השבוע חשכו עיניי. המחשבה שהמדינה יכולה לפגוע בי כך מחרידה אותי
למה הגופים הכי קיצוניים בארץ ובעולם נטפלים דווקא לנשים ולהט"ב? מיכל גרא-מרגליות מנסה לברר את התשובה, ומקווה שלא תיאלץ לגלות אותה על בשרה
חדשות פוגעניות הגיעו השבוע מאיטליה נגד נשים לסביות וטרנסיות. למה הגופים הכי קיצוניים בארץ ובעולם נטפלים דווקא לנשים ולהט"ב?
>> ירקו עליי ודחפו אותי בפראות. מלחמת האחים כבר כאן – טור אישי כואב
השבוע פתחתי את האפליקציה של עיתון הארץ, וחשכו עיני. הכותרת של אחד המאמרים הייתה: "איטליה החלה למחוק שמות של לסביות מתעודות הלידה של ילדיהן". מתברר שלאחר שממשלת הימין האיטלקית הודיעה במרץ שלא ניתן יהיה יותר לרשום זוגות מאותו המין כהורים של ילדיהם, כעת עשרות נשים לסביות, שאינן האמהות הביולוגיות של ילדיהן, קיבלו מכתבים מהמדינה בהם הודיעו שהן יימחקו מתעודות הלידה. כמה ימים מאוחר יותר, הודיעו בתחרות מלכת היופי האיטלקית שרק "נשים מלידה" יוכלו ליטול חלק בתחרות, ואסרו על השתתפותן של נשים טרנסיות. המהלך הזה הגיע זמן קצר אחרי שבהולנד זכתה בתחרות המקומית אישה טרנסית.
יש לי שני ילדים – בני 9 ו-5. אני לא האימא הביולוגית שלהם, אבל אני אימא לכל דבר ועניין, למעט הגנטיקה. המחשבה שהמדינה יכולה לפגוע בסטטוס ההורי החוקי שלי מחרידה כל נקודה ונים בגוף שלי
יש לי שני ילדים – בני 9 ו-5. אני לא האימא הביולוגית שלהם, אבל ההחלטה להביא אותם לעולם הייתה משותפת עם זוגתי, והייתי שם כשניסינו לקלוט הריון, לאורך תשעת החודשים (פעמיים) וכמובן – מהרגע שנולדו. אני אימא לכל דבר ועניין, למעט הגנטיקה. הנסיבות המשפחתיות שלי יצרו מצב שבקיץ הזה, במשך כמעט חודשיים, הילדים שלי ללא מסגרת ואני נמצאת איתם שעות ארוכות מדי יום לבדי. המחשבה שהמדינה יכולה לפגוע בסטטוס ההורי החוקי שלי מחרידה כל נקודה ונים בגוף שלי.
בשנים האחרונות ראינו איך יותר ויותר זכויות נשים וקהילת הלהט"ב קיבלו תנופה, והפכו לכמעט מובנות מאליהן. התרגלנו לראות ייצוגים בכל דרג ותפקיד (גם אם עדיין לא מספיקים), בקבלת החלטות, דרגים בכירים בניהול ובתקשורת. עם הגל העכור שמגיע כעת, אפשר לראות שאלה הקבוצות הכי מאוימות בשלילת זכויותיהן.
כידוע, הפגיעה בנשים בממשלה הזאת כבר מזמן לא תיאורטית: אין כמעט נשים במוקדי קבלת ההחלטות; חקיקה ונהלים לטובת נשים נזנחו במכוון (מאי-הצטרפות לאמנת איסטנבול שנועדה למנוע אלימות נגד נשים, דרך זניחת חופשת לידה לאבות שתייצר יותר שוויון בתפקידים ההוריים ובשוק התעסוקה ועד להפלת חוקים כמו מניעת אלימות כלכלית); החלום הפמיניסטי שיוקם משרד ממשלתי לטובת נשים התחלף במציאות בה יש שרה שזכויות נשים ותהליכים מקצועיים לא מעניינים אותה, אלא רק הסטטוס והאפשרות למינויים פוליטיים; יש חתירה למתן יותר ויותר סמכויות לערכאות דתיות ולא אזרחיות; ו"הרפורמה המשפטית" שנועדה לעקר את כוחם של בתי המשפט, במיוחד העליון, תייצר מצב בו לא יהיה מי שיוכל לתת סעד במקרים של דריסת זכויות נשים.
>> פאולה רוזנברג: "אחנך את בנותיי לא להתחתן בשום סוג של נישואין"
גם קהילת הלהט"ב נמצאת בחזית הפגיעה סביב הרפורמה המשפטית. זכויות נשים בישראל הן שילוב של חקיקה, חלקה מתקדמת גם ביחס לעולם (כמו החוק למניעת הטרדה מינית), ופסיקה שיפוטית. הקהילה הגאה הופקרה כמעט לחלוטין על ידי כנסת ישראל, וכמעט כל הזכויות שלה הן יציר הפסיקה.
בחודשים האחרונים ראינו מפגנים הזויים כמו הפגנה מול בית ספר בגבעת שמואל בו למד ילד טרנס בן 8, ביטויים איומים נגד הקהילה כמו למשל חבר כנסת מיהדות התורה שאמר שלהט"ב "מסוכנים יותר מדאעש וחיזבאללה"
בחודשים האחרונים ראינו מפגנים הזויים כמו הפגנה מול בית ספר בגבעת שמואל בו למד ילד טרנס בן 8, ביטויים איומים נגד הקהילה כמו למשל חבר כנסת מיהדות התורה שאמר שלהט"ב "מסוכנים יותר מדאעש וחיזבאללה", וגם הוצאת ספרים שמרנית, סלע מאיר, שמוציאה ספר שמדבר על "מגיפת הטרנסים", ומביאה את המחברת שלו לסיבוב הופעות בישראל. המאפיין של כל הדוגמאות האלה הוא היטפלות של גורמים קיצוניים ביותר לקהילת הלהט"ב, ובמיוחד לצלע החלשה ביותר שלה – טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות – והפיכתם לכלי לניגוח פוליטי.
זוהי תגובת נגד לקבלה של זכויות נשים ולהט"ב למרכז הקונצנזוס. חתירה נגד המושג הבסיסי ביותר שכל בני האדם שווים. לא באופיים, כישוריהם או מוצאם, אלא במובן עמוק יותר, בעצם אנושיותם, ולכן מגיע להם ולהן – לנו! – זכויות, ייצוג ואפשרויות לשגשוג. מדובר בגופים וממשלות שלא מעוניינים בזכויות שוות לכל, אלא לקבוצות סקטוריאליות שהם מעוניינים ביקרם. הם מעוניינים בהיררכיה, לא בשוויון. במימון סקטוריאלי, ולא בזכויות אוניברסליות. בבורות פוליטית, ולא במעורבות. תקיפת זכויות נשים ולהט"ב היא מתקפה במרכז הקונצנזוס, כי פירוק שלו עלול למוטט את המבנה הליברלי כולו.
הקיצוניים מהצד הימני של המפה מבינים זאת היטב. חשוב שהמחנה הליברלי יבין גם הוא מה משמעות הפקרת הזכויות האלה.
הכותבת היא יועצת ומרצה בתחומי מדיניות ומגדר, בעלת הפודקאסט "היום שאחרי המחאה". לשעבר מנכ"לית שדולת הנשים בישראל