"זו הייתה הצוואה של סבא": עדינה משה שבה הביתה

בשבעה באוקטובר קרס כל עולמה של עדינה משה בת ה-72. מחבלים חדרו לביתם בקיבוץ ניר עוז, רצחו בדם קר את בן זוגה סעיד משה (75) וחטפו אותה לעזה. אתמול (24.11), היא שבה סופסוף הביתה, אל חיק משפחתה. חזרנו לריאיון שקיימנו עם נכדתה ענת שושני כשלושה שבועות לפני שקיבלה בחזרה את סבתה האהובה. הינה הריאיון:

מה עבר לעדינה משה בראש, כאשר נחטפה על אופנוע אל תוך הרצועה, דקות אחדות אחרי שראתה את בעלה סעיד נורה בתוך הממ"ד בביתם בניר עוז, והמחבלים השטניים עוד עשו לו וידוא הריגה מול עיניה? הסלולרי שלה נמצא בממ"ד כשהוא מגואל בדם, אבל מלבד אותו צילום מזעזע, החושף כי אכן נחטפה, בני משפחתה לא קיבלו שום אות חיים והימים הארוכים מאז נראים להם כמו נצח. את האבא והסבא האהוב הם כבר קברו בלעדיה. ועכשיו הם רוצים אותה בחזרה אליהם – לא מחר, לא מחרתיים או בעוד שבוע – היום. עכשיו.

>> "שוטרים מסתובבים בקמפוס כדי למנוע ניסיונות רצח של יהודים"

לאן הולכים מכאן? לא ברור. הבית של סבא סעיד וסבתא עדינה נשרף לחלוטין, רק הדשא הירוק מסביב מהווה תזכורת מצמיתה לפסטורליה שהייתה שם לפני חודש.

"כל מה שאנחנו רוצים עכשיו זה לחבק אותה ולתמוך בה. מבחינתנו זו הצוואה של סבא: להילחם בכל הכוח להחזרת האישה שכל כך אהב, אימא וסבתא שלנו"

"סבתא ראתה ויודעת הכל. סבא בן ה-75 החזיק את דלת הממ"ד ולא אפשר למחבלים להיכנס. הם ירו על הדלת הרבה כדורים ופגעו בו, והמילים האחרונות שכתבה סבתא בטלפון שלה הן שהוא מדמם", אומרת נכדתם הבכורה, ענת שושני (25). "כשהם לא הצליחו להיכנס לממ"ד הם פרצו אליו דרך החלון, ירו בו שוב למוות וחטפו את סבתא בת ה-72. כמה זה אכזרי. כל מה שאנחנו רוצים עכשיו זה לחבק אותה ולתמוך בה. מבחינתנו זו הצוואה של סבא: להילחם בכל הכוח להחזרת האישה שכל כך אהב, אימא וסבתא שלנו".

קברו של סעיד משה ז"ל | צילום: באדיבות המשפחה

שושני היא בתה של מיה, הבת הבכורה של סעיד ועדינה, המתגוררת עם משפחתה בלהבים. עכשיו היא נמצאת רוב הזמן במטה החטופים, ויוצאת להפגנות להחזרתם עם בני המשפחה. סעיד משה ז"ל נקבר ב-18 באוקטובר. הטקס היה בלהבים, והמשפחה, בליווי צבאי, קברה אותו בביתו הקיבוצי בניר עוז, שרבע מחבריו נרצחו או שהם חטופים.

>> הסלבס מתגייסים להחזרת אביגיל בת ה-3: "לעולם לא תהיי לבד"

"ידענו מהרגע הראשון שסבא לא שרד את התופת של המחבלים", אומרת נכדתו, "בנו עמוס, היה שם וראה את גופתו, אבל רשמית קיבלנו הודעה רק חמישה ימים אחרי. היה חשוב לנו שסבא ינוח באדמה שהוא כל כך אהב וטיפח, והסבה לו שקט ואושר. סבא, בגיל 75, עדיין עבד. סבתא, שהייתה מטפלת בקיבוץ ועבדה בהמשך בכלבו הקיבוצי, יצאה לפנסיה לפני עשור. סבא היה אמור לצאת לפנסיה בחודש מרץ, והיו להם כל כך הרבה תוכניות. הם היו בשיא אהבתם, כל כך חיוניים, ותכננו להמשיך לטייל – אבל הכל נגמר בצורה כל כך אכזרית, והתחושות קשות".

מה את מרגישה?
"שמה שקרה הוא זוועה. הם לא באו רק להרוג, אלא להשפיל, לבזות, לשחוט, לערוף ראשים, לאנוס. אין נורא מזה".

לאורך השנים יצא לך לחוות צבע אדום בביקורים אצל הסבים?
"כן, אבל זה כבר לא ריגש אותנו. התרגלנו. רק פעם אחת נפל פצמ"ר בחדר האוכל וזה היה מפחיד, כי באותה תקופה לא היו ממ"דים, אלא רק מיגונית ברחוב. מאז שיש ממ"דים, כולם הרגישו בטוחים".

עדינה וסעיד משה | צילום: באדיבות המשפחה

סעיד משה נולד בעירק ועלה ארצה בגיל שנה וחצי. הוא גדל בשכונת יד אליהו בתל אביב, למד במקווה ישראל, היה בתנועת השומר הצעיר והגיע לניר עוז עם גרעין התנועה בשנת 1966. הצנחן לשעבר מגדוד 50, הקים את ביתו בקיבוץ עם עדינה (במקור מאשקלון) שהגיעה לשל"ת (שירות ללא תשלום) בניר עוז. הם היו יחד 53 שנה.

סעיד היה חקלאי בכל רמ"ח אבריו: בעבר היה מנהל גידולי השדה בקיבוץ, מומחה לתפוחי אדמה. במשפחה נהגו לצחוק על זה שהכיתוב "הדוד משה", המופיע על אריזות תפוחי אדמה בסופרים בארץ, הוא לגמרי בהשראתו. ביום שישי, יומיים לפני שבת הארורה, הוא שב לארץ מכנס שעסק בתחום שלו.

>> עינב אלקיים לוי נרצחה, אור לוי נחטף ואלמוג בן השנתיים נותר ללא הוריו

ארבעה ילדים נולדו בקיבוץ לסעיד ועדינה: מיה, יעל, ששון ועמוס. ששון נקרא על שם אחיו של סעיד, צנחן שנלחם עם סעיד שכם אל שכם במלחמת יום הכיפורים. ששון נהרג בקרב והותיר אחריו תאומים בני שנתיים. סעיד ליווה את ילדיו כמו אב לכל דבר, ולבנו קרא על שם אחיו המת. הבן עמוס, הוא חבר הקיבוץ, נשוי ואב לחמישה ילדים, הגדול בן תשע והקטן בן שנה. כאשר פרצו המחבלים לקיבוץ, ההורים החזיקו להם את הפה שלא ישמיעו קול – ובנס הם ניצלו. המחבלים היו בבית וניסו לפרוץ לממ"ד אך לא הצליחו, הודות לקיר שלפני דלת. בסוף הם התייאשו והמשיכו הלאה, לרצח הבא.

ספרי על המשפחה המורחבת שלכם.
"לסבא וסבתא 12 נכדים, והם היו קרובים לכולם ומעורבים בחיינו ברמה של מתי להתחיל ללמוד ומה ללמוד. הם היו מקור הכוח שלנו. אהבנו לבוא אליהם ואני ביליתי אצלם הרבה בחופשות. הם היו מאז מעולם זוג מאוהב שאין כמותו – הוא יציב ושקט, היא רעשנית שיש לה דעה על כל דבר – ויחד זה היה איזון מושלם. הם העריכו וכיבדו מאוד זה את זו. נהגנו לבוא אליהם הרבה לארוחות שבת. היינו 20 איש, היה צפוף כי בכל זאת בית קיבוצי, אבל תמיד היה מקום לכולם. השולחן נפתח מהמטבח עד הסלון וסבתא בישלה הכל, באהבה".

עדינה וסעיד משה עם הנכדים | צילום: באדיבות המשפחה

עדינה משה שנחטפה לעזה | צילום: באדיבות המשפחה

אתם מקבלים עכשיו עזרה מהמדינה?
"לא ממש. אני חושבת שגם המדינה עוד לא יודעת איך להתמודד, יש לכאורה גורם שמלווה אבל אנחנו לא באמת מקבלים אינפורמציה. למזלנו יש הרבה מתנדבים והם מאוד עוזרים ותומכים".

>> רק לבכות: סרטו של יהב וינר שנרצח בכפר עזה – מגיע למסך

איך את חושבת שסבתא מתמודדת בשבי החמאס?
"אני מקווה שהיא מוצאת שם משמעות ושהיא מוקפת ילדים שהיא צריכה לשמור עליהם. היא מכירה את כל ילדי הקיבוץ ואני יודעת שהיא תעשה הכל כדי להגן עליהם. היא אישה חזקה והיא לא פראיירית. אני רוצה להאמין שפיזית היא מרגישה טוב, כי היא סובלת מלחץ דם גבוה ומבעיות בלב, והיא לוקחת תרופות מצילות חיים. אנחנו העברנו את התרופות שלה למי שמרכז הכל לצלב האדום, אבל אין לנו שום מידע אם הכדורים הגיעו אליה".

יש בך כעס על מה שקרה ואיך שקרה?
"היה לי בהתחלה הרבה כעס, גם בהספד על סבא אמרתי שאני כועסת – אבל אני יודעת שדרכו של סבא לא הייתה דרך של כעס וזעם. הכל היה אצלו בדרכי נועם, ולכן, על אף הנסיבות, אני חושבת שהוא לא היה רוצה שנחיה עם שנאה בלב. עכשיו אני משתדלת לחשוב חיובי, ואני חושבת על התקומה שאחרי ועל האחדות".

משפחתם של עדינה וסעיד משה | צילום: באדיבות המשפחה

את רואה את סבתא חוזרת לקיבוץ?
"עמוס רוצה לחזור לניר עוז בבוא היום, לגבי סבתא אני לא יודעת. אני מוכנה לגור איתה בכל מקום שתבחר לגור בו".

>> עומר ונקרט נחטף לעזה וזקוק לתרופות. משפחתו: "יש בנו תקווה חזקה שהוא בחיים"

את מרגישה שהתבגרת בחודש האחרון?
"תמיד הייתי בוגרת, יחסית לגילי, וגם יש לי שני אחים קטנים. ועדיין, ללא ספק, מה שקרה שינה אותי. שתי חברות שלי נרצחו במסיבה, אבל אין לי ברירה אלא להחזיק מעמד. אני חושבת שגם אצל מי שניצלו, כולנו לעולם לא נחזור להיות מה שהיינו. אנחנו דור של נפגעי טראומה, ועד היום יש אנשים שעוד צריכים להתאושש מהשואה ההיא. אבל כרגע אני חושבת רק על דבר אחד: שסבתא שלי ושאר החטופים יחזרו מיד הביתה. המדינה חייבת להם ולנו את זה, ומהר".