"על מה סליחה? שלא נוח לכם?״: צופית גרנט סוגרת עונה נפיצה של "ללא גבולות"

צופית גרנט | צילום: מיכה לובטון
צופית גרנט | צילום: מיכה לובטון

התוכנית "ללא גבולות" (רשת 13) מגיעה לסיומה. צופית גרנט מסכמת את הרגעים הכי סוערים על המסך ובחיים, מסבירה למה הייתה "רכה" עם בנצי גופשטיין ולא פוסלת את היום בו תשים כיסוי ראש

88 שיתופים | 132 צפיות

בהתחלה השמאל כתש אותה על הרוך מול גופשטיין ולהב״ה. אחר כך הגיעו החרדים שהתלוננו על דמוניזציה צמאה לרייטינג, ורק לפני יומיים הגיח הימין הקיצוני וקרא להקיא אותה מהחברה הישראלית. צופית גרנט כבר שמעה את כל מה שיש לכם לומר עליה ועל התוכנית שלה ״ללא גבולות״ – והיא לא מתנצלת על כלום.

>> צופית גרנט ושולי רנד התחתנו ואנחנו היינו בעדם מהתחלה

אני פוגשת את גרנט בזום, בוקר אחרי שידור הפרק השלישי של ״ללא גבולות״ (פרק הסיום ישודר הערב, 20.1, בשעה 21:15 ברשת 13). בפרק היא מבקרת בסילוואן, השכונה במזרח ירושלים שכמעט הביאה אותנו לאינתיפאדה שלישית ב-2010, שבמקביל, מתקיימת בה מציאות חיים בלתי נתפסת תחת סכנת פינוי התושבים מבתיהם לטובת מתנחלים יהודים.

"אני לא מפחדת מ-לא להיות קונצנזוס. יש בי חופש פנימי עמוק ואני מוכנה לשלם עליו את המחיר – אבל אני לא אדם פוליטי. אני מביאה המון תמימות לתוך החיים האלו"

״נו, איך התגובות?״, אני שואלת, בזמן שהפוסטים של ׳הצל׳, בהם הוא מטיח בה האשמות וקורא לה להתנצל, כבר מתקרבים יחד ל-30 אלף לייקים. ״את יודעת איך התגובות. תיכנסי גם לאורן חזן בטוויטר, תראי עוד קצת״. אחר כך היא מקריאה לי בקול רועד את מה שפרסמה באינסטגרם בתגובה, בין היתר: ״אנשי שמאל כתבו עליי משפטים כמו ׳פשיסטית מטונפת׳, ׳נאצית׳, ׳תחזרי לשתות פיפי׳, ׳מאז שהתחתנת עם חרדי נפרדת מהמוח׳ ועוד, תפעילו את הדמיון ובלי רחמים״.

צופית גרנט ב"ללא גבולות" | צילום: יח"צ, רשת 13
צופית גרנט ב"ללא גבולות" | צילום: יח"צ, רשת 13

טוב, "אבודים" הייתה קונצנזוס מחמם לב ועכשיו נכנסת לתוך התופת.
״זה לא חדש לי. חשבתי היום על זה ש'ללא גבולות' כבר מזכירה לי את הימים של ׳מילקשייק׳, כשהכנסתי לעולם שלי את האנשים הכי, כביכול, הזויים, ולקחתי מהם את האש כי נתתי להם מקום. אני לא מפחדת מ-לא להיות קונצנזוס. יש בי חופש פנימי עמוק ואני מוכנה לשלם עליו את המחיר – אבל אני לא אדם פוליטי, אני גם לא מבינה בפוליטיקה ואני מביאה המון תמימות לתוך החיים האלו״.

"שולי מסורב גט המון שנים, ובגלל שאנחנו מפורסמים הקשו עליו עוד יותר. אבל מה יש לתקוף אותי ואת שולי על בעיית העגינות? אני יצרתי אותה? ובעיקר – האם בגלל החלטה שגדולה ממני בהרבה לי אסור להתחתן עם איש שאני כל כך אוהבת, שכל כך רוצה להתחתן איתי?"

 

אז איפה הביקורות, על הפרק הזה, למשל, תופסות אותך?
״תראי, כשצריך – אני גם מוכנה להתנצל. פעם אמרתי משהו פוליטי מאוד חריף בהפגנה, ואחרי ארבע דקות כבר עמדתי והתנצלתי מעומק הלב על האימפולסיביות. כאן, כשאומרים שבסילוואן הלכתי נגד החיילים – זה שקר וכזב! הבנתי את המג״בניקים, כאב לי עליהם, הם התנהגו אליי מדהים והסבירו לי באיזו מציאות הם משרתים. עמדתי לצידם וכאב לי עליהם. מה שהצל ואורן חזן אומרים הוא לא האמת. אנשים מעבירים ביקורת מתוך תשוקה לאג׳נדה שלהם – אבל הסדרה הזו היא סדרה על שיח ולא על אג׳נדות. גם עם בנצי גופשטיין אני יכולה לא להסכים, אבל אני עדיין אתקשר איתו. על מה אתם רוצים שאבקש סליחה? על זה שלא נוח לכם? על זה שבנצי וענת גופשטיין אנושיים בעיניי?״.

באמצע שטף הדברים היא שמה לב שהתאורה על הפנים שלה במצלמת הזום לא טובה וקמה להחשיך יותר את החדר. ״אני בכלל שחקנית, את מבינה? אני לא יכולה לראות שאני שרופה״.

"בדברים מסוימים אני והזוג גופשטיין אפילו די דומים. אני מעריכה אותם. לא הקשיתי עליהם בסילוואן כי זה לא מקומי – תשאירו את זה לעיתונאים"

את מצליחה להבין את הביקורת על הפרק של להב״ה, שהוא לא מקשה על בנצי וענת מספיק?
״קודם כל – בדברים מסוימים אני והזוג גופשטיין אפילו די דומים: בתפיסה הקהילתית שלהם ובעזרה ההדדית שלהם, למרות שהם חושבים אחרת לגמרי ממני. אני מעריכה אותם ואני לא חושבת שהתפיסה הציבורית אותם היא חזות הכל. מלבד זה, זה הקונספט של הסדרה – גם בסילוואן לא הקשיתי עליהם, אני באה כמו זבוב על הקיר ולא ככתבת חוקרת, זה לא מקומי – תשאירו את זה לעיתונאים. אני אומרת את דעתי אבל רוצה להראות את המציאות ותפיסת העולם שלהם. ידעתי שזו תהיה התגובה, שאני לא מקשה מספיק, כי אני בן אדם מאוד עדין שמצליח להוציא מאנשים את האנושיות שלהם״.

ובכל זאת, איך את חושבת שנכון שיתפסו את גופשטיין בחברה הישראלית? איך צריך להתייחס לפלסטינים בסילוואן?
"הבנתי תוך כדי תנועה שיש אלפי בנצי גופשטיין ואלפי פלסטינים ואלפי חרדים – וקודם כל צריך להכיר בקיום שלהם. אין סיבה להיות כל כך קלים על המקלדת בשטנה כלפיהם, תכירו שזה קיים. כדי למגר את הרעות החולות שבקבוצות האלו צריך לבוא ברכות, לא בכוח. אומרים עליי שאני נאיבית, אבל ראיתי שהכבוד הזה אפשרי. את יודעת שביפן, למשל, אסור בחוק לכפות חיסונים? אסור להאשים לא מחוסנים או להעליב מחוסנים? הכבוד ההדדי כל כך חזק שם, זה הנרטיב שאני רוצה להביא למקומות שאני נמצאת בהם".

צופית גרנט ובנצי גופשטיין ב"ללא גבולות" | צילום: יח"צ, רשת 13
צופית גרנט ובנצי גופשטיין ב"ללא גבולות" | צילום: יח"צ, רשת 13

בסוף נכנסת למקומות שהכבוד ההדדי הוא מהם והלאה, אי אפשר להשוות את זה למציאות ביפן.
"שנאה תביא שנאה. לא הייתי מחליפה אותנו בשום עם אחר, אבל אני מסתכלת על היפנים כמודל של רספקט. השיח צריך לקדש את המהות של בני אדם – ואז בכיף נתווכח גם על אג׳נדות. מישהי ימנית קיצונית כתבה לי הבוקר – ׳פעם אהבתי אותך, עכשיו אני ממש שונאת אותך׳, ניהלתי איתה שיחה בעדינות נפש למול ההשמצות, וכשזה נגמר בהתנצלות שלה כלפיי כתבתי לה: 'את יודעת? בשביל זה אני עושה את הסדרה. תראי למה שיח עדין בין בני אדם יכול לגרום'. הכי קל לקרוא לכל ערבי מחבל, ולכל שמאלני עוכר ישראל מתנשא ולכל ביביסט קוף, ואז מה נהיה מלבד גושים של שטנה ופחד? אנשים כבר לא מוכנים לדבר היום כי אפילו האג׳נדה הרפואית שלהם מול החיסונים נהייתה מושא למתקפות בלתי פוסקות".

ובכל זאת, הדעות הפוליטיות והחברתיות שלך השתנו בהכנת הסדרה?
"ממש לא. תפיסת העולם שלי רק התחדדה".

"הכי קל לקרוא לכל ערבי מחבל, ולכל שמאלני עוכר ישראל מתנשא ולכל ביביסט קוף, ואז מה נהיה מלבד גושים של שטנה ופחד? אנשים כבר לא מוכנים לדבר כי אפילו האג׳נדה הרפואית שלהם מול החיסונים נהייתה מושא למתקפות בלתי פוסקות"

 

באיזה אופן?
"אני חושבת שחשוב שיהיה לנו צבא חזק מאוד, ובו זמנית מקווה שעוד כמה שנים התפקיד שלו יהיה בעיקר חינוכי ולא לוחמני, גם אם זה משהו שאנחנו לא יכולים כרגע לאפשר לעצמנו. אני חושבת שאין לנו ארץ אחרת וחשוב לגונן ולהגן עליה, אבל נרטיב השנאה חייב להשתנות. תכעסו עליי מהיום עד מחר. גם אם אני מסכימה עם מישהו שאומר שהפלסטינים רק רוצים להרוג אותנו, אז מה? נמשיך לגדל את זה? צריך שלהם יהיה יותר טוב כדי שלנו, כריבון, יהיה יותר טוב, מהטעמים הכי אינטרסנטיים בעולם. גם ביהודה ושומרון, האינטרס שלנו צריך להיות ש-1.5 פלסטינים ירצו לקיים איתנו מערכת יחסים שאיננה חיכוך נפיץ. אני גם מאמינה שאדם צריך את האדמה שלו, את השייכות שלו, כמו שאני לא מסוגלת לדמיין את עצמי מזדקנת במדינה אחרת – ההכרה שלי בזה לא הופכת אותי לימנית או שמאלנית".

צילמת גם פרק בהתנחלות אביתר. אילו מסקנות הסקת שם?
"פגשתי שם את מלח הארץ. הייתי רוצה לבלות איתם שבת, משפחות מדהימות, שיח תורני מרתק, ערבות הדדית ומסירות נפש. אני דואגת להם, לתפיסת העולם שלהם, לשמחה שיש שם, כי לצד זה יש שם גם דאגה גדולה לחיים עצמם".

"תכעסו עליי מהיום עד מחר. גם אם אני מסכימה עם מישהו שאומר שהפלסטינים רק רוצים להרוג אותנו, אז מה? נמשיך לגדל את זה? צריך שלהם יהיה יותר טוב כדי שלנו, כריבון, יהיה יותר טוב"

 

אבל זה קונטרסט מוחלט. את יושבת עם המתנחלים באביתר, ושבוע לפני כן היית בלב מזרח ירושלים עם האויבים הכי גדולים שלהם. איך את מצליחה להסתכל על האנשים האלו, משני הצדדים, בפרספקטיבה נקייה?
"ברור שזה קשה. בגלל הקונספט של להיות זבוב על הקיר לא זזתי אחורה עד שמשהו ממש הרתיע אותי, זה לא קל אבל זה מרתק. זה העולם שלנו, עולם של דיסוננסים, אבל הלכתי רק למקומות שנמצאים בגבולות החוק. לא נסעתי לאלקטרז, לא נתתי לגיטימציה לפושעים. הייתי במקומות שהצבא שלנו, השלטון שלנו, נמצא בהם ושומר – אז למה שלא אהיה שם ואקשיב? מישהו אמר לי בסילוואן – 'עוד כמה שנים זה יהיה מחנה פליטים אחד גדול, אתם תפחדו להוציא את הילדים שלכם מהבית'. אפילו בכביש 90 אני חושבת פעמיים אם לנסוע, כי אם תהיה לי תקלה באוטו אני חשופה לפגיעה פיזית. אנחנו מוחקים מקומות שלמים בגלל הפחד הזה מהאחר. החברה שלנו צריכה לעבור טיפול כל כך עמוק מחדש. אנחנו השולטים, זו האחריות שלנו לעשות את השינוי".

צופית גרנט ב"ללא גבולות" | צילום: יח"צ, רשת 13
צופית גרנט ב"ללא גבולות" | צילום: יח"צ, רשת 13

יש לך סנטימנט מאוד חזק ליהדות, את קרובה למסורת, אבל בסדרה את נפגשת עם צדדים די מכוערים שלה. בבני ברק למשל.
"גם בתוכנית של בני ברק קיבלתי השמצות רציניות מהקהילה החרדית – שאני גויה, שאני לא יהודיה. יש קשר שתיקה מאוד גדול בקהילה הזו למול תופעות חברתיות קשות שקורות שם, אבל יש בה גם דברים מופלאים. לא באתי להכתים את הקהילה הזו, לא בתוכנית הזו ולא בתוכניות קודמות שעשיתי בנושא. המודרניזציה מפגישה את החברה הזו עם קשיים עצומים, לא רק מכיוון שהם נחשפים יותר למה שקורה בחוץ, ה׳בחוץ׳ יותר חשוף אליהם ואל הבעיות הפנימית בציבור הזה. מישהו אמר לאחד הנערים הנושרים בתכנית – ׳אתה צודק בכל מה שאתה אומר, אבל למה לצאת עם זה החוצה?. אמרו גם לטובה, הפעילה החברתית החרדית שהתלוויתי אליה, ׳את עושה דברים נכונים, אבל למה את יוצאת לתקשורת?׳. רק כשהאנשים האלו יצאו לתקשורת הם קיבלו את הסיוע הכלכלי שמאפשר להם לעשות את העבודה המבורכת שלהם. גם אם נעשים צעדים בעיריית בני ברק לשפר את המצב, יותר מ-1,000 נערים נושרים ללא פיתרון הם לא שוליים, ולשפר את מצבם זה לשפר את מצב הציבור. לא באתי לחשוף את ערוותכם, יש לי כל כך הרבה כבוד אל החרדים, אבל הציבור הזה צריך להכיר בחולשות שלו ובחולשות שהדת עצמה מייצרת בו – הסתרה והדחקה. יש הרבה רבנים שכבר מכירים בזה – אבל זה מאוד הפעיל אותי והחלטתי לצאת גם בעצמי לעשייה בתוך הציבור החרדי אחרי הכנת הפרק. אם הייתי יכולה הייתי נכנסת גם למאה שערים ויבנאל".

"יש לי אהבה אמיתית לציבור החרדי. הפוליטיקה נוגסת בו, העסקנים נוגסים בו, מצמצמים אותו כלכלית, הערים לא נקיות ומאורגנות מספיק, ואין מספיק תשומת לב לילדים ונוער במרחב הציבורי. אבל בציבור עצמו יש כל כך הרבה משפחות מדהימות, וחסד, ועושר רוחני נפלא"

 

למה דווקא העשייה בציבור הזה נהייתה עבורך דחף כל כך חזק?
"כי יש לי אהבה אמיתית לציבור החרדי. הפוליטיקה נוגסת בו, העסקנים נוגסים בו, מצמצמים אותו כלכלית, הערים לא נקיות ומאורגנות מספיק, ואין מספיק תשומת לב לילדים ונוער במרחב הציבורי. אבל בציבור עצמו יש כל כך הרבה משפחות מדהימות, וחסד, ועושר רוחני נפלא – ומשם השינוי צריך לבוא. אמרתי לאחד הנערים שהכרתי בפרק שעוד עשרים שנה הוא יהיה שר החינוך, ששם אני רוצה אותו, את האוצר שהוא ואת הנפש המיוחדת שלו. צילמנו גם שני פרקים על ה׳חרדיות החדשות׳ – נשים שרוצות לחיות בתוך המודרנה, גם מחסידות גור וסאטמר, ומלחמת ההישרדות שלהן. צילמנו תוכנית נוספת על נשות הר הבית ואלו שהחלום שלהם הוא לבנות את בית המקדש השלישי".

את מרגישה שיש לזה קשר לנישואים לשולי?
"לא. מה שיותר נוכח בנישואים עם שולי זה הלימוד עצמו, אנחנו לומדים המון. אבל אני מכירה כבר שנים משפחות חרדיות שמאוד אהבתי להיות באירועים שלהן וללמוד מהן. לכן העשייה שלי שם מרגשת אותי, אני מגייסת עזרה מכל העולם. בסוף אני חילונית שחיה עולם תורני הרבה מאוד שנים. טבעונית – אבל אוכלת כשר לגמרי, שומרת שבת ומדליקה נרות, כרגע אני לא שמה כיסוי ראש אבל אולי גם זה יגיע מתי שהוא, כמו בחלק מהפרקים בסדרה – פשוט תורנית בדרכי. זה קטע שלא חזרתי בתשובה, אבל זה משהו במהות שלי כנראה. לאט לאט אני מתחילה להבין שכששואלים אותי על אורח החיים שלי מבחינת דת – שזה משהו שהוא מאוד אישי עבורי, אני מרגישה שבוחנים אותי. 'את דתייה?', 'את לא דתייה?', 'אז איך שולי חי איתך?' – זה אומר לכפות גם על שולי איזו חטטנות יתר שאני לא מרגישה איתה בנוח. גם כששואלים אותי אם התחסנתי אני לא עונה, בלי קשר לאם התחסנתי או לא – זו אותה פרטיות בעיניי".

טקס החופה של שולי רנד וצופית גרנט | צילום: יח"צ
טקס החופה של שולי רנד וצופית גרנט | צילום: יח"צ

גם מעצם הנישואים שלכם ספגתם לא מעט ביקורת ציבורית.
"אם את שואלת על סוגיית העגינות – היא לא סוגייה שלי ושל שולי. שולי מסורב גט המון שנים, גט שיושב ומחכה לה (למיכל רנד, זוגתו לשעבר של שולי, ת"ש). שתגיד מה שהיא רוצה – היא יכלה ועדיין יכולה לבוא ולקחת אותו בכל רגע ולשחרר אותו. נעשו מאמצים מטורפים להגיע להסדר, ובגלל שאנחנו מפורסמים הקשו עליו עוד יותר ועיכבו אותו במשך שמונה חודשים מיותרים. לא משנה כמה הסכימו איתו, היקשו עליו כדי להימנע מביקורת קונקרטית, אז שלא יחשבו שעשו הקלות בשבילו כי הוא מפורסם. לצד זה, ובלי סתירה בכלל – שנינו חושבים שסיפור העגונות הוא מזעזע וקשה מאוד, התעסקתי בו בעבר גם ב׳אבודים׳. סוגיית הילדים הממזרים והעונשים המקלים לעוגנים – הכול נכון. הלוואי שיטילו על הגברים העוגנים עונשים שישאירו אותם בקצה גבול היכולת. זה לא משנה את העובדה שלא פותרים עוול בעוול – זה שגברים מסורבי גט צריכים לקבל פיתרון לא סותר את זה שצריך פיתרון לנשים. אבל מה יש לתקוף אותי ואת שולי על זה? מה הקשר שלנו לבעיית העגינות? אני יצרתי אותה? ובעיקר – האם בגלל החלטה שגדולה ממני בהרבה לי אסור להתחתן עם איש שאני כל כך אוהבת, שכל כך רוצה להתחתן איתי?".

"סוגיית הילדים הממזרים והעונשים המקלים לעוגנים – הכול נכון. הלוואי שיטילו על הגברים העוגנים עונשים שישאירו אותם בקצה גבול היכולת. זה לא משנה את העובדה שלא פותרים עוול בעוול – זה שגברים מסורבי גט צריכים לקבל פיתרון לא סותר את זה שצריך פיתרון לנשים"

 

את מתכוננת לעוד חודשים מתוחים? גם כשהעונה הנוכחית תסתיים ופרקים נוספים יעלו?
"בסוף, אני לא באמת קוראת הרבה ביקורות, לא הייתי שורדת כי אני באמת כל כמה חודשים תחת מתקפה איומה. אבל בכל מה שקשור ל'ללא גבולות', חשוב לי שיבינו שהדבר שהכי רציתי להביא לתוכנית הזו הוא תרבות שיח. באתי להיטמע באמת ולא להוכיח משהו עיתונאי או פוליטי – זה לא היה הרעיון. תגידי, ראית פעם מישהי שמקבלת כזו כמות גידופים בכזו שלוות נפש?".

צופית גרנט ב"ללא גבולות" | צילום: יח"צ, רשת 13
צופית גרנט ב"ללא גבולות" | צילום: יח"צ, רשת 13

>> מסורבות הגט נאבקות ברבנות