עין רעה

האם קשתית העין יכולה לגלות את מצבכם הבריאותי? רק בהזיות האירידולוגים

88 שיתופים | 132 צפיות

אבחון מחלות ברפואה המודרנית הוא עניין לא נעים. לוקחים לך הרבה דם, מכריחים אותך לצום, מבקשים ממך לאסוף הפרשות שונות של עצמך, מכניסים אותך למכשירים שונים או מכניסים מכשירים שונים לתוכך, במקרה הפחות נעים.

בעד: מה יכולות העיניים לגלות עלינו? לא מעט »

לעומת זאת, בעולמנו ישנם אנשים שטוענים שבידם הכוח לאבחן מחלות אחרת: מישוש כפות רגליים, התבוננות בהילת המאובחן ושאר שיטות תמוהות. הפעם נתמקד באחת מהתמוהות בשיטות הללו – אירידולוגיה, אבחון מחלות דרך בחינת קשתית העין, החלק הצבעוני של העין.

עקרונות השיטה – בשביל הפרוטוקול

הטענה שבבסיס השיטה היא שלכל איבר בגוף יש אזור מתאים בקשתית, ועל ידי בחינת אזור זה ניתן לאבחן את מצב האיבר. כמו רוב הנושאים שאני עוסק בהם בטורים שלי, טענה זו נולדה לא מתוך מחקר מקיף, ולא על ידי בחינת מנגנונים ביולוגיים שהתגלו, אלא מאינטואיציה של איש אחד, חסר חוש ביקורת.

מדובר ברופא הונגרי, שפעל במאה ה-19, איגנץ פון פצזלי, ששם לב לפס כהה באישון של אדם ששבר את רגלו, וקישר זאת עם פס דומה שהוא ראה אצל ינשוף ששבר רגל מספר שנים קודם לכן. מכיוון שהמונח "צירוף מקרים" לא נכלל כנראה בחומר שלמד הרופא הנכבד, התחיל פון פצזלי לתעד הקבלות בין מחלות שונות וסימונים על הקשתית. אחרים המשיכו את עבודתו ויצרו מפה של העין, שבה לכל אזור בקשתית ממופה איבר.

בדיקה מודרנית של השיטה

לפני שנקבע כי האירידולוגיה חסרת כל ערך, אפשר לתת לה הזדמנות ולבדוק אותה באופן מדעי והוגן. למזלי, בדיקה זו כבר נעשתה, ובאופן שלא הפתיע אף אחד (למעט את האירידולוגים עצמם), הראתה כי השיטה פשוט לא עובדת.



הרופא שם לב לפס כהה באישון של אדם ששבר את רגלו <br /> אלוסטרציה: ASAP photos" src="https://atmagil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/misc/prev_images/pagemodule/image1/769/11769/380×225.jpg?1170149148" />                             </p>
<div>הרופא שם לב לפס כהה באישון של אדם ששבר את רגלו <br /> אלוסטרציה: ASAP photos</div>
</p></div>
<p>במספר מבדקים שנערכו למספר אירידולוגים בכירים, ובהם <em>ברנרד ג'נסן,</em> נחלו אלה כשלון חרוץ. לדוגמא, ב-1979 נבדק ג'נסן, אז האירידולוג המוביל בארה"ב (ג'נסן נפטר ב-2001), יחד עם שניים מעמיתיו. הם התבקשו למיין 143 תמונות צבע של קשתיות של מטופלים, לפי מצב הכליות שלהם. חשוב לציין, כי ג'נסן ועמיתיו היו אלו שטענו שביכולתם לבצע אבחון זה. בין 143 המטופלים היו, כמובן, אנשים בריאים וחולים, חלקם אף היו חולים קשים. </p>
<p>בזמן הבדיקה, האירידולוגים זיהו בריאים כחולים ולהפך. אמנם, גם ברפואה קונבנציונלית יש טעויות אבחון, אבל בניסוי זה כמות הטעויות הייתה גדולה פי כמה מכמות ההצלחות. אחד מהאירידולוגים הגדיל לעשות, וזיהה כשלושת רבעי מהחולים הקשים כבריאים, כאשר למעשה חולים אלו היו מועמדים להשתלת כליה, בעוד שעמיתו זיהה כתשעים אחוז מהבריאים כחולים! </p>
<p>שלושת ה"מופלאים" ניסו לטעון כי התמונות היו באיכות גרועה ולכן הם טעו, אך בהתחשב בעובדה כי התמונות צולמו בעזרת מצלמה שהייתה שייכת לאחד מהם, והם בצעו את האבחנה במשרדיהם בזמנם החופשי כאשר כחלק מהניסוי הותר להם לא לבצע אבחנה לכל צילום שלא היה באיכות מספקת, נראה כי טענות אלה אינן יותר מאשר תירוץ קלוש. מאז, נעשו מספר ניסויים כאלו, לאבחון מחלות שונות, ובכולם נכשלו הנבדקים.</p>
<h2>הבסיס הביולוגי שאינו קיים</h2>
<p>הכישלון בניסויים אינו מפתיע. עד היום לא זוהה מנגנון אנטומי שיכול לבסס את טענות האירידולוגים. לא רק זה, אלא שמנגנון כזה סותר את כל הידוע לנו על האנטומיה האנושית. </p>
<p>כמובן, אין זה אומר שלא קיים מנגנון כזה, אבל מכיוון שאין כל ראיות לקיומו, אין סיבה להתייחס לטענה זו באופן מדעי. למה הכוונה? חשבו נא על הדוגמא הבאה: נניח שהייתי ניגש אליכם וטוען כי כוח המשיכה לא עובד כפי שפיזיקאים טוענים, וכי לפעמים דברים "נופלים" למעלה, וביכולתי להשתמש בעקרון זה כדי לבנות כלי תעופה חדיש. האם הייתם מאמינים לי ישר ומשלמים לי ממיטב כספיכם כדי לעזור לי לפתח רכב זה, או שהייתם דורשים שאדגים לכם את טענותיי? וכאשר כל העצמים שהייתי מציג לכם היו נופלים למטה, ואני עדיין הייתי טוען כי ניתן להפוך את כוח המשיכה, האם הייתם רושמים לי צ'ק או מתייחסים אלי כאל משוגע? לכן נהוג כלל האצבע האומר כי "טענות יוצאות דופן דורשות הוכחות יוצאות דופן". </p>
<p></p>
<div class= על האירידולוגים להראות לנו כי הם מסוגלים לאבחן אדם מבלי לשוחח עמו <br /> אלוסטרציה: ASAP photos" src="https://atmagil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/misc/prev_images/pagemodule/image1/770/11770/380×225.jpg?1170149430" />                             </p>
<div>על האירידולוגים להראות לנו כי הם מסוגלים לאבחן אדם מבלי לשוחח עמו <br /> אלוסטרציה: ASAP photos</div>
</p></div>
<p>בכל הנוגע לאירידולוגיה, לא קיימות הוכחות כלשהן. החידושים האחרונים בתחום בשנים האחרונות הרחיבו אירידולוגים את תחום עיסוקם, וכיום הם טוענים שביכולתם לאבחן גם את מצבו הנפשי של המטופל, איך, למשל, משפיעות טראומות מהעבר על חיי המטופל כיום.בהינתן העובדה כי עד היום לא הצליחו האירידולוגים להראות שהם מסוגלים לזהות מחלות קונקרטיות, כגון אי ספיקת כליות, טענתם כי הם יכולים לאבחן בעיות פסיכולוגיות מעוררת גיחוך קל. </p>
<p>גיחוך זה הופך לצחוק מתגלגל כשלומדים ממחקרים כי הקשתית של אדם לא משתנה במהלך חייו, וכי היא ייחודית עד כדי כך שניתן להשתמש בה כאמצעי זיהוי, שלפי ידיעתנו היום הנו מהימן לפחות כמו זיהוי באמצעות טביעת אצבעות. אם נקבל את טענת האירידולוגים, מתברר כי חברות אבטחה משקיעות הון עתק בפיתוח מערכות לזיהוי שעלולות לא לעבוד כאשר הנבדק מדוכא קלות באותו יום.אולם גם כאן, כרגיל, להצלחותיהם הספורות – אם אלו קיימות – של האירידולוגים ישנו הסבר פשוט יותר. האירידולוגים מבצעים אבחון פסיכולוגי לאחר סקירת קשתית המטופל ושיחה ארוכה עמו. אם ברצונם להוכיח קשר בין מצב הקשתית למצבו הנפשי של המטופל, על האירידולוגים להראות לנו כי הם מסוגלים לאבחן אדם מבלי לשוחח עמו. גם אני יכול לפתוח קליניקה שבה לאחר בדיקת אצבעו הקטנה של המטופל ושיחה מקיפה על חייו אספק לו ניתוח פסיכולוגי בגרוש. </p>
<p>בקשר לאבחון הטראומות, אני מוכן לשים את מיטב כספי על כך שללא שיחה מקדימה, הטראומה היחידה שידע אירידולוג לקרוא ישירות מהקשתית היא החדרת עצם חד לעין.</p>
<h2>האמת העירומה </h2>
<p>מחד, ניתן להתייחס לכל הנושא בהומור, ולקבוע כי זכותו של האדם לגשת לכל אבחון "רפואי" המוצא חן בעיניו. מאידך, טיעון זה אינו מצחיק כאשר מדובר בהורים הלוקחים את ילדיהם לאבחון כזה במקום לרופא ילדים. זכותו של בגיר להזניח את בריאותו, לעומת זאת מבחינה חוקית אין לו זכות לסכן את ילדיו.אין שיטות אבחון "אלטרנטיביות", יש כאלו שעובדות וכאלו שלא. </p>
<p>כל שיטת אבחון שניתן להראות את יעילותה מאומצת על-ידי הרפואה הקונבנציונלית, במיוחד אם היא לא חודרנית. כלל זה תקף במיוחד כאשר קל מאוד וזול לוודא את יעילות השיטה, כפי שנעשה לאירידולוגיה. במיוחד מרשימה העובדה כי למרות שכל המידע הנאסף הנו בגנות האירידולוגיה, טענות המטפלים בקשר ליכולות השיטה נהיות גרנדיוזיות יותר. כאשר מתברר כי אין ביכולתם לאבחן מחלות, הם לא פורשים ומודים בטעותם, אלא מכלילים את רפואת האליל שלהם לתחום הפסיכולוגי. כל זאת נעשה בזמן שהם מאשימים את הרופאים בצרות אופקים ובדוגמטיות.</p>
<p> לכן שוב נשאלת השאלה: עד מתי צריך להקשיב לאדם שטוען שכל מבקריו "צריכים ראש פתוח", בזמן שהוא עצמו מתעלם מכל עובדה וממצא שפוגע בטענותיו?</p>
</p>
<p style=