למי שייך הקול המזלזל בראש שלי? כך תיחלצי מזוועות ממלכת המחשבות

מכירה את זה שמישהו אומר "אני מת ללכת הביתה, להיות קצת עם עצמי", ואת שומעת את זה וחושבת לעצמך "וואט דה פאק"? מה הוא עושה שם עם עצמו, למען השם? איך זה אפשרי? את הרי לא מסוגלת להיות לבד עם המחשבות שלך, את חייבת כל הזמן לעשות משהו. לנקות, לאכול, לגלול. משהו. רק לא לשמוע את מה שהמוח שלך מלא בו. אנחנו אפילו לא יודעות למה, כי זה קורה במישור לא מודע, אבל ברור לנו שברגע שנתחיל להקשיב למה שהמחשבות שלנו אומרות, באמת נתחרפן. הן אומרות: את לא טובה מספיק, את גרועה, אל תעשי את זה, למה אמרת את זה, כולם חושבים שאת מטומטמת, את נראית גרוע. אם יש מספיק שקט אנחנו נשמע את הזוועה הזאת, ומי לעזאזל רוצה לשמוע את הדבר הזה? אף אחת, ובצדק. אי אפשר להקשיב לזה. זה כאילו שפועל שם רמקול שכל הזמן מוציא מתוכו קללות, קיטורים, עלבונות. דמיינו חדר מבולגן, שיש בתוכו את הדבר הכי יקר לכן, ואתן לא יכולות להיכנס לקחת אותו מרוב שאי אפשר לדרוך על הרצפה – יש עליה ערימות של חפצים. אין מעבר.

מאחורי הבלגן הזה מאוחסנים הרצונות והצרכים האותנטיים שלנו. להצליח להיות לבד מסייע לנו להבין את העצמי שלנו, להיטען, להתחבר לרצונות שלנו, למצוא שלווה פנימית, לפעול מתוך מודעות ובחירה. להתחיל ללמוד להקשיב לעצמנו זה מסובך, אבל לחיות במנותק מהרצונות שלנו זה כבר באמת קשה וכואב. אז איך עושים את זה? נסי את חמשת הצעדים האלה.

>> לשמור ליום סגריר: 10 דרכים לצאת מהבאסה בכוחות עצמך

1. להבין שאלו לא המחשבות שלך

לא כל דבר שעובר לנו בראש הוא בהכרח מחשבה שלנו. למעשה, אפשר לחשוב על המוח שלנו כעל אוטוסטרדה, שאף אחת מהמכוניות שעוברות עליה היא המכונית שבה אנחנו יושבות. המוח שלנו ממלא את עצמו בחצאי משפטים ששמענו ברחוב, בדבר המכוער והמעליב שאנחנו לא נשכח לעולם שנאמר לנו בגיל 8, בהלחצות על גבי הלחצות מצד החברה (תהיי רזה, תהיי מסתורית, תהיי נגישה, תהיי אגבית, תאכלי בריא, תספיקי הכל, תקדישי את עצמך, תמצי את הפוטנציאל שלך ועוד ועוד זוועות שלא ברא השטן).

כיצד נדע אם מחשבה היא שלנו או לא? ראשית, נברר האם היא נעימה או לא נעימה. שום מחשבה מעליבה, מקטינה או מזלזלת לא יכולה להגיע מאיתנו אלינו. קבלו זאת כעובדה. אלו תמיד מחשבות שאספנו איפשהו והוטמעו בנו בגילאים צעירים או מתוך החברה. למי שייך הקול המזלזל בראש שלי? לא לי. לכן, כשמגיעה מחשבה לא נעימה, אפשר בגדול לדעת שאין בה אמת פנימית שלנו, אלא אמת של מישהו אחר. האמת שלנו תמיד תרגיש נכון.

2. להפריד בין עובדות לבין אמונות

למשל, המחשבה "אני בת שלושים ולכן אני חייבת להתחתן בקרוב, אחרת אפספס את הרכבת ואשאר לבד לנצח". עובדתית, הגיל הוא 30. כל השאר הוא אמונות, מחשבות, סטרס שלוקט לו יחד לזר של התקף חרדה. או למשל המחשבה, "גיסתי מקבלת פי שניים ממני בשכר ולכן אני כישלון". מה פה עובדה, ומה פה אמונה?

3. להכיר את המחשבות שלך לעומק

רוב המחשבות הן כותרות, או יותר דומות ללינקים. אפשר ורצוי לעשות עליהן דאבל-קליק ולגלות מה יש בהן עוד. אפשר לכתוב אותן על דף, ואפשר לדבר על זה בקול רם עם עצמנו. למשל, ממה עשויה המחשבה האובססיבית שלי, "יש לי קמטים"? אם אני רוצה לגלות, אני יכולה לשוחח איתה. איך משוחחים עם מחשבה? כמו עם חברה הכי טובה שלך, כשהיא בוכה כל כך חזק שאת לא כל כך מבינה מה היא אומרת, אז את מבררת. למשל: "יש לי קמטים". אוקיי, ומה זה אומר? שאני מכוערת. ולמה זה מפחיד? "כי אז אף אחד לא יחשוב שאני צעירה ויפה". אוקיי, ומה יקרה כאשר לא אהיה צעירה ויפה יותר? "אני לא אוכל להתנהג יותר איך שבא לי". את אוהבת להתנהג איך שבא לך? "כן". איך בא לך להתנהג? "לצחוק ולהנות". מתי את צוחקת ונהנית? "כשאני מדברת עם חברות שלי". עדיף לשוחח עם מחשבות בכתב או בקול רם, כי אם אנחנו ממשיכות לחשוב בלב זה פשוט עוד מהזוועות של ממלכת המחשבות, ואתן יודעות, עדיף לנסות להיחלץ משם, בגדול.

4. לבחור על מה לחשוב

זה נשמע כמו משהו בלתי אפשרי, על סף להיות נזירת זן, אבל זה לא. אפשר לבחור על מה לחשוב בקלות, אלא שצריך להילחם לפני זה במחשבה: "אסור לי לבחור על מה לחשוב כי אז הכל יקרוס". כן, אנחנו מאמינות עמוק בלב שאם נחשוב על דברים בצורה כפייתית, נהיה בשליטה. שאם נבדוק כל סצנריו אפשרי, שום דבר לא יפתיע אותנו. נדמה לנו שאם אנחנו חושבות מחשבות רעות, אנחנו מכבדות את החלקים בנו שנפגעו בעבר. הנה, עדיין רע לי, אז אני לא בוגדת בעצמי. אם יהיה לי טוב, זה אומר ששכחתי את העבר. אלה מחשבות לא אמיתיות. מותר ורצוי שיהיה טוב. אפשר לכבד את העבר, ועדיין לצעוד קדימה לעתיד בהיר. שום דבר לא יקרוס אם נפסיק לתכנן הכל בצורה חולנית, הכל ימשיך לפעול. ואולי זה הדבר המפחיד באמת: להבין עד כמה אין לנו שליטה על הדברים. את יכולה להיות רק עצמך, בכל רגע נתון, וזה מספיק. אם עברנו את זה, אנחנו מצליחות לעלות רמה, לטפס קומה בתוך עולם החשיבה. אם מחשבה רעה מגיעה, אנחנו אומרות לה "תודה", אבל ממשיכות הלאה למה שאנחנו רוצות לחשוב עליו. דמיינו את עצמכן יושבות בסלון נקי עם ספריה ענקית, ואפשר לבחור כל ספר ולקרוא בו בשקט. המוח יכול להגיע לרמה הזאת, אם רק נסכים להרפות מאשליית השליטה.

>> זאת לא היפנוזה ולא מדיטציה. הטיפול הזה הוא נס גלוי

5. לצפות לרגע שתהיי בו לבד

פתאום בא לי להיות לבד, שיגיע כבר היום הזה בשבוע כשאני רק עם עצמי, כשאף אחד לא מפריע לי לעשות את מה שאני אוהבת לעשות, כי היה לי מספיק רוגע לגלות מהו הדבר הזה. לכל אחת יש משהו שהיא אוהבת לעשות. אני יודעת שלפעמים זה נשמע מופרך, שהשאלה "מה את אוהבת לעשות?" היא טריגרית, אבל זה קורה. רבות מאיתנו חיו חיים בהם ידוע לנו ב-100% מה אנשים סביבנו אוהבים, עד הפרט הקטן ביותר, אבל אנחנו לא בטוחות לגבי עצמנו. וזה בסדר גמור, זו לא אשמתנו. אנחנו יכולות לגלות מה אנחנו אוהבות.
חשבי מהם הדברים שאת עושה, שכשאת עושה אותם את מצליחה לעלות על נתיב נטול תחושת זמן ומרחב. אלו הרבה פעמים אותם הדברים שהיינו עושות בילדות כשאף אחד לא הסתכל, כשלא היה מי שישפוט אותנו או ילעג לנו. אולי רכבת באופניים? ישבת לבד ושיחקת בדמיון? ציירת? גם אם ציירת "מכוער", אז מה. תציירי שוב. אולי קראת ספרים, כתבת יומן, קטפת פרחים, שיחקת במחשב. מה עשית שגרם לך לשקוע פנימה לעולם אחר? את אותם הדברים מותר לעשות גם היום, ואפילו רצוי. כי אין לנו רק צרכים פיזיים ורגשיים, אלא גם צרכים נפשיים עמוקים. מותר לנו לרצות לעשות משהו עבור עצמנו, להזין את הנפש שלנו בשקט ויצירתיות. הרבה זמן האמנו שאנשים אחרים חשובים יותר מאיתנו, אבל זה לא כך.

מיטל שפירו היא כותבת, מאיירת ומתחברת לרגשות. מרגישה שאת לא מכירה את עצמך ולא יודעת מה את רוצה? בחני את עצמך: האם יש לך תחושת עצמי בריאה?