היא כל מה שאישה "לא אמורה" להיות. חבל שאין לנו עוד גיבורות כמו חאנשי

כשצפיתי בפרק הראשון של ״חאנשי״, לא האמנתי שמישהו אישר את זה. גם אחרי הפרק השני והשלישי, הדפתי את המהפכות שהתחוללו בחלל שבין הלב והבטן שלי ועדיין, לא האמנתי שמישהו אשכרה אישר את זה. לא האמנתי כי ידעתי שמעטות ההזדמנויות עבור דמויות או סדרות כמו חאנשי, שהיא חתיכת סדרה אמיצה, פורצת גבולות, לא מתחנפת ולא מתנצלת. חאנשי כל כך בטוחה בעצמה, שהיא יודעת שאחרי שנעכל את כל הקרינג׳, בסוף גם נתאהב בה ונברבר את עצמנו לדעת על הפרק השביעי שלה בכל החוגים למגדר. או לכל הפחות, בחוג לתסריטאות שאני לומדת בו.

>> מ"רגע עם דודלי" לסדרה הכי חרמנית על המסך: ריאיון עם כוכבת "חאנשי" ציפי מור

״חאנשי״ (ימי ה׳, HOT) – היא דרמה קומית ופרובוקטיבית שאפשר לאהוב בטירוף או לשנוא ולבוז לה. כן, היא עד כדי כך קיצונית. אבל כנראה שזה מה שקורה כשעליזה חנוביץ׳ (שגם כתבה את הסדרה) יוצרת אירוע טלוויזיוני בכיכובה – על חרדית חרמנית ששוחטת פרות ישראליות קדושות למהדרין, ולא בהכרח שחיטה מהסוג הכשר. האמת היא, שטוב שכך. גם הליהוק נהדר ומרענן, חף משחקנים נטולי כישרון. ויש גם את הנרי וינקלר, פאקינג הנרי וינקלר.

אל תצפו לאמריקן פאי עם שטריימלים. "חאנשי" | צילום: ורד אדיר, HOT

לכאורה, חאנשי החב״דניקית עולה על טיסה מברוקלין ונוחתת בארץ הקודש עבור החתונה האורתודקסית של החברה הכי טובה שלה. בפועל, היא מוצאת את עצמה בסוג של תגלית (ליטרלי) שאף ארגון יהודי לא היה מעוניין לקחת עליו אחריות. בדרך היא מאכזבת את כל מי שאוהב אותה, כיאה למילניאלית שנמצאת בשיאו של מסע אחר זהות – ומוכיחה שהיא לא כל כך שונה מכל צעירה אחרת שעושה רילוקיישן קצר לברלין, רק בשביל להתגעגע הביתה ולגלות שאבא שלה לא היה כל כך נורא.

ובמסע הזה, חאנשי מותחת את כל הגבולות, שלה ושל הסביבה שלה. אבל בעיקר את הגבול שבין שמרנות לחרמנות, כשבלבה (ובין חלצייה הבוערים) משאלה אחת – לזיין כמה שיותר חיילים. ורצוי שיהיו מזרחים. אבל זה הקסם של חאנשי, היא דמות נשית שעושה בדיוק את כל מה שלא מצפים מאישה בטלוויזיה (כולל חירבון יפה בפרוורים של נתב״ג). היא חסרת טאקט ואגואיסטית והיא חוטפת דלקת בשתן אחרי שהיא מזדיינת באמצע רחוב ירושלמי. מיותר לומר שעדיין אין לנו מספיק גיבורות כאלה. ואנחנו הכי ראויות להן. גם דמויות המשנה בסיפור מטופלות לעילא ומקבלות קווי עלילה משלהן, שנעים על הספטרום שבין דיכאון ורווקות מאוחרת או בין טיפולי המרה אל מול יציאה מהארון.

מגיע לנו עוד גיבורות כמוה. "חאנשי" | צילום: ורד אדיר, HOT

כאמור, לחאנשי יש פנטזיות על סקס. את רובן היא מצליחה לממש חרף העובדה שזה פחות מסתדר עם תפיסת העולם שלה. אבל אל תצפו לסוג של אמריקן פאי עם שטריימלים, כי מאחורי הזימה ששוטפת את חאנשי מסתתר סוד אפלולי ומצוקה גדולה. לא מאוד סקסית. בכלל, חאנשי רק מתחזה לסדרה על סקס, חרדים והנרי וינקלר. אבל אל תיפלו למניפולציה שלה. וזהו לבנתיים. כי כרגע כל דבר נוסף שאכתוב כאן, עוד יסתיים בהאשמה חריפה בעוון ספוילרים וחבל – כי זה הבינג׳ שאתן רוצות וצריכות לעשות ואין לי אינטרס להעמיד את כושר הפיתוי שלכן במבחן. אז בשתי מילים: ליהיא גרינר. ובמילה אחת: וואו.

אז חאנשי סוגרת עונה ראשונה וכרגע לא ברור אם היא תעלה שוב על מטוס כדי לסגור חשבון עם אושרי כהן. היא אמנם נגמרה ממש לפני רגע וכבר עלתה על מטוס לאמריקה, או אם לדייק – נחטפה לפסטיבל סאנדנס ועל הדרך עשתה היסטוריה בתור הסדרה הישראלית הראשונה שתוקרן בו לצד סדרות מבטיחות אחרות ברחבי העולם. וזה לא מפתיע. הדאחקות על יהודים, אמריקאים, יהודים-אמריקאים והתהום שהולכת ונפערת בינינו הן חלק משמעותי מבניית הנרטיב של הסיפור. לפעמים המינון של הדאחקה הזו היה מופרז עד לכדי מכה קלה באחידות של העלילה, לעתים הוא הרגיש כמו הטעיה מתחכמת. מצד שני, כשהבדיחה כל כך טובה ומוקפדת, זה בסדר, זה שווה לחטוף ממנה מכה בבטן.