ג'ינס ביציאה מבית החולים? לא לעדי שילון

שלושה חודשים אחרי שילדה את בתה הבכורה, עדי שילון מתייצבת מחויכת ומלאת אנרגיות בצילומי קמפיין חדש. "אין כמו לסיים ככה חופשת לידה, עם מאפרת ומעצב שיער", היא צוחקת. ולא סתם היא שמחה היום במיוחד, את צילומי הקמפיין שמתקיימים בבנין פסטורלי באמצע רחוב נחלת בינימין בתל אביב, היא יזמה לגמרי בעצמה. אחרי שנים של שימוש במוצרי המותג החליטה לפנות אליו ולהציע את עצמה כפרזנטורית. "זה מביך בעינייך?" היא צוחקת, "אנחנו חיים בעולם שאם אתה לא יוצר לעצמך הזדמנויות, הן לא באות, זה לא שאני אשב בבית והעבודה תגיע, אני צריכה ליצור לעצמי הזדמנויות. גם בברלין הייתי צריכה להמציא את עצמי מחדש בלי שפה, אז התחלתי לעשות ייעוץ סושיאל מדיה למסעדות, אני משתמשת בישראליות שלי ודוחפת את עצמי". 

עדי הימלבלוי וסיוון קליין מחו לאחרונה על זה שיש לנשים לחץ לחזור לעבודה שנייה אחרי הלידה, את מרגישה את זה עכשיו?
"במקרה הזה לא, אני מצטלמת היום בלי לנסות להיכנס לג'ינס, גם אף אחד גם לא אמר לי לרזות, אני מצטלמת עם בגדים רכים ונוחים ואף אחד לא אמר 'נחכה שהיא תחזור לעצמה', זה אומר דברים נפלאים על מותג. אין דבר כזה וצריך לתת מקום גם לנשים שילדו הרגע ולוקחות את הזמן לחזור לעצמן. אני מרגישה שנשים לא מדברות על זה בכלל, כולן מחכות כל הזמן לתמונה של הג'ינס בלובי של הבית חולים עם העגלה. מהרגע של הידיעה ועד הג'ינס בלובי זה הדבר הכי קשה בעולם, באמת הכי קשה בעולם. אנחנו כל כך עמוק בתוך זה ששכחנו שזה לא לגיטימי". 

יש גם בעייתיות במסר שזה מעביר.
"אם זה בא למישהי בקלות וזה מה שעושה לה טוב, אז אני לא נכנסת לזה. נגיד לי, מה שעשה טוב זה לאכול סשימי, אם מה שעושה לך טוב באמת, אני לא חושבת שזה עושה שירות רע למישהו. אין חוקיות בדבר הזה, אם נוח לך לצאת אחרי לידה מבית החולים עם ג'ינס אז מגניב לך ואפשר לפרגן לזה. אף אחת לא צריכה לשאת דגל כשהיא יוצאת מבית החולים. מעצבן אותי שזה הפך לשאיפה, צריך להיות מקום לכולן. וגם זה נראה לי פתאום כל כך טיפשי ומטופש להתעסק בזה כשיש לך תינוק וחייו תלווים בך, אז בזה אני אתעסק עכשיו, באם אני נכנסת לג'ינס בבית חולים?".

עדי שילון | צילון: לנס הפקות

>> עינב בובליל רוצה שתפסיקו להיכנס לה לצלחת

את מאמינה שזה משהו שיכול להשתנות?
"אנחנו בשינוי, ואני חייבת להאמין שהוא מגיע, העולם משתנה וזה מאוד משנה איך את מסתכלת על זה, יש לי עורכות שערכו אותי בטלוויזיה וחזרו לעבוד שבוע אחרי הלידה, הן אמרו לי 'אם אני לא אחזור ייקחו לי את עבודה'. אין לנו מודעות לזה שמגיע לנו את הזמן הזה בשביל עצמנו ובשביל היצור שהבאת לעולם ולבן הזוג שלך שהוא חשוב לא פחות, שגם על זה לא מדברים. יש אדם שהוא לא עבר את הלידה ואת מה שאת עברת ואת המסע הזה של ההתחברות, גם לו צריך להקדיש זמן ותשומת לב, יש דברים כל כך חשובים להתעסק בהם, אז אפשר להניח לנו עם הסקיני". שילון נשואה לשחקן יוסף סוויד, והם מתגוררים כרגע בברלין.

איך יוסף כאבא?
"הוא אבא שהוא אימא", היא צוחקת, "הוא בעננים. אבא שקם בלילה ומסתובב עם מנשא בד כזה ואומר לי 'תראי אני כמו שאת היית בהיריון', אני אומרת לו 'לא, זה לא אותו דבר', הוא מאוהב בה ברמות, אני במקום השני עכשיו, אני כבר לא האישה הראשונה בחייו".

בשנים האחרונות, כאמור, מתגוררים שילון וסוויד בברלין, ולמרות המרחק הגיאוגרפי מהבית, הביקורות הנוקבות על הקשר שלהם לא פסחו עליהם. כשהתחתנו וכשהוכרז שהם מצפים לילד ראשון, אחוז ניכר מהתגובות היו מאיימות, משפילות וספוגות באיחולי זוועות. רובן ככולן היו תגובות גזעניות שלא הצליחו להכיל את הקשר בין יהודייה וערבי. השיח סביבם היה אלים ומתלהם, כמו במקרה של לוסי אהריש וצחי הלוי שזכו לקבל תגובות גזעניות. השניים לא נכנעו והלכו בעקבות הלב והאהבתם, ושילון רוצה להאמין שהיא מעבירה את המסר שאפשר גם אחרת.

הקשר שלכם עורר הרבה ביקורת ותגובות קשות, איחלו לך לידה שקטה ודברים מאוד קשים, את מרגישה שהביקורת פחתה או התגברה מאז הלידה?
"הביקורת נעלמה מאז הלידה. איחלו לנו דברים מזעזעים כשהייתי בהיריון, אבל אחרי הלידה פתאום כל הביקורת נעלמה, לא קראתי תגובה אחת רעה, לא קיבלתי הודעות רעות. פעם הייתי מקבלת מלא. מערכת היחסים בינינו עוררה הרבה זעם, אני חושבת שבסופו של דבר כשרואים שיש ילד, זה אחרת. הילד הזה זה הדבר הכי טהור בעולם, הוא לא עשה שום דבר רע, מי יכול להגיד עליה משהו רע, היא היצור הכי מושלם שנברא. זה לא יכול להוציא מאנשים דברים רעים. אני חושבת שאנשים פתאום מבינים שאפשר גם ככה". 

תיאורטית אפשר, אבל לצערנו החברה הישראלית מאוד כובלת ומפרידה ושאלות של זהות תמיד ירחפו מעליה.
"בבית אנחנו חוגגים הכול, הכול מעורבב, אני מקפידה להדליק נרות ביום שישי כשאני מחזיקה אותה בידיים, כמו שאימא שלי הדליקה איתי וליוסף יש את העולם התרבותי שלו, וזה נראה לי הרבה יותר כיף כשיש מלא חגים לחגוג ויש יותר עולמות להביא לתוך הבית".

ואם בגיל 18 היא לא תרצה להתגייס?
"אצלי בבית לא היה דבר כזה, החינוך שאני קיבלתי הוא שאנחנו מקבלים כל כך הרבה מהמדינה ועכשיו אנחנו חייבים לתרום לה. אני מקווה שעד שהיא תהיה בת 18 לא יהיה צבא".

גם ההורים שלי קיוו לזה כשהייתי ילדה ואני כבר הרבה אחרי צבא.
"גם לי אמרו, ואני מקווה שבאמת לא יהיה עד אז. אני לא יודעת מה יהיה, זה מאוד רחוק, בינתיים אני עוד לא רואה את עצמי משחררת אותה לגן או להישאר לבד עם בייביסיטר".

>> הטיפ של אילנית לוי להורים שמתביישים לדבר עם הילדים על מיניות

אז איך זה להיות אימא?
"אני מתאוששת לאט ולומדת מהר, זאת התחושה, כל יום, בעצם כל דקה היא דקה חדשה והמעבר בין אושר ענק לבכי, לחרדה, לשמחה גדולה, הוא בשנייה. לא חוויתי דבר כזה בחיים, שום דבר שמתקרב איכשהו לדבר הזה. מעולם לא הייתי פגיעה וחשופה ככה מול יצור חי, בשנייה אני אוותר על הכול בשבילה, זה משהו שאני לא מכירה. תמיד אנחנו שומרים על עצמנו ופתאום אין מנגנוני הגנה, אין שום דבר ששומר על הלב שלי. היא מחייכת, אני מחייכת, היא בוכה אני מתרסקת, תמיד אומרים 'חיים שלי', פתאום הבנתי מה זה, היא החיים שלי".

מה יש לך להגיד למי שתהפוך בקרוב לאימא פעם ראשונה?
"למדתי משהו על ביקורת, כמה אנחנו מסתכלים על אחרים, כמה פעמים הסתכלתי על אחרות ואמרתי לעצמי 'כשאני אהיה אימא, אני לא אעשה את זה או אני אעשה את זה אחרת'. למדתי במכון אדלר הדרכת הורים, ואמרתי לעצמי בראש 'אני אהיה אימא כזאת' ובשנייה הכול נמחק. כל אימא היא האימא הכי טובה שהיא יכולה להיות וזה מדהים, מי אני שאשפוט אדם אחר על התפקיד הכי קשה בעולם, כל הביקורות כלפי אימהות נראות לי מגוחכות ולא רלוונטיות. איך אני יכולה לדעת איזה אמא היא ואיזה תינוק יש לה, אין טאבולה ראסה, תינוק זה משהו שמגיע מוכן לעולם והוא יודע בדיוק מה הוא רוצה בחיים. עכשיו את צריכה להסתדר איתו. התמזל מזלי ויש לנו התאמה מדהימה. אבל אולי הילד הבא לא יהיה ככה. זה יכול לקרות. המקום שלנו של הלשפוט לא קיים יותר. אני מעריצה את אימא שלי ועכשיו, אחרי שהפכתי לאימא בעצמי, עוד יותר, היא ההוכחה שיש אלוהים. משהו בלב משתנה בלידה".

>> רגע לפני הניתוחים, כל הטיפולים שאת חייבת להכיר