מיומנו של מהמר: סופ"ש רומנטי בבודפשט עם כרטיס אשראי חסום ומלאי שקרים בכיס

אני מכור להימורים. יעל חושבת שהיא בזוגיות עם בנאדם נורמטיבי, אבל בפועל, היא נפלה על מעריץ של עופר מקסימוב. סגרתי לנו חופשה בבודפשט ליום הולדת שלה, והיא אשכרה חושבת שהחופשה הזאת היא בשבילה.

אנחנו מגיעים למלון. "תראה, יש קזינו מטר מאיתנו!". "איזה קטע, לא שמתי לב", מתחיל כבר עכשיו את הבלופים. "סגרתי מלא תוכניות לסופ"ש, איזה כיף הולך להיות לנו!". "ואוו, איזה כיף." אני אומר במבט של איזה-לא-כיף. "נשנץ קצת לפני שנצא?". "תשנצי את, אני הולך רגע לראות את הקזינו, אף פעם לא הייתי". הייתי בקזינו יותר פעמים מאשר בסניפים של מקדונלדס. 

"תפרוט לי 1000 יורו", אני אומר בביטחון של אבי ביטר בסטקייה לדילר בבלק-ג'ק. יש לי פה איזה שעה עד שיעל תקום. עוברות חמש דקות, אני מוצא את עצמי מול הכספומט, מושך כסף. בקטנה, באתי ליהנות. חוזר לשולחן, ומיד מפסיד שוב. לא קרה כלום. שוב מושך, ושוב מפסיד. טוב, לא מצחיק יותר, אני לא נהנה. בא להוציא כסף פעם נוספת, אבל הכספומט מכריז שעברתי את מסגרת האשראי. מחפש מזומן בכיסים, אבל כל מה שאני מוצא זה את הקבלה על הסנדוויץ' חלומי מארומה בנתב"ג.

"אני רק שעה בבודפשט, וכבר אין לי שקל על התחת. מזל שאני עם יעל. עופר מקסימוב אמיתי מנצל את הכספים של הסביבה הכי קרובה אליו"

עולה לחדר ורואה אותה כבר מאורגנת ליציאה, ואני עדיין עם הבגדים מהטיסה, מסריח מאשראי חסום. "אל תשאלי, באתי למשוך מזומן ונבלע לי האשראי". הבנתי שמה שהופך אותי למכור, זה לא שאני מפסיד מלא כסף, אלא שאני מתחיל לשקר. 

"היית בקזינו, אה?". "מה פתאום, מה אני נראה לך, ערס שמשקה עציצים עם רדבול?". "קח מאה יורו לבינתיים, שיהיה לך", היא מדביקה לי את השטר ליד באווירה של דמי כיס לאוטו גלידה. אנחנו יוצאים לבר, יעל נהנית. אני לא.  "מה יש לך?" "אני לא מרגיש טוב, בואי נחזור". לא שיקרתי, אני באמת מרגיש לא טוב אחרי שהפסדתי 3,000 יורו. "מה, באת להרוס את החופשה?" היא אומרת כאילו אני מרב מיכאלי בערב קריוקי. "כואבת לי הבטן רצח", אני ממשיך לשקר.

אנחנו מגיעים ללובי של המלון. "תעלי לחדר, אני חייב לשירותים". איך שהדלת של המעלית נסגרת אני מדלג לקזינו. יש לי רק מאה יורו, שהם בכלל של יעל. מגיע לרולטה, שם הכל על שחור ומכפיל. שם 200 על שחור, שוב מכפיל. שם 400 ועוד פעם מכפיל. אני מתחיל להחזיר הכל.

"ארבע בבוקר, עילוי בתחת שלי. הפסדתי הכל. אני מתכופף עם הברכיים על השטיח של הקזינו, מחפש צ'יפים נטושים מתחת לשולחן של הרולטה, ולא מוצא כלום"

אני מקבל הודעה מיעל – "מחכה לך הפתעה". זאת תמונה שלה מול המראה, לבושה בבגד קינקי. איזה נאיבית, כשאני מהמר אני א-מיני, יותר נמשך לערגלית תות מאשר לאישה. "כמה דקות", אני עונה, ומיד מכבה את הפלאפון בשביל שהיא לא תפריע לי. אני שם הכל ושוב מכפיל, מה הולך פה? זאת החופשה הכי טובה שהייתה לי בחיים. מה אני צריך בכלל ללכת לעבודה? עשיתי הרגע 1500 יורו בדקה. אני עילוי.  

>>> לכל הטורים של עוז פרץ
>>> האמנתי שאני הגבר הכי פמיניסט בארץ, עד שהגענו למיטה
>>> כייסו לי את הזרע עכשיו?

ארבע בבוקר, עילוי בתחת שלי. הפסדתי הכל. אני מתכופף עם הברכיים על השטיח של הקזינו, מחפש צ'יפים נטושים מתחת לשולחן של הרולטה, ולא מוצא כלום. אלך לבר, אשתה 2500 כוסות של קולה על חשבון הקזינו בשביל להחזיר השקעה. אבל כשאני עוד על השטיח, אני פתאום מרגיש טפיחה על השכם, בטח זה מנהל הקזינו רוצה לצלם אותי לאל-סם של הרולטות."יא מהמר מסריח, ארבע בבוקר! הייתי מעדיפה שתהיה עם זונה ולא פה!", יעל שואגת עליי.

הלוואי הייתי עם זונה, אבל אפילו בשביל זה אין לי כסף כרגע. זה פשוט נכון, אני באמת מהמר מסריח. "כמה הפסדת?". "3000 יורו". "אתה אמיתי?!" "בעצם, סליחה, לא 3000". היא נרגעת. "עם המאה יורו שאת הבאת לי, 3100". היא מסובבת אליי את הגב והולכת לכיוון היציאה. אני יכול לשמוע את הדמעה שלה זולגת. נראה לי שהפכתי בזה הרגע לרווק. איזה דיכאון, אני לא בנוי במצבי הנוכחי לחיות בלי יעלי שלי ולחזור לשוק הרווקות. שתעשה את זה עוד שבוע, כשמסגרת האשראי שלי תתאפס.