הישראלית היפה: אביבה בת ה-63 מתקנת דלתות ממ"ד בהתנדבות

אם יש דבר אחד חיובי שמלחמת "חרבות ברזל" הנוראית הביאה עימה, זו האחדות בעם ורוח ההתנדבות. מאז פרוץ המלחמה כל כך הרבה אנשים מתנדבים, תורמים מזמנם ללא עלות וללא התחשבות בשעה, העיקר לעזור, בין אם זה לאזרחיות או חיילים – בכל תחומי החיים שנפגמו.

>> משהו טוב אחד ביום: לשחרר את הגוף והראש עם להקת ורטיגו

זה גם מה שמנסה לעשות עמותת "ידידים", שפועלת בכל רחבי הארץ ומתמחה בימים כתיקונם בסיוע בדרכים, כמו החלפת גלגל, הנעת הרכב וכדומה, אלא שבתקופת המלחמה היא פועלת גם בהחלפת דלתות לממ"ד, חיזוק החלונות בבית ועוד אמצעים למיגון וביטחון. ואם שיערתן שרק גברים מגיעים כדי להתנדב, אז דעו שלא רק. שוחחנו עם אביבה מאיר (63), קלדנית בבית הדין לעבודה בבת ים במקצועה, ומתנדבת ב״ידידים״ בעשרת החודשים האחרונים. מאז פרוץ המלחמה היא כבר עזרה ב-1,530 קריאות, ובחודש אוקטובר, שטרם הסתיים, ענתה ללא פחות מ-350 קריאות, כן, גם כאלה בהן נדרשה לשמן דלתות ולהחליף דלת לממ"ד.

"ב׳ידידים׳ עושים הכשרה בפתיחת רכבים, פנצ'ר, ואם מישהו יוצא מהבית וטורק את הדלת, גם כיצד לפתוח אותה", היא מספרת. ״היו לי קריאות גם באמצע הלילה, קריאה בשלוש בבוקר עם אמא וילד שנמצאים מחוץ לדלת טרוקה ביפו. התקשרתי אליה והיא הייתה בשוק שאישה מתקשרת אליה, לא הבינה איך אני אצליח לתקן את הדלת, והבטחתי לה שלא אעזוב עד שהיא לא תהיה בתוך ביתה. הדלת נפתחה, היא פרצה בבכי, חיבקה אותי, שמרה את הטלפון שלי ונסעתי הביתה כשלא היו עוד קריאות. זה מה שנתן לי לישון בלילה", היא מספרת.

אביבה מאיר | צילום: דוברות "ידידים"

"הייעוד של ׳ידידים׳ הוא רכבים אומנם, אבל במלחמה הנוכחית נפתחו קריאות רבות של פתיחת דלתות ממ"ד, לא ידעתי מה לי ולזה אבל אמרתי שאם לא אנסה, לא אדע. למדתי את סוגי החלונות בעצמי, לקחתי קריאה, שוב אף אחד לא האמין שאצליח. אמרו לי 'גברים ניסו ולא הצליחו', ידעתי שאני אבוא ואין סיכוי שאני לא מצליחה. זה הכניס לי אדרנלין. קיבלתי לום ושמן – וידעתי שאני יוצאת לדרך״.

היא ממשיכה: ״באותה קריאה היה תריס שהפריע, אי אפשר לסגור את הדלת שמברזל, אם את חושבת שלא הצלחתי להזיז את התריס, להוריד אותו כולל המסגרת – את טועה. כן, אני בת 63. גיל זה רק מספר. אני לא מפחדת מעשייה, אוהבת אתגרים. אנשים מבוגרים תוהים איך אני אצליח לעשות דברים, אבל זה מאוד כיף להוכיח אחרת".

להחליף גלגל שבועיים אחרי לידה

מאיר היא לא היחידה שנקראת לקריאות בכל שעה, גם במלחמה הנוכחית. מצטרפים אליה גם הזוג יהודית והלל מאיר, בני 32, נשואים והורים לשלוש בנות שמתנדבים ב׳ידידים׳ מזה שנים. יהודית מספרת שהקריאות המועדפות עליה הן קריאות של תיקון פנצ'רים, שמביאות עימן אתגרים מעניינים. "בעל רכב שנתקע עם פנצ'ר ממש ליד היישוב שלנו בשומרון, בכפר ערבי, לא תושב המקום ולא מכיר את האזור. היה קצת מבוהל, ונקראתי להחליף לו גלגל. הייתי רק שבועיים לאחר לידת בתי השלישית. מסתבר שגם אחרי שבועיים לידה אפשרי להחליף גלגל בפשטות ובמהירות", היא מספרת בגאווה.

יהודית והלל מאיר | צילום: דוברות "ידידים"

>> הממ״ד הנחמד: איך להפוך את החדר הכי טריגרי בבית לנעים?

"עד הלידה ממש יצאתי לקריאות, הבנתי שזה מה שממלא אותי ונותן לי סיפוק אדיר, כמובן תוך שמירה על כל כללי הזהירות והבטיחות ושמירה על העובר. אחרי הלידה התחילה הלחימה בדרום, עדיין התאוששתי מהלידה ובשבוע האחרון הצלחתי לעשות עוד כמה קריאות ואף לסייע כמוקדנית במוקד הארצי של ידידים".

62 אלף מתנדבים ומתנדבות פועלים ב׳ידידים׳ ללא שום מטרות רווח, מלבד האושר והחיוך שעולה להן מעצם הידיעה שעזרו לאדם אחר בעת צרה, במיוחד במלחמה הנוכחית שבה כל אחד ואחת זקוקים למקום מוגן וליד מושטת. גם אם יש משפחה שמחכה בבית, או גיל שנראה מעט מבוגר לסביבה – הן יוצאות לקריאות כשהעזרה לזולת נמצאת אצלן במקום הראשון, מצליחות לסייע, וזה פשוט מעורר השראה.