בקמפיינים צועקים עלינו שנלך להיבדק בהקדם, חבל רק שזה לא באמת אפשרי

בכיכר הבימה הוצב לאחרונה פסל, מיצב של שני כדורי פיברגלס ורודים, שמטרתו להעלות את המודעות לחשיבות הגילוי המוקדם של סרטן השד. ניתן להניח שהפסל הגס למראה, המכער את שטח הכיכר שהולך ומופקע לטובת מסרים שונים, אמור לדמות, או לרפרר, לזוג שדיים. הישירות, הגסות והגימור הכעור אופייניים למרחב הישראלי. אבל נעזוב את האסתטיקה בצד, שהרי מטרה חשובה לפנינו! על המיצב מודבקים קודים, ולפי ההודעה לעיתונות "כל קוד המודבק על המיצב מספר על תמרור אזהרה חשוד אותו ניתן לגלות בבדיקה עצמית”. ובכן, לי יש הצעה יותר טובה, וחבל שלא התייעצו איתי: סריקה של הקוד תקשר את הסורקת לתור הפנוי הקרוב לכירורג שד בקופת החולים שלה. לא כל כך מסובך, הרבה יותר יעיל, אם רוצים באמת להציל חיים ולא לנפנף בקמפיינים שעיקרם הטלת אחריות על הפרט.

"הפסל הוורוד" בכיכר הבימה | צילום: ליאור צור, דוברות איכילוב

בואו, באמת, נעלה את המודעוּת: הכותרת הרלוונטית ביותר לחודש המודעות לסרטן השד היא זו שפורסמה ב YNET לפני מספר שבועות, שלשונה "הסיכויים של נשים מהפריפריה לנצח את סרטן השד – נמוכים יותר בהשוואה למרכז". הכתבה מלאה בעדויות מעוררות זעם על נשים, בריאות וחולות, שנשלחות לתורים מרוחקים מדי: הן בזמן והן במרחב. "גשי להיבדק", מזכירים השלטים. הפועל הזה, "לגשת", על הנגישות והקירבה שהוא משדר, הוא שקר מוחלט. אף אחת לא "ניגשת" להיבדק. היא יכולה להמתין שעות למענה (שיציין בנימוס שהתורים "ארוכים מהרגיל" – מתי אי פעם היה רגיל?) כי הקופה חוסכת גם על נציגים טלפוניים; היא יכולה להיכנס לאתר – התוצאה תהיה אחת – תור רחוק מדי.

אם את אשה עובדת שעיתותיה אינן בידיה, ללא רכב, מחוץ לאזור המרכז – חייך שווים פחות

כדי לסבר לכן את הציצי: פרדס חנה כרכור, לא בדיוק פריפריה, אבל גם לא בדיוק מרכז, הוא ישוב של 43 אלף תושבים הגדל מדי יום. בקופת חולים מכבי, פועלת בישוב כירורגית שד אחת (זה לא שיש גם כירורג גבר. בישוב פועל כירורג אחד בלבד שמינו נקבה). נכון לכתיבת שורות אלו – בעיצומו של הקמפיין! בחגיגת המודעוּת הגדולה! – התור הקרוב לאותה בדיקה שגרתית מומלצת הוא בחודש יולי. בעוד 9 חודשים. יש נשים שעבורן זה כבר לא יהיה "גילוי מוקדם". בבנימינה הסמוכה אין כירורג שד בכלל. בזכרון יעקב ובחדרה יש תורים סמוכים יותר, במרחק של מס' שבועות, אך מדובר במרחק לא מבוטל של קילומטרים, שקשה וארוך לערוך אותו בתחבורה ציבורית. בקופות החולים האחרות המצב דומה. נשים ממליצות זו לזו לנסוע לנתניה. טיפולים מתקדמים יותר כמו MRI ו-CT – כרוכים, בהמתנות של חודשים ארוכים ונסיעות של שעות. בירורים גנטיים? הצחקתם לי את הפטמה. מצבן של נשים שגרות בישובים מרוחקים יותר ומבוססים פחות גרוע אף יותר. כן, אולי זה לא ניוז, אבל אם את אשה עובדת שעיתותיה אינן בידיה, ללא רכב, מחוץ לאזור המרכז – חייך שווים פחות.

במקום כל סרטי הדש, והסיסמאות, והפסלים, והשלטים – יותר תורים, יותר רופאים. את הכסף ששופכים על "מודעוּת" (ועוד בלב תל אביב) ראוי להוציא על הדבר עצמו. זה נכון לגבי 90% מהקמפיינים הממשלתיים והציבוריים בישראל – שעיקרם בזבוז כספי ציבור וישיבות זחוחות של סגני שרים עם קופירייטרים – ונכון פי 8 לגבי סרטן השד. אם אי אפשר לבזר את הרופאים והרופאות בפריפריה ע"י מענקים, אפשר להוציא ניידת בדיקה שתעבור בכל הארץ, ללא צורך בהזמנת תור מראש*. ואולי ישימו על הניידת את שני כדורי הענק הורודים האלה – שם זה דווקא יתאים.

*קיימת ניידת ממוגרפיה של האגודה למלחמה בסרטן, מסלולה מוגבל והיא דורשת הזמנת תור מראש דרך הקופה.

"אל תחכי לסרטן, שימי עצמך בראש. אימא מאושרת אומר בית מאושר וכל הקלישאות"