"זו השליחות שלי": נורה מצילה חיות מהדרום שנותרו ללא בית

נורה בת 36 מהרי ירושלים, תמיד הייתה ידועה בקרב חבריה והסביבה כאדם של נתינה. ב-2014 החליטה לקחת את התכונה הזו שלב אחד קדימה, והקימה את העמותה שלה – עמותת ע.ט.ל.ף, ששמה לה למטרה להשיב את עטלפי הפירות בחזרה לטבע ולחיק עטלפים אחרים, לשם הם שייכים. במלחמה הנוכחית, מצאה עצמה נורה עוסקת לא רק בהצלת עטלפים, אלא במסעות לדרום הבוער במטרה לנסות להציל את חיות המחמד שבעליהן – כבר לא ישובו.

>> הישראלית היפה: אביבה בת ה-63 מתקנת דלתות ממ"ד בהתנדבות

איך זה בעצם עובד? את מקבלת קריאות מאנשים שמוצאים עטלפים על הקרקע?
"כן. ברגע שמישהו מוצא עטלף על הרצפה הוא מתקשר אלינו, יש לנו מתנדבים בפריסה ארצית כאשר הזמן הממוצע שבו אנחנו מגיבים לקריאה הוא בין רבע שעה לחצי שעה. חשוב לא להשאיר את העטלף לבד, זו חיה שבשביל לשרוד היא צריכה להיות בחברת עטלפים נוספים. מרגע פתיחת הקריאה אחד המתנדבים מגיע לאסוף אותו, העטלף מגיע לבדיקה אצל וטרינר, עובר הליך רפואי, משם הוא ממשיך לבית המחסה שלנו – שבו הוא לומד לעוף מחדש – ומשם למשפחת אומנה".

"יש משפחה של חטוף שביקשה שנביא אליהם את הכלב שמצאנו, וזה החלק הכי נורא בעבודה – לחפש את הבעלים של אותו בעל חיים שמצאת, בלי לדעת אם תגלי בהמשך שהוא בחיים או לא"

מה? יש משפחת אומנה לעטלפים? אזרחים כמוני כמוך?
"ממש ככה. יש משפחת אומנה שיש לה 20 עטלפים. כל משפחה חושבת איזה מקרים היא מוכנה לקבל. עטלפים רואים כמוני וכמוך, רק פשוט לא חיים באור יום. זו חיה מאוד מאוד חברותית שאנשים לא מכירים אותה ככה. הם בעל חיים היחיד שלא תוקף, לא פוצע, והם לגמרי מזהים את המטפלים שלהם".

"מצאתי את עצמי בדירה בפלורנטין עם 90 עטלפים". נורה | צילום: NV Photography

בשנת 2014 קיבלה לידיה נורה את העטלפה הראשונה שלה, גורה מבאר שבע, ולא ממש ידעה איך לטפל בה: "פתחתי אינטרנט והתחלתי לקרוא ולראות מה היא צריכה כדי לשחרר אותה חזרה לטבע, המדינה הייתה פשוט הורגת אותם באופן אקטיבי ולא משקיעה את המשאבים שצריך. התעצבנתי מזה שהורגים אותם. לא חשבתי שמאז יגיעו אליי כל כך הרבה מקרים נוספים, אבל תוך שלושה חודשים מצאתי את עצמי בדירה בפלורנטין עם 90 עטלפים שלא ברור מה אעשה איתם. ברור היה שלא אוכל להחזיק אותם אצלי, לכן חיפשתי בית מחסה והיום אני גרה לצידו בהרי ירושלים".

"נתנו לי 5,000 שקל ואמרו לי – צאי לדרך"

העמותה של נורה אמנם רשומה כעמותה למען עטלפים, אבל היא נענית גם למקרים של בעלי חיים נוספים הזקוקים להצלה. במהלך השנים הצילה נורה סך הכל 21 גורי כלבים חסרי בית מרמאללה, תרנגולי הודו, דורבנים ועוד. כשהיא לא יכולה לטפל בבעיותיהם הרפואיות, מעבירה נורה את החיות לבית החולים לחיות בר.

"בתחילת המלחמה, עמותת The Mercy Fund of CMJ פנתה אליי, נתנה לי 5,000 שקל ואמרה לי – צאי לדרך", היא מספרת. "העמותה היא גם זו ששלחה אותי לעוטף עזה וביקשה שאחפש חיות שנותרו חסרות בית. הם אחד הארגונים הגדולים שתומכים בנו, ורק ביקשו שאגיד להם מה אני צריכה. הייתי בהלם כמו כולם, עוד לא יכולתי להבין מה אני צריכה בעצמי", היא מודה.

"תוך שלושה חודשים מצאתי את עצמי בדירה בפלורנטין עם 90 עטלפים שלא ברור מה אעשה איתם. ברור היה שלא אוכל להחזיק אותם אצלי, לכן חיפשתי בית מחסה והיום אני גרה לצידו בהרי ירושלים"

ומה בעצם עשית עם הכסף שנתנו לך?
"קניתי אוכל לכלבים שהצלתי, שילמתי על הדלק שבאמצעותו נסעתי לעוטף ואנחנו משלמות לפנסיונים שיחזיקו כלבים עד שבעליהם ישובו אליהם. לשמחתי זה גדל בטירוף. חנויות התחילו לתרום שקי אוכל, ואני מצאתי את עצמי יוצאת לעוטף בשמונה בבוקר וחוזרת באמצע הלילה, העיקר להציל מי וכמה שאני יכולה. אני טובה בלהציל בעלי חיים, טובה בלחלץ. אני לא בנאדם פחדן, וכולם יודעים שאף אחד לא אומר לי לא".

>> ברוך שובך, אקנה של סטרס. לא התגעגענו

איך זה בעצם קורה? מניחה שאת לא מטיילת בין הריסות בתים, רואה כלב שננטש ולוקחת.
"ממש לא. כל מושב בעוטף פתח קבוצת וואטסאפ, לשם הבעלים מעלים תמונות של בעל החיים ונקודת ציון של הבית. לא הייתי צריכה לשבור את הראש, אלא פשוט לבוא לבית ולקחת אוגרים, חתולים, כלבים וכל חיה שאני מצליחה לזהות מהתמונות. אני שמה אותם ברכב ועושה כמה נגלות, ואז פוגשת את המתנדבים שלי שמעבירים אותם לבית המחסה שלנו. בבית המחסה יש חמ"ל עם מתנדבים שמאתרים את הבעלים, ומוודאים שהוא/היא יודעים שבעל החיים אצלנו".

ומה קורה אם מדובר בבעל חיים של בנאדם שאינו בחיים או נחטף?
"יש משפחה של חטוף שביקשה שנביא אליהם את הכלב שמצאנו, וכן, זה החלק הכי נורא בעבודה – לחפש את הבעלים של אותו בעל חיים שמצאת, בלי לדעת אם תגלי בהמשך שהוא בחיים או לא. לשמחתי, בתוך המצב הנורא הזה, גם לבעל החיים שאיבד את ביתו ומשפחתו, כמעט תמיד המשפחה המורחבת לוקחת את בעל החיים אליה – כך שיש לו בית. למשל היה חבר מאוד טוב של נרצח שרצה את הכלב שלו, ולא נתן להשאיר אותו בלי בית".

נורה וכלבים שהצילה | צילום: ליאור קיש

>> משהו טוב אחד ביום: רופאות הברזל באות לעזור לנו

ומה קורה כשאת רואה בעלי חיים שלא איתנו יותר? איך מתמודדת עם הכאב הנורא הזה?
"חלק מבעלי החיים לא ניתנים לזיהוי מלא, אז הרבה פעמים אנחנו נאלצים לשלוח תמונה של הזנב או הקולר כדי לא לזעזע את הבנאדם בצד השני. יש כאלה שרוצים תמונה מלאה גם אם בעל החיים מת. אני יכולה להבין את זה, אנשים רוצים להיות בטוחים שזה בעל החיים שלהם. שאלת איך אני מתמודדת? אני בוחרת להיות בניתוק רגשי. כשאת עושה חילוץ באזורים כאלה אין ברירה אלא לנתק כמה שאפשר. אם אני צריכה לבשר על מוות של חיית מחמד, אז כמובן שאני עושה את זה הכי ברגישות. בתקשורת עם הבעלים העבודה צריכה להיות מאוד רגישה, זו החובה שלנו".

אם מצאתן במהלך המלחמה עטלף פירות נטוש ושכוב על הרצפה, אנא התקשרו למספרים הבאים, הזמינים 24 שעות ביממה: 052-2355109 ו- 053-2301116. מוזמנות להיכנס לאתר העמותה כדי ליצור קשר בנוגע לבעל חיים בדרום שזקוק לאיסוף ו/או להתנדב בעצמכן.