"שלוש שנים מחיי עברו בישיבה על ספסלי בית הדין הרבני". מסורבות הגט נאבקות

אלפי נשים מסורבות גט ועגונות מחכות להשתחרר מכבלי הנישואים. חלקן מחכות מספר חודשים, חלקן מספר שנים וכן, יש גם כאלה שמחכות עשורים. מזה 26 שנים ארגון "מבוי סתום" מסייע להן ומלווה אותן משפטית וסוציאלית. לרגל קמפיין "#להיות_חופשיות_בארצנו" שמושק היום, עמית, שם בדוי, כותבת על ההתמודדות האישית שלה:

"התגרשתי. הדרך לא הייתה סוגה בשושנים. ידעתי לקראת מה אני הולכת, התכוננתי נפשית לכל תרחיש שעלה על דעתי, ולמרות זאת, נדהמתי בכל פעם מחדש מעומק האבסורד שהיה עלי להתמודד איתו. לאורך ההליך המתיש ליוו אותי עמותת "מבוי סתום", שזיהתה כבר משיחת הטלפון הראשונה כי מדובר בסרבן גט קשה, ונרתמה לגאול אותי קודם כל מנוכחותו המעיקה של הבעל בבית ואז, בעקשנות והתמדה, לחתור לחיוב גט אשר כלל פסק דין על מאסר בפועל.  

אסתי זקהיים בקמפיין מבוי סתום למען נשים מסורבות גט ועגונות – "האקטיביסטיות" | צילום: יח"צ

כל ההליך היה בלתי אפשרי ובלתי הגיוני, אכזרי אפילו, שכן היה מובן גם לבית הדין מהרגע בו עמדנו מול הדיין כי עלינו להתגרש. לכן, לא ברור מדוע היה עלינו לעבור תהליך כל כך קשה, כאשר החלק הקשה ביותר שהעיב על כל ההליך ולא נתן לי להירגע היה הסחבת. 

תחילה, הגרוש שלי לא טרח להגיע. לאחר מספר דיונים הוא הובא בצו הבאה על ידי שוטרים. למזלי, לפני הקורונה, נעתר בית הדין לתחינותיי ופינה את הגרוש שלי מהבית. התהליך היה ארוך – הגרוש הסכים לעזוב את הבית אבל רק אחרי החגים, אחרי שהבת תינשא, אחרי שימצא מקום לגור, שהילדים יחזרו ללימודים ועוד סיבות, עד שפקעה נפשו של בית הדין והוא החליט על הוצאתו מהבית. 

בעניין הגט, לקחו מספר שנים עד שקיבלתי אותו. במשך השנה הראשונה להליך, בכל דיון חשבנו שזהו זה. היום יינתן הגט. הגרוש נקט בשיטה של – תנו לי רגע, עוד דקה, אני צריך לעבד את העניין, להיות שלם עם עצמי ואז אתן גט, בעוד חודש, בדיון הבא. בכל פעם שהגענו לבית הדין חזר בו הגרוש מהבטחותיו וכולם רקדו לפי החליל שלו, צעד קדימה ועשרה צעדים לאחור. מבחינת בית הדין, רצונו של הגרוש לתת גט היה חשוב מכדי שיחייבו אותו לעשות זאת, כך שחיכינו שהגרוש יסיים לעבד את רגשותיו – דבר אשר לא קרה עד עצם היום הזה, פלא של ממש. אנחנו כבר גרושים והוא עדיין לא עיכל את רגשותיו בעניין הגט. 

בית הדין זימן לדיונים את בני משפחתו של הבעל, זאת על מנת לנסות לשכנע אותם להביא אותו לידי מתן גט. חלק מהם הגיעו וחלק לא, כך שזומנו דיונים נוספים עם בני משפחתו שלא הגיעו לדיונים הקודמים. על בזבוז הזמן כבר דיברתי? לאחר שבני המשפחה לא עזרו ולא שוכנעו, ולאחר שספגתי השפלות וצעקות מהם בבית הדין ואף הוראות מצידם שאחזור אליו, הגיע תורו של רב השכונה. פעמיים חיכינו לו בבית הדין. בפעם הראשונה שזומן הוא לא טרח להופיע, בפעם השנייה שזומן הוא הופיע ולא היה מוכן לחכות לדיון. שוב, בזבוז זמן.

"החלטה בדבר המאסר לקחה לבית הדין הרבני זמן רב, כשהגרוש שלי איים בהתאבדות לנוכח האיום"

האמצעי שנקט בו הגרוש שלי בשביל למשוך זמן ובה בעת לנסות לסחוט אותי, היה מקורי מעין כמוהו. לאחר חיוב הגט הופיע בכל דיון עורך דין אחר מטעמו, שבעה במספר, כשבכל פעם היה ניסיון חדש לחזור לאחור ולהתחיל מהתחלה. כל מייצג הגיע עם דרישות חדשות והזויות שאשלם פיצוי בעד הגט, ובניגוד למשא ומתן רגיל בו יורדים במחיר, כאן, בכל פעם שאמרתי "לא" הסכומים רק עלו. החל מ- 250,000₪, בהמשך 350,000₪, וכלה בחצי מיליון ש"ח. עוד דרש אחד מעו"ד המזדמנים כי אשלם את שכר הדירה שלו לארבע שנים. כל עורך דין גזל זמן יקר עם ניסיונותיו "לזרז" את ההליך. 

סחבת נוספת הייתה במתן ההחלטות לסנקציות אשר יגרמו לגרוש שלי לכך שיסכים לתת לי את הגט. הגרוש שלי חי מתחת לרדאר. חוק "הסנקציות" לא מאיים על אדם ללא רישיון נהיגה או חשבון בנק, לאדם שלא אכפת לו אם בבית הכנסת ינדו אותו, כך שמלבד מאסר לא נותר לבית הדין "נשק" נגדו, כזה אשר יגרום לו לשחרר אותי. החלטה בדבר המאסר לקחה לבית הדין הרבני זמן רב, כשהגרוש שלי איים בהתאבדות לנוכח האיום על מאסר.

ג'ני צ'רוואני בקמפיין מבוי סתום למען נשים מסורבות גט ועגונות – "האקטיביסטיות" | צילום: יח"צ

רגע האמת הגיע, בית הדין פוסק על כפיית גט ומאסר והגרוש שלי מודיע לבית הדין כי הוא מוכן לתת גט. אז נכון שלאורך כל הדרך שמעתי שאמר במשך עשרות פעמים לבית הדין שייתן לי גט ולא נתן, ונכון שלדיון הראשון שזומנו על מנת שייתן גט הוא לא הופיע, אך הוא הגיע לדיון שלאחריו ונתן לי גט. 

שלוש שנים מחיי עברו להן בישיבה על ספסלי בית הדין הרבני, עד לרגע בו יכולתי לרקוד על מדרגות הרבנות. שלוש שנים מיותרות לחלוטין, מתישות, שנות סבל שלא הייתי אמורה לעבור, אני וילדי. עתה משתמו, אני מודה".