"זה מה שהוביל למותה": המאבק למען שושנה סטרוק ז"ל מתחדש

"מרגע כניסתה של אישה לעולם – היא קורבן בפוטנציה. בתרבות כזאת, האונס לא בהכרח אלים או חייתי, אלא מתורבת, מנומס ואינטליגנטי, לא תָחום לסמטה חשוכה ומטונפת בקצה העיר", כך כותבת יעל משעלי בספרה "אז מי הגבר ומי האישה: תרבות לסבית, תיאוריה קווירית פמיניזם", והמילים שלה מהדהדות ומחלחלות לנו מתחת לעור נוכח פרשות האונס שצפו בעת האחרונה – מהווידוי המטלטל של שושנה סטרוק ז"ל, בתה של השרה אורית סטרוק, שסיפרה כי בילדותה עברה פגיעות מיניות טקסיות (לכאורה), ועד פרשת מעשי האונס של שי-לי עטרי ונעמה שחר – בהם חשוד המוזיקאי יובל וילנר (לכאורה).

>> שושנה סטרוק ז"ל ביקשה שנאמין לה – והמדינה לא האמינה
>> לכל אנס יש שם: גל שיתופים אדיר אחרי הווידוי של נעמה שחר
>> אחרי שחשפה כי נאנסה, שי-לי עטרי מאוכזבת: "מגינים על החשוד באונס"

בסוף השבוע יתקיים אירוע "שושנה על המים", לזכרה של סטרוק, שהלכה לעולמה במפתיע בחודש מרץ האחרון, ואותרה ללא רוח חיים בביתה במושב אמירים כשהיא בת 34 בלבד. מותה הטראגי נותר בגדר תעלומה שלא נותנת מנוח.

משעלי, ד"ר למיניות ומגדר, כותבת עיון, שירה וממואר, פעילה פמיניסטית, מרצה וחוקרת של תרבות האונס, יזמה את אירוע המחאה והאמנות הזה "לזכרה של שושנה ובהשראת כל מנפצות השתיקה: משי לי עטרי ונעמה שחר עד כל אשה ואשה שקמה לספר את סיפורה. אנחנו חייבות להתנגד להשתקה, ולחזק את כל מי שדיברה ואת מי שעוד מהססת לפתוח את פיה".

>> כוכב ה"בקסטריט בויז" מואשם באונס – בפעם הרביעית
>> מזעזע: חוליו איגלסיאס מואשם בפגיעות מיניות חמורות ובסחר בבני אדם
>> הילה תומר התעמתה עם האנס שלה על הבמה – וזכתה בפסטיבל עכו

משעלי גייסה לצורך כך אמניות חזותיות מעולמות הציור, הצילום, הווידאו והפרפורמנס, לצד אמניות מילוליות מעולמות השירה, הספרות והספוקן וורד: ורד ניסים, מיכל היימן, לירון ברייר, מורן אסרף, נטע דרור, יאנה וולקוב Saint.ioan, אליסה יוכבדסון, דנה ברלב, דליה סיני, מגי אוצרי, נעה עילם שדה, אודיה רוזנק, רינת שניידובר, עדן ג'ואן סימן טוב, שרי גולן, רומי גנון, יונית נעמן ונועם פרתום.

"זו תרבות שמסלילה גברים לאנוס, בראש ובראשונה באמצעות השפה שלנו – כל עוד סקס מתואר כדבר שגברים לוקחים מנשים ש'נותנות', כדבר שאנחנו 'מסכימות' לעשות עבור מי שחותר 'לזיין', 'לטחון' או 'להעמיס' את הגוף שלנו"

 

"רציתי לתת במה למי שהשכילו להפוך את כאבן לאמנות, ולמי שמצאו דרך לתרגם את הטראומה לתרבות", היא אומרת ונכנסת לקרביים של תרבות האונס, "הרבה פעמים נשים שואלות אותי למה לקרוא לזה תרבות האונס, אבל מבחינתי זאת הדרך היחידה להסביר את כוחה של מערכת מעודנת-מחוכמת שהופכת את הפגיעה בגוף הנשי למעשה מתורבת שבלם, ולתרבות שסלחנית כלפי מעשי אונס".

משעלי נותנת שורה של דוגמאות לתרבות הרקובה הזאת: מפרשת "משחקי חברה" והיחס בחדרי החקירות, דרך מרכזים מניפולטיביים ל"אמנות הפיתוי" וזמינות גבוהה של סמי אונס, וכלה במתן ענישה קלה עד היעדר מוחלט שלה מצד מערכת המשפט.

"זו תרבות שמסלילה גברים לאנוס, באמצעות חינוך לפיו יש להתעלם מהלא של ה'קשה להשגה', ובראש ובראשונה באמצעות השפה שלנו", אומרת משעלי, "כל עוד סקס מתואר כדבר שגברים לוקחים מנשים ש'נותנות', כדבר שאנחנו 'מסכימות' לעשות עבור מי שחותר 'לזיין', 'לטחון' או 'להעמיס' את הגוף שלנו".

>> קטיה אברבוך מ"חתונמי" שרדה אונס – ואז גילתה מה המדינה עושה לנפגעות
>> סערה ב"חתונה ממבט ראשון" בריטניה: משתתפות מספרות כי נאנסו בזמן הצילומים

משעלי מפנה גם אצבע מאשימה כלפי התקשורת. "מה מדכא בתקשורת כאן? שהרבה יותר דחוף לנו לשמוע מה יש לתוקפים לומר מאשר למי שנפגעה", היא אומרת, "ידיעות אחרונות למשל בחרו לתת לאורית סטרוק במה לבטא את עמדותיה, בעוד שהבת שלה הושתקה לכל אורך חייה, והניסיון שלה לשבור את קשר השתיקה הוביל למותה. זה מה ששי-לי עטרי ניסתה להגיד גם למי שהזמין אותה להתארח בתוכנית עם האנס שלה – זה שיתוף פעולה עם פשע. עכשיו אני מרגישה שמשהו מתחיל להשתנות, שמסירים צו איסור מהפיות שלנו, וזה בזכות שי-לי ונעמה".

"שושנה על המים", מוצ"ש (30.5) החל מ-19:00, כולי עלמא תל אביב. האירוע בכניסה סמלית של 25 ש"ח, תרומה למרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית