עדי שילון מתוודה: "מהרגע שזה קרה עם אקי, זה לא עצר"

בשבוע הבא תחגוג עדי שילון את יום הולדתה ה־38, כשמדד האושר הפנימי שלה בשיאו. אחרי פרידה דרמטית, היא מוכיחה שיש חיים – ואהבה – גם אחרי. בחודשים האחרונים היא בזוגיות עם השחקן אקי אבני, שלא צפוי להצטרף אליה לברלין לחגיגות (יאללה אקי, תפתיע!), אבל השניים כבר יודעים לגשר על המרחק: שילון ממילא על הקו, מגיעה לארץ לפחות פעם בחודש, והם מוצאים את הדרכים שלהם להיפגש.

>> עדי שילון מצאה את האחד – וזה לא אקי אבני
>> טוב, אנחנו חייבות את המעיל של עדי שילון לחורף הקרוב

איך זה התחיל?
"כל אחד מאיתנו ידע מי זה מי, אבל לא ממש הכרנו. ואז פתאום התחלנו להתכתב באינסטגרם. אני אפילו לא זוכרת מי כתב ראשון, אבל מהרגע שזה קרה, זה לא עצר. אנשים עוברים כל מיני גלגולים בחיים בלי לדעת באמת מה זו אהבה. אני מאמינה שמה שצריך לקרות – קורה, בין אם את מוכנה לזה ובין אם לא, והתוכנית עבורנו כבר כתובה".

"אקי ואני פתאום התחלנו להתכתב באינסטגרם. אני אפילו לא זוכרת מי כתב ראשון, אבל מהרגע שזה קרה, זה לא עצר. אני מאמינה שמה שצריך לקרות – קורה, בין אם את מוכנה לזה ובין אם לא"

 

לא קשה לנהל סיפור אהבה טרי, מרחוק?
"סיפור אהבה זה דבר גדול", היא מצחקקת, "ותמיד כששואלים אותי על זה, אני נהיית כמו נערה מתבגרת. דווקא על הגירושים היה לי קל יותר לדבר – אנחנו הרי חיים ממשבר למשבר, ומאורגנים לנהל משברים. אבל פתאום כשקורה לי משהו טוב, אני מרגישה צורך לשמור את זה לעצמי – זה מפתיע גם אותי. אני רומנטיקנית, אוהבת את הציפייה, את ה'מה יהיה ואיך'. מתברר שאני בן אדם זוגי, וזה מפתיע. בשנה וחצי מאז שנפרדתי מיוסף היו לי רגעים שחשבתי שאולי אני לא כזאת, אבל הנה – כן. אני במקום חדש, שקט, טוב. הולכת בזה צעד־צעד. ועל אקי אני לא רוצה לדבר. הוא אדם פרטי".

20 שנה מפרידות ביניכם. זה מורגש באיזשהו אופן?
"לא מורגש בכלל. להפך, מרגיש לי ששנינו בני 17. חוץ מזה, אני תמיד הייתי טיפוס בוגר. בפועל אני מרגישה שנולדתי כמו סבתא שלי בת ה־90, ומאז אני הולכת ומתבגרת".

עדי שילון ובן זוגה לשעבר, השחקן ובמאי התיאטרון יוסף סוויד, נפרדו באוקטובר 2024 אחרי עשור של זוגיות ובת משותפת, שכיום היא בת 6. שניהם ממשיכים להתגורר בברלין – אבל בנפרד.

הפרידה לא גרמה לך לרצות לחזור לישראל?
"אני אוהבת את ברלין, זו עיר מקסימה. מאתגר לחיות כאן, אבל אני לא פוחדת מאתגרים, ומוצאת את הטוב. אני יותר אוהבת להיות בארץ, ומאוד מדגדג לי לחזור ולגדל את מישל בישראל. אבל אבא שלה גר כאן, ויש לו עוד ילד ממערכת יחסים קודמת – שאמו (הבמאית והמחזאית יעל רונן, דב"א), גם היא חיה בברלין. בינתיים אני משתדלת להגיע לארץ פעם בחודש, ולבוא עם מישל. כשאני כאן, אני בזיכרון יעקב – אצל ההורים שלי (דן ומירי שילון, דב"א). הם חזרו לגור בבית שבו חיו כזוג, ופשוט חילקו אותו לשניים".

מישל מדברת עברית?
"מישל לומדת בגן חובה בבית ספר בינלאומי בשפה האנגלית. היא מדברת עברית מצחיקה, כמו החברות של סבתא שלי מהקלפים. אבל אנחנו עובדות על זה".

"יוסף ואני ביחסים טובים. עזבנו את הדירה המשותפת, וכל אחד עבר לדירה משלו. לא היו לי התלבטויות מהמקום ההורי – בעיניי, להישאר יחד 'בשביל הילדים' זו תפיסה מיושנת. מה שהיה לי הכי חשוב זה להישאר מחוברת לעצמי"

 

ובכלל, איך זה מרגיש לצאת מזוגיות כל כך משמעותית אחרי כל כך הרבה זמן?
"זו הייתה אהבה ענקית. אבל אנשים משתנים – לפעמים מתפתחים ביחד, לפעמים כל אחד לכיוון אחר, וגם זה בסדר. יש אנשים שנכנסים לחיים שלך לפרק מסוים, ממלאים תפקיד, ואז ממשיכים הלאה. צריך לדעת להסתכל לעצמך בלבן של העיניים ולהגיד: זה היה נכון לתקופה ההיא, ועכשיו – איך אני עושה שיהיה לי ולסובבים אותי הכי טוב שאפשר. יוסף ואני ביחסים טובים. עזבנו את הדירה המשותפת, וכל אחד עבר לדירה משלו. לא היו לי התלבטויות מהמקום ההורי – בעיניי, להישאר יחד 'בשביל הילדים' זו תפיסה מיושנת. מה שהיה לי הכי חשוב זה להישאר מחוברת לעצמי".

ומה את מתכננת לחגיגות יום ההולדת?
"אני אחגוג עם מישל. שתינו נהיה במטבח ונאפה, אנחנו ממש מחכות לזה. היא כבר כל כך גדולה, והיא ממש חברה שלי. לפעמים אני מרגישה שיש איתי בבית עוד בן אדם, לא רק ילדה. אצלנו במטבח כל יום הוא חגיגה, וכל יום שאני לא אופה – זה יום פחות טוב. המטבח בשבילי זה הבית. חוץ ממנו, יש לי רק חדר שינה ומקלחת. איפה שהיה פעם הסלון – היום יש שולחן אפייה. הכל מוקדש לזה".

"מי יודע מה יהיה מחר? תאכלי את העוגה ותיהני"

שילון קפצה לארץ ליום צילומים פוטוגני ומלא סטייל עבור "אביבי מטבחים", והרגישה הכי בבית – כי המטבח הפך לממלכה שלה כבר לפני שלוש שנים, כשגילתה את עולם האפייה. היא לא הגיעה בידיים ריקות, והביאה עמה לסט בצק מהבית, והכינה סופגניות לכל הצוות.

"נהניתי מכל רגע", היא אומרת. "אם היית אומרת לי לפני שלוש שנים שאככב בקמפיין למטבחים – הייתי אומרת שאני אפילו לא מעזה לחלום על זה".

"הייתי בהיסטריה לפני הצילומים", היא מגלה, "קמתי בארבע לפנות בוקר לעבוד על הבצק, והכנתי הכל במקום. יום אחד, כשיהיה לי בית משלי, אני רוצה אי במטבח – כזה בעיצוב כפרי, כמו של אביבי מטבחים. שכל המשפחה תתכנס סביבו, כמו מדורת שבט, ואני אאפה לכולם. אגב, בבית החלומות שלי יהיה רק מטבח. אני לא צריכה חדרים אחרים".

"אני עושה פילאטיס ארבע פעמים בשבוע, ובכלל לא אוהבת מתוק. זה לא הקרייבינג שלי. אם לעומת זאת הייתי משקיעה את אותו הזמן בהכנת פסטות, כנראה שהשיחה שלנו הייתה נשמעת אחרת לגמרי"

 

האינסטגרם של שילון מתפוצץ ממתכונים – להנאתן של 150 אלף העוקבות (והעוקבים, אבל בעיקר עוקבות). "97 אחוז מהעוקבות שלי הן נשים, ולכן אני כותבת תמיד בלשון נקבה", היא מסבירה. "אני לא קובעת כלום לשבת בבוקר – זה הזמן שלי להעלות את כל מה שעבדתי עליו במהלך השבוע: אני מצלמת, עורכת, כותבת מתכונים וסיפורים, וזה עיקר העיסוק שלי כיום. בשבת בבוקר הכול עולה לאוויר – ואז מתחיל הדיאלוג עם העוקבות, ואני ממש נהנית ממנו".

אפייה זה הכי כיף, וגם הכי טעים, אבל בואי נודה באמת: זה מגיע עם תג מחיר קלורי לא נמוך.
"אני עושה הרבה ספורט – פילאטיס ארבע פעמים בשבוע. וזה אולי יפתיע אותך, אבל אני בכלל לא אוהבת מתוק. זה לא הקרייבינג שלי. כשאת אופה כל היום, את לא מרגישה שיש לך חסכים. אבל אם לעומת זאת הייתי משקיעה את אותו הזמן בהכנת פסטות, כנראה שהשיחה שלנו הייתה נשמעת אחרת לגמרי".

מה כל כך קוסם לך דווקא באפייה?
"אפייה שונה לגמרי מבישול. יש בה משהו רומנטי, אסתטי. באפייה את יכולה ללבוש בגדים לבנים – והם יישארו לבנים. בבישול זה לא יקרה. למרות שאני רומנייה, והאוכל הרומני הוא מטורף – אני פחות בענייני בישול, ויותר אוהבת לאכול. המוטו שלי הוא שבריא לאכול את מה שאת אוהבת. מי יודע מה יקרה מחר? אז תאכלי את העוגה, תצאי עם הבחור – ותיהני".

האפייה שלך יכולה להפוך לקריירה?
"האמת שמתחיל לדגדג לי שיטעמו את מה שאני מכינה. בא לי למצוא את הדרך להביא את הטעמים שלי לעולם. עד עכשיו הבאתי סיפורים, תמונות, מתכונים – אבל לפתוח מקום משלי? זה עדיין בגדר חלום רחוק".

מה התוכניות הקרובות שלך?
"אני מתחילה להקליט ולצלם פודקאסט שילווה את העונה הבאה של 'משחקי השף'. עד עכשיו הוצאתי שני ספרים: 'על החיים ועל האוכל' ו'הבצקנית' – שהיו רבי מכר. לקראת חג שבועות אוציא את הספר השלישי, 'פרחים לשבת', שיאגד את כל המתכונים הכי-הכי".

ומה המתכון הכי מיוחד שלך?
"רוחלך – אני המצאתי את השם. זו חלה מבצק רך וחמאתי שאי אפשר לעמוד בפניה".

טלוויזיה מדגדגת לך?
"מאוד. טלוויזיה זו אהבה אדירה, ובעצם עוד סוג של בית בשבילי. מעניין אותי להנחות, לעשות דוקו על נושאים שמסקרנים אותי – כי אני אוהבת לספר סיפור, לאו דווקא את שלי. יש לי עוד חלומות, אבל אני גם אומרת לעצמי: שימשיך ככה, טפו טפו".

אולי משהו משותף עם אקי?
"זה את הצעת. לי עוד אין רעיון".

אומרים שהדרך ללב של גבר עוברת דרך הקיבה שלו. את מסכימה?
"נכון. אבל בואי נגיד שאם אני כבר אופה למישהו – הוא צריך להיות מאוד מיוחד".

אז בימים אלה את כנראה אופה הרבה.
"כן".

את מאמינה באהבת נצח?
"אני לא יודעת. גם אמונה זה דבר שמשתנה כל כמה שנים. אני כן מאמינה בנקודות בזמן – ומאמינה באהבה".

בעתיד את רואה את עצמך מביאה ילדים נוספים?
"אני יודעת לדבר רק על עכשיו – וכרגע, התשובה היא לא. אני מרגישה שרק עכשיו אני מתחילה לגלות את עצמי מחדש".