חודש אחרי שפול נרצח בבארי, אשתו בל ילדה את בנם
הם הגיעו לכאן מהפיליפינים, התאהבו, התחתנו וציפו בהתרגשות להולדת בנם. אבל פול נרצח בבארי ובל אשתו נותרה ללא אהבת חייה, נושאת ברחמה את הבן שלא יכיר את אביו. בסוף השבוע היא ילדה
ב-31 באוקטובר ראיינו את ז'ובל סנטיאגו, הידועה בכינויה בל, שנשאה ברחמה את הילד שלעולם לא יזכה להכיר את אביו, פול. בל התאלמנה בשבעה באוקטובר, לאחר שמחבלי חמאס רצחו באכזריות את פול בקיבוץ בארי. בסוף השבוע היא ילדה את בנם. חזרנו לריאיון שערכנו איתה לקראת הלידה:
אלוהים לא מרחם על ילדי הגן, לפעמים גם לא על ילדים שטרם נולדו. על העובר שעתיד להיוולד בשבועות הקרובים לז'ובל סנטיאגו, שכולם קוראים לה בל, עובדת זרה מהפיליפינים שהתגוררה בקיבוץ אור הנר, הוא ממש לא ריחם – ואפילו בחר עבורו את שמו בנסיבות הכי מצמררות שיש. השם שיינתן לו בלידתו הוא פול. שם מלא פול צ'ספלנווי, על שם אביו המת, בן זוגה של בל, מהגר עבודה מהפיליפינים, שנרצח באכזריות בשבעה באוקטובר בקיבוץ בארי, שם עבד.
>> "כל מה שרציתי זה להיות אימא": בנותיה של מעין צין עדיין בעזה
הילד עתיד לצאת לאוויר העולם בכל יום, ולהיוולד אל סתיו-חורף שנת 2023, תקופה שתיצרב בתודעה הישראלית כשבר הכי גדול שידעה המדינה. פול כבר לא ידע שזוהי התקופה שהוא נולד בה, כי אימו תיקח אותו כחודשיים אחרי לידתו לפיליפינים. הוא יגדל אצל משפחתה של בל, והיא תחזור לכאן לעבוד, כדי לפרנס אותו. החיים שלה יחזרו להיות מלחמת הישרדות. כמה אפשר ללמוד ממנה על שבירות החיים ועל התפוגגות החלומות.
בל עובדת כבר שמונה שנים אצל שרוקה (שרה) בן ששון, בקרוב בת 91, וממקימות קיבוץ אור הנר. בני משפחתה של שרה חיו בקיבוץ ולאחרונה פונו ממנו בעקבות המלחמה. פול, בן זוגה, עבד כמטפל סיעודי אצל משפחת קיפניס בקיבוץ בארי, הקיבוץ שספר כבר יותר ממאה גופות, ונרצח כאמור ביומה הראשון של המלחמה. בל הייתה בטוחה שאביתר (תרי) קיפניס ואשתו לילך קיפניס ז"ל נחטפו, אבל גופתו של תרי זוהתה כעבור כמה ימים ולאחר סיום השבעה שלו זוהתה גם גופתה של לילך, והמשפחה התיישבה לשבעה שנייה. "איבדתי משפחה שלמה. הם היו אנשים טובים, מלאכים", היא אומרת עם דמעות בעיניים. גופתו של פול נמצאה מאחורי הבית של משפחת קיפניס. כעת בל מחזיקה את עצמה בכוח, ולא מהססת לחזור הנה לטפל בשרוקה, עם שובה מהפיליפינים.
פול היה בן ארבעים ושתיים במותו, והגיע לישראל מהפיליפינים. הוא אהב את משפחת קיפניס ואת חייו בקיבוץ, ואהב את אשתו בל (35), שגם היא כמוהו, הגיעה מהפיליפינים לישראל. בל היא מטפלת סיעודית בקיבוץ אור הנר הסמוך, וכעת היא נותרה לבדה בהיריון, נושאת את ילדו של בן זוגה המת, ואמורה ללדת בכל יום.
"העולם אכזר. כל כך רצינו את הילד הזה ותכננו לנסוע אתו לפיליפינים חודש-חודשיים אחרי הלידה", אומרת בל בכאב. "עכשיו כל התוכניות השתנו. אני מרגישה מרוקנת, בוכה הרבה, רק דואגת לילד שגדל בתוכי, לפול הקטן שהוא המזכרת האחרונה מפול שלי, אהבת חיי. אהבתי אותו יותר מדי. הוא היה איש טוב ויפה מבפנים ומחוץ. איזה פספוס אדיר".
ספרי לי על הבוקר של השבעה באוקטובר.
"בשש וחצי החל מטח היריות. שרוקה, האישה שאני מטפלת בה, גרה בממ"ד כי היא לא ניידת ואני מיהרתי אליו. אנחנו מורגלות בצבע אדום ולא נבהלנו, אבל המטחים לא הפסיקו והבנתי שזה משהו אחר. התקשרתי לפול ודיברנו. הוא היה עם בני המשפחה בממ"ד בקיבוץ ליד ורק ניסה להרגיע אותי שלא אדאג. בסוף השבוע שאחרי היינו אמורים להיפגש, חיכיתי לזה, לא חשבתי שמשהו ישתבש. אבל מאותו יום אני כמו בחלום בלהות שלא נגמר. בשעה 9:36 דקות בבוקר דיברתי איתו בפעם האחרונה. המשכתי להתקשר והוא לא ענה יותר. בימים הראשונים חשבתי שהוא נחטף ועוד מעט יחזור אבל זה לא קרה".
>> רנא רסלאן: "אני ערביה ישראלית שמאמינה בשלום ומגנה בכל תוקף את חמאס"
איך נודע לך על מותו?
"התקשרו אלי מהשגרירות הפיליפינית בישראל ואמרו שהם צריכים לבשר לי שפול מת. לא האמנתי להם, זה היה הלם. דרשתי לראות את הגופה".
אמיץ מצידך כל כך.
"לא הלכתי פיזית, ראיתי תמונות. הגופה שלו הייתה שרופה לגמרי. אי אפשר היה לזהות אותו אבל היה לו קעקוע על החזה עם השם שלי והקעקוע נשאר שלם. אי אפשר היה לטעות. זה היה פול שלי המת. לא יכולתי להאמין שפול שלי החזק שוכב שם. איך ולמה? בכיתי הרבה, ואני עוד בוכה. עשר שנים חיכינו להקים משפחה, אמרנו שקודם נתחתן ואז נביא ילד. קרה מה שקרה, והוא לא כאן לראות את הפלא הזה שלנו. שרפנו את גופתו ואני אקח איתי את האפר שלו לפיליפינים אחרי שאלד".
"איבדתי משפחה שלמה"
בימים אלה שרוקה, האישה שבה בל מטפלת, קיבלה מטפלת חלופית עד שבל תחזור מהפיליפינים. עקב המאורע הנורא, בל לקחה חופשת לידה מוקדמת. היא כבר יודעת איך יראו חייה בהמשך: "אחרי הלידה אשאר כאן עם פול התינוק עד שאפשר יהיה לטוס איתו. אחותי תגיע בשבוע הבא מהפיליפינים כדי לעזור לי בתקופה הראשונה, וכדי שלא אהיה כאן לבד. אני עכשיו גרה בדירת פיליפיניות בתל אביב, אטוס לפיליפינים לחודש ואחזור לעבודה עם שרוקה. אני אוהבת אותה ואת המשפחה שלה. הם כמו משפחה בשבילי", היא מספרת.
את לא פוחדת לחזור הנה?
"לא. המלחמה אמנם הרגה את בעלי, אבל אני אוהבת את ישראל ובטוחה שהיא תחזור להיות מקום בטוח. הכי חשובה לי הפרנסה – אני אפרנס את הילד שלי, אשלח לו כסף מכאן, כדי שיהיו לו חיים טובים. עכשיו הכול נראה קשה, עצוב וכואב. איבדתי את אהבת חיי. לילד שלי לא יהיה אבא, אבל אני אהיה חזקה בשבילו".
>> עולה לך בבריאות: מתח המלחמה וההשפעה שלו על בריאות האישה
מפחיד אותך להשאיר שם ילד בן חודשיים?
"יש לי ברירה אחרת? איך אני אפרנס אותו? שם לא אצליח. הוא יהיה בידיים טובות – או של הוריי או של אחותי, שהיא בת 40 ואין לה ילדים. אני לא משאירה אותו אצל זרים, אלא עם משפחתי. כרגע אני לא עובדת, אבל קיבלתי בגדים לתינוק מכל מיני אנשים טובים, אבל אבל אין לי מספיק כסף לכל ההוצאות ולטיסה. אני אודה לאנשים טובים אם יעזרו לי".
בל ופול גדלו בכפר קטן ליד מנילה, בירת הפיליפינים, שם הכירו לראשונה לפני עשור והתאהבו. "הוא האהבה הראשונה שלי, היחידה שחוויתי בחיי ועכשיו היא שלי לתמיד". בל היא אחת מחמש בנות, הוא אחד מארבעה. מדי חודש שלחו כסף למשפחה שהשאירו מאחור. לארץ הגיעה בל ב-2015. "מאוד רצינו להגיע לישראל", היא מספרת, "ערב הסעודית, המדינה בה עבדנו קודם, היא מדינה מאוד שמרנית שהקשתה אפילו על המפגשים שלנו. ישראל אפשרה לנו חיים טובים". פול הגיע לארץ בשנת 2018. לפני שלוש שנים הם נישאו, היה חשוב להם לתת גושפנקא רשמית לאהבה שלהם. "טקס החתונה שלנו נערך בשגרירות הפיליפינים בישראל. חתמנו על ניירת ויצאנו בעל ואישה", היא נזכרת בהתרגשות.
עד השבעה באוקטובר חייהם של פול ובל התנהלו על מי מנוחות, והכול היה צפוי. פול שכר דירת חדר קטנה בדרום תל אביב ואחת לשבועיים הם היו יוצאים לחופשת סוף שבוע קצרה בעיר הגדולה, חולמים בקול רם על הילד שייוולד להם, פרי אהבתם. שמחת ההיריון הייתה עצומה, פול נסע עם בל לכל הבדיקות, והאזין בהתרגשות לפעימות הלב של העובר שגדל ברחמה של אהובתו. במילים שלה היא אומרת שחדרי הלב שלה נפתחו פעם אחת ולא יפתחו עוד. אין שום מרירות בקולה, רק השלמה. לדבריה, כשיגדל פול הקטן, הקרוי על שם אביו, היא לא תסתיר ממנו את האמת: "אספר לו שאבא שלו היה גיבור, אני רוצה שהוא יתגאה בו", היא אומרת בגאווה.
מי שרוצה לסייע ולתרום לבל ותינוקה שבדרך, מוזמנת ליצור קשר במספר 054-995-1985. מספר הטלפון שלה מקושר לחשבון הבנק שלה, Neema account. שמה הוא Jovelle santiago.