156 ס"מ של שרירים ואמביציה – שום דבר לא עוצר את ספיר פישלזון
ספיר פישלזון-מאיר, האישה הראשונה שסיימה את מסלול "נינג'ה ישראל", נהנית מתשומת הלב שהיא מקבלת ומהפירגון שקיבלה מגל גדות, אבל יותר חשוב לה להעביר מסר
השעה הייתה כבר ארבע לפנות בוקר כשהגיע תורה של ספיר פישלזון-מאיר לעלות על מסלול "נינג'ה ישראל". בת 29, אם לבן שנתיים, עם 156 ס"מ של שרירים ואמביציה בלתי נגמרת, היא עלתה למסלול כדי להראות מה היא מסוגלת. "זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי מקרוב את המסלול", היא משחזרת. "השיטה שלי ברגעים כאלה היא לא להפעיל מחשבה ולא לתכנן מהלכים, פשוט לא לחשוב. לעומת ספורטאים רבים אחרים, אני לא מכניסה את המוח לסיפור, אני מעדיפה חוסר ריכוז על ריכוז יתר. רגע לפני עוד אמרתי לעצמי 'זה רק משחק'. אחותי התאומה, טופז, ניגשה אלי ואמרה לי תורידי את הפאניקה, זה הולך להיות קשה אבל אנחנו כבר גאים בך. אבל כמובן שהלב היה על 200. היו שם מכשולים ספציפיים שאיימו עלי, כמו האומגה שמחייבת תפיסת חבל, וכל מה שקשור לשיווי משקל. על הרגליים שלי סמכתי. הכוח שלי מאז ומתמיד הוא ברגליים".
ברגע האמת היא לקחה נשימה עמוקה, לא הקשיבה לכל רעשי הרקע שמסביב ועשתה זאת כמו גדולה. "כשהגעתי לקיר כבר ידעתי שאני יכולה, כי התאמנתי הרבה על קיר". הזמן שלה, 5 דקות ו-27 שניות, העלה אותה לחצי הגמר, שם נשרה, ובכל זאת מדובר בהיסטוריה: היא האישה הראשונה והיחידה בשתי העונות של "נינג'ה ישראל" שסיימה את המסלול.
"אימהות שואלות איך עשיתי את זה ואני מסבירה להן שלידה לא הורסת את היכולות של הגוף ושאנחנו הנשים מסוגלות להרבה מאוד"
התאמנת גם בללחוץ על הבאזר?
"לא. ממש לא חשבתי מה אעשה כשאגיע לשם. פשוט לחצתי. קוראים לזה אושר. לא בכיתי. לחצתי וזהו. בדיעבד אני מבינה שהייתי בשוק, שלקח לי זמן להבין את גודל העניין".
איך את מסבירה שאת האישה היחידה עד כה שעשתה זאת? אולי זה ספורט שנועד לגברים?
"לא. הגיעו נשים עם יכולות. אני חושבת שהבעיה היא בעיקר מנטלית ולא פיזית. נשים הן עם חזק, הן רק צריכות להאמין, ברגע האמת הדבר החשוב הוא להתמודד מנטלית עם הסיטואציה. בארצות הברית תחרות הנינג'ה נערכת כבר עשר עונות ויש נוכחות לנשים. ג'סי גראף היא מהטובות ביותר בעולם והכי מזוהה עם הנינג'ה".
>> האפליקציות שיכניסו אתכן לכושר בלי לצאת מהבית
>> הסוד של נדיה קומנצ'י: "אני מתאמנת 45 דקות כל יום"
למה לא באת בעונה הראשונה?
"הייתי שלושה חודשים אחרי לידה, הגעתי לאודישנים, עברתי את השלב הראשון אבל הרגשתי שאני עוד לא שם ושאני צריכה לתת לגוף שלי את מה שמגיע לו אחרי הלידה. מעבר לזה, פחדתי לאכזב את עצמי ולא להצליח להראות מה אני מסוגלת באמת. השנה הלכתי כדי להעז הרגשתי שאני בשיא היכולת, למרות שספורטאי תמיד שואף ליותר. היו שלבים שהייתה בי אמונה שאצליח אבל לא הייתי בטוחה ואמרתי לעצמי כל הזמן, הלוואי שזה יקרה וזה קרה".
איך מתכוננים לתחרות הנינג'ה?
"התאמנתי במשך חצי שנה כל יום פעמיים ביום, בבוקר ובערב, עם חברים נינג'ות, בני יפרמוב וגיל מרנץ, וגם בסופי שבוע. את שעות אחר הצוהריים הקדשתי לילד ותודה לבעלי המדהים על כל העזרה".
תלכי שוב?
"זו בהחלט אפשרות. ההשתתפות בנינג'ה כל כך מחייבת ותובענית שהיא מתאימה יותר לכאלה שאין להם עדיין התחייבות של משפחה וילדים. מבחינתי תקופת האימונים האינטנסיבית יצרה אצלי סוג של משבר מבחינת המשפחה. אומנם בעלי תמיד אומר שאעשה מה שאני מרגישה ושאעוף על עצמי, אבל אני לא שוכחת את המחויבות המשפחתית".
הגובה שלך, 156 ס"מ, לא היה קצת בעוכרייך?
"זה מה שיש. אחותי ואני לא גבהנו. שתינו גמדות ועם זה אנחנו מנצחות. אף פעם לא שאלתי את עצמי מה הייתי עושה עם עוד כמה ס"מ".
הדוגמנית הנמוכה בעולם
ספיר פישלזון גדלה בצהלה, היא נשואה לאופק, החבר שלה מימי השירות הצבאי והיום איש נדל"ן שהמקסימום שלו, והרבה בזכות השכנועים שלה, הוא חדר כושר. ביום יום שלה היא מורה לאקרובטיקה ומאמנת ג'ימנספיט (אימון המשלב התעמלות מכשירים ואקרובטיקה) של ילדים בני 6 -18 בסטודיו לריקוד באבן יהודה, בני ציון ורעננה.
היא מתחילה להתרגל למעמד החדש. אנשים עוצרים אותה ברחוב, מפרגנים, מבקשים להצטלם, גל גדות העלתה לה סטורי מפרגן. "אני נהנית מכל מה שקורה סביב, אבל בעיקר בזכות המסר שאני מצליחה היום להעביר", היא אומרת. "הרבה נשים אומרות לי שנתתי להן אומץ להעז, אימהות שואלות איך עשיתי את זה ואני מסבירה להן שלידה לא הורסת את היכולות של הגוף ושאנחנו הנשים מסוגלות להרבה מאוד. שום דבר לא יהרוג אותנו אם רק נעז".
עכשיו יש לה גם קמפיין אופנה: היא נבחרה להיות פרזנטורית של קולקציית הספורט החדשה של דלתא, שכוללת טייצים, טופים, חולצות וגופיות במיתוג של דיסני. "זה מאוד מרגש ומגניב אותי", היא מתלהבת. "למרות שאני לא רואה בנינג'ה משהו גברי, זוהי הזדמנות להראות את הצד הנשי שלי, והוא קיים. חוץ מזה שדיסני זאת אהבה אצלי. אני מכירה את כל השירים מסרטי דיסני, הבן שלי אוהב מאוד את המותג, אז זה גם בשבילו".
קיבלת הצעות נוספות? לקחת כבר סוכן?
"יש כל מיני דיבורים על כל מיני דברים, ולא, אין לי סוכן".
שברת עוד שיא: הדוגמנית הנמוכה בעולם.
"נכון, אני לא בלונדינית ולא שני מטרים גובה אבל אני שלמה ולמדתי בחיי שאת הכי יפה כמו שאת. את רק צריכה להיות שלמה עם מי שאת".
יש לה אח גדול ואחות תאומה זהה, טופז, שתיהן ספורטאיות מגיל שלוש. מי שגילתה אותן הייתה אילנה כץ, אז מאמנת נבחרת ישראל בהתעמלות קרקע שנתקלה בהן משתוללות בפארק עם אימן. טופז, אגב, הגיעה איתה לאודישן הראשון אך במהרה גילתה כי היא בהיריון ופרשה. לפני שבוע וקצת היא ילדה את בתה הבכורה.
אחותי ואני
החיים של האחיות התאומות סבבו שנים סביב הספורט. כילדה, בגילאי 13-10, הייתה ספיר אלופת הארץ במשך ארבע שנים רצופות. היא ייצגה את ישראל באליפות העולם ובאליפות אירופה אבל בגיל 13 החליטה לפרוש מספורט תחרותי. היא נשארה בתחום הספורט וחיפשה אתגרים חדשים, כולל קרוספיט ופארקור. טופז נשארה בעולם התחרותי עד הגיוס לצה"ל ועזבה בהמשך את התחום לטובת עיצוב פנים ועיצוב גרפי. "אבל אי אפשר לקחת ממנה את היכולות הספורטיביות שלה. אולי עוד נגיע יחד למסלול הנינג'ה יום אחד, למרות שיש לה בעיה עם חשיפה".
כספורטאיות הייתה ביניכן תחרות?
"לגדול עם אחות תאומה זה לא תמיד קל, כי את אף פעם לא לבד. הייתה סוג של סימביוזה בינינו וזה הפריע ליחסים. נראינו אותו דבר וכל הזמן השוו בינינו. תמיד דיברו עלינו כעל 'ספיר וטופז' כאילו אנחנו ישות אחת. אחרי סיום עירוני י"ד בתל אביב, הגענו לקורס מד"סיות יחד ואפילו שמירות עשינו יחד. בסיום הקורס אותי שלחו לגולני ואותה לנח"ל וזו הייתה הפעם הראשונה שהפרידו בינינו ולראשונה כל אחת מאיתנו הפכה להיות בפני עצמה. זה היה מעניין ומוזר כי חצי ממני היה חסר, אבל מאז הפכנו להיות חברות טובות וחיכינו לחופשות מהצבא כדי להיפגש".
"בלימודים לא הייתי מאוד חדה, אבל בזכות הספורט והעולם התחרותי שהיה חלק בלתי נפרד ממני למדתי מה זה ריכוז והקשבה"
גם שאר בני המשפחה קשורים לספורט?
"אנחנו משפחה היפראקטיבית שמטיילת הרבה. אימא מנהלת את הבית ביד רמה ואבא הוא איש נדל"ן. אחי הגדול, שעובד איתו, הוא מאוד בענייני ספורט. קוראים לו דר פישלזון והוא השתתף לפני כמה שנים בהישרדות. בחור חתיך וחכם ומוצלח".
מה למדת מהעיסוק בספורט לאורך השנים?
"הספורט הוא מרכז עולמי והוא עיצב את חיי ובנה לי את האופי. בלימודים לא הייתי מאוד חדה, אבל בזכות הספורט והעולם התחרותי שהיה חלק בלתי נפרד ממני, למדתי מה זה ריכוז והקשבה. אני לא יכולה להגיד שהייתי תלמידה מאוד טובה, אבל הייתי חרוצה, השקעתי ולמדתי. סיימתי בגרות ובהמשך עשיתי תואר ראשון בחינוך גופני בסמינר הקיבוצים".
עד כמה את מקפידה על תזונה?
"תזונה נכונה חשובה לכולם בכללי וכמובן בתחום שלי. בבית בו גדלתי תמיד היה אוכל בריא, אני לא אוכלת ג'אנק. אני מאמינה בלאכול הכול אבל במינון. אני מאוד אוהבת שוקולד מריר 70% ואין יום שאני לא מסיימת עם שוקולד מריר".
מי לדעתך יזכה בתוכנית?
"אני לא אגיד מי הזוכה אבל אני אגיד שלפי דעתי הכי מגיע לבני יפרמוב או לגיל מרנץ. הם הכי מוכשרים לדעתי השנה".
מה האתגר הבא שלך?
"אני היפראקטיבית וכל הזמן חושבת על זה. אני רוצה להשתתף בתחרות איירון מן (איש ברזל, תחרות הכוללת 3.8 ק"מ שחייה, 180 ק"מ רכיבה על אופניים ולקינוח ריצת מרתון, כלומר 42.2 ק"מ, דב"א) ואחריה לחפש את האתגר הספורטיבי הבא.