להתחיל עם מישהי פנים אל פנים? פחד אלוהים. טור אישי של רווק עם פוביה מנשים
אנחנו יוצאות לבר, נראות במיטבנו ופנויות להכיר, אבל עבור לא מעט גברים, לפגוש אותנו בחיים האמיתיים זה הרבה יותר מפחיד מאשר באפקליציות. עוז פרץ, רווק שמחפש זוגיות, כותב על הפחד המשתק
הדופק בקצב של קרוסלה בלונה פארק, הפה במצב צבירה של יום כיפור והאדרנלין מטביע לי את הוורידים. לצערי, זה לא כי נכנסתי למארב בלבנון. זה בסך הכל כי אני יושב בפינה של הבר ומולי יושבת בחורה לטעמי. יש לי פוביה מנשים, וככל שהבחורה מוצאת חן בעיניי יותר, הפוביה מתגברת. עצם הנוכחות שלה, מבלי שהחלפנו אפילו משפט אחד, עושה לי בעיות קרדיולוגיות. אני רוצה לפנות אליה אבל אני קונפורמיסט של העידן שלי, אני מעדיף להתחיל עם בחורות דרך הסלולרי – שם הפוביה לא מורגשת. אם הייתי רואה אותה באינסטגרם, הייתי שולח לה הודעה עם סקס אפיל של פרסומת לבושם צרפתי, אבל במציאות יצא לי משפט עם סקס אפיל של מדיח כלים.
>> אקו עשתה את הצעד הראשון בדרך לזוגיות וזה עבד לה מעולה
למה זה כל כך מאיים עלי לנסות לדבר איתה עכשיו? הרי פה זאת ההזדמנות שלי באמת להתבלט משאר הגברים. אבל זה גם בדיוק השלב שאני מתחיל ללכלך עליה בראש שלי. אני מתחיל לשנוא אותה ולהגיד שהיא מעפנה, רק בשביל שתהיה לי סיבה לגיטימית לא לגשת אליה: "נו היא עושה סלפי עם החברה, בטח היא בחורה שטחית. אה ברור, היא הזמינה קוקטייל שנראה טוב, אבל יש לו טעם של נחל הירקון רק בשביל שיצטלם טוב לסטורי, מה יש לי לדבר עם אחת כזאת? גם אם אגש אליה, היא תגיד לי שיש לה חבר ותסרס אותי כאילו אני פינצ'ר".
אני מנסה לתפוס את המבט שלה מהמיקום שלי, אבל אני לא מצליח. זה נראה מהצד כאילו אני עומד לחטוף התקף אפילפסיה
ובכל זאת, אני מנסה לתפוס את המבט שלה מהמיקום שלי, אבל אני לא מצליח. זה נראה מהצד כאילו אני עומד לחטוף התקף אפילפסיה. החבר שאיתי בבר (שיש לו חברה בכלל) מוסיף עוד עשרה קילוגרמים לפוביה שלי: "יו תראה אותה, אתה חייב ללכת אליה, נשבע שאם הייתי במקומך הייתי עושה משהו. לך כבר אל תהיה כוסית!". ואני חושב לעצמי, הלוואי שהייתי, אם הייתי כוסית היו ניגשים אלי ולא הייתה לי את הפוביה הזאת.
> לא באנו לעבוד: כך תתחילי ליהנות מדייטים ואפילו ללמוד מהם
> אחת ולתמיד, מי צריך לשלם בדייט הראשון?
ואז היא עוזרת לי, נחמד מצידה, היא וחברה שלה בדיוק קמות והולכת. "הייתי הולך לדבר איתה אחי, אבל היא בדיוק זזה", אני אומר לו בהקלה מטורפת, והוא בתגובה מזיז את הראש מצד לצד עם שפתיים מתנשאות. לא אכפת לי ממה שהוא אומר. עכשיו סוף סוף אני אוכל באמת ליהנות פה ולעשות מה שעושים בבר: לשבת, לקבל כאבים בגב תחתון מהכיסא, לאכול מדי פעם אדממה, ולגלות שהוא כבר אכול מהפה של החבר רק אחרי שהוא בתוך הפה שלי.
אבל אז היא חוזרת עם החברה שלה. כשהיא חוזרת, היא הרבה יותר לטעמי מאשר מלפני כמה דקות. מה חזרת, מה את עושה לי בכוונה? תוך כדי שהברמן מוזג לך קסטיל, אני מקבל צ'אפחה מהחבר: "נו הנה, זה סימן, לך אליה עכשיו. אתה חייב. תיגש פעם אחת במציאות, די עם כל הטינדר, קיופיד והאינסטגרם האלו".
אני מבקש מהברמן שוט של וויסקי, בשביל לדלל את הפוביה ממחזור הדם שלי. אבל הוא לא שם עלי, ברור שהוא לא שם עלי, הוא עוד מדבר איתה
אני כבר לא רוצה שנהיה חברים, אני שונא אותו. איזה קל זה להטיף לרווקים כשיש חברה. הלוואי הוא וחברה שלו ייפרדו עוד שעה ואז נראה אותו בזמן אמת במקומי. אני מבקש מהברמן (שמוזג לה את הקסטיל) שוט של וויסקי, בשביל לדלל את הפוביה ממחזור הדם שלי. אבל הוא לא שם עלי, ברור שהוא לא שם עלי, הוא עוד מדבר איתה. אני לא ממהר להזמין את השוט, אבל חבר שלי כבר קרא לברמן אחר והזמין בשבילי. "יאאללההה" הוא מאיץ בי כאילו הייתי אוגר במכון ויצמן.
מספיק עם הפוביה הזאת, זה רק בתוך הגולגולת שלי. אני בא לפנות אליה, אבל אז המראה בשירותים קוראת לי. לפני שאני ניגש אליה אני צריך לבדוק שהפוני שלי מסודר ודמיון מודרך למשפטים הכובשים שאני הולך להגיד
אני מנסה למשוך זמן ואומר לו "חכה עוד לא, אני צריך לימון להעביר את הטעם". הוא מצקצק בתגובה, מתחיל לשנוא אותי גם. הוא מושיט את היד שלו לקופסה בתוך הבר, שולף חתיכת לימון ואז אומר לי בטון של פקיד בדואר ישראל: "הנה. קח כבר". אני מוריד את השוט, השוט דווקא יורד טוב. זהו, מעכשיו אני גלדיאטור.
אני קם מהכיסא שלי בבר – הגב התחתון מודה לי, אני הולך אליה. מספיק עם הפוביה הזאת, זה רק בתוך הגולגולת שלי. אני בא לפנות אליה, אבל אז המראה בשירותים קוראת לי. לפני שאני ניגש אליה אני צריך לבדוק שהפוני שלי מסודר, שלא נתקעה לי איזו קליפת אדממה בשיניים. ובנוסף, אני צריך לעשות דמיון מודרך למשפטים הכובשים שאני הולך להגיד לה. אז עשיתי את זה מהר. כולה רבע שעה. עכשיו אני אפילו עוד יותר גלדיאטור ממקודם.
אני יוצא והחבר כבר עומד בכניסה לשירותים: "בוא נחזור הביתה". מה הביתה? מה הוא התחרפן? זהו אני כבר לא זכר בטא. אני אלפא. עכשיו אני ניגש אליה. אני יוצא מהשירותים אל עבר הבר, והנה מישהו אחר מדבר איתה. הוא גורם לה לחייך כאילו היא עושה קמפיין לחוט דנטלי. היא צוחקת בלי סוף, אולי זה סיינפלד מדבר איתה. הוא שם את הכף יד שלו על הכף יד שלה, נראה לי שהם עומדים להתחתן. בואנה, שיגיד תודה, אם הפוני שלי היה מסודר ולא הייתי אוכל אדממה, הוא לא היה מכיר אותה בכלל. מה הוא ניגש אליה בכלל? מה הוא מגלומן? רק לי יש פוביה מנשים?
אני והחבר במונית חזור, הוא מדבר עם חברה שלו בטלפון, ואני מחליק ימינה עם האצבע בטינדר. נראה לי שאני בבעיה.