סבתות, כך תשתמטו בהצלחה מלעשות בייביסיטר באוגוסט
יש כמה דרכים מאוד יעילות כדי לגרום לאימהות לחשוב פעמיים לפני שהן שולחות את הילדים לסבתא. הדוגמאות שלפניכן מבוססות על מקרים אמיתיים
איזה יצורים חמודים וחסרי אונים, עם המלמולים הלא ברורים שלהם והשיער הרך, אוההה, איזו מתיקות. כן, הסבתות הן משהו, וגם הילדים שלכן חמודים! אבל הסבתות, מה נאמר עליהן? שכבת אוכלוסיה שלמה שכל מטרתה היא לפנק, להאכיל, לטייל, לשמור, להחליף, לרחוץ, לנקות, להעביר ביקורת על הניקיון בבית שלך, עלייך, על בעלך, על העבודה שלך, על המשקל שלך, על סידור הבית, ערוצי הטלוויזיה, האוכל שאת מכינה, האוכל שאת קונה, החינוך, חוסר החינוך. לא קל.
>> אם לסבתא היו מיליון עוקבים: הסבתות הכי מגניבות באינסטגרם
כל אימא מכירה את הדילמה המגיעה לשיא בשבועיים האחרונים של אוגוסט: את בעבודה, קורעת את התחת שלך על איזה פרויקט שלא תראי ממנו גרוש נוסף או נחת, והילדים בבית. בשלב הזה כמעט שאי אפשר לקרוא להם ילדים יותר, כאילו הילדות עצמה קולפה מהם כמו עור שהושל לקראת סוף הקיץ, ובמקומו צמח יצור חסר סבלנות, עצבני, משועמם, שלא מוצא עניין בכלום והכול קטן עליו: לונה פארק, מתנפחים, פארק שעשועים, פארק שעשועים בחו"ל, פארק שעשועים בחו"ל עם מגלשות מים וגלידה. נאדה. ראה הכול בשלוש שנות חייו הקצרות. מה תעשי? תבלעי רוק ותתקשרי לסבתא.
"בטח שאבוא", אומרת הסבתא, "הכול בשביל הנכדים שלי. חבל שאת לא מתקשרת יותר. הייתה מנקה אתמול?".
אאוץ'. הינה עדויות של כמה אימהות שכן התקשרו יותר, השאירו את הילדים אצל הסבתות, וכשהן חזרו הן לא האמינו למראה עיניהן. אימהות, החזיקו חזק ברצפת האגן, אנחנו ממריאות!
מספרת מ', אימא לתאומים בני 11: "לפני שלוש שנים אחד הבנים שבר את היד ושלחתי אותו לסבתא עם היד המגובסת. זה היה כשלושה שבועות אחרי שהוא שבר את היד. שבוע לפני כן עשינו צילום רנטגן והרופא אמר שהעצם עדיין לא התאחתה. אבל כשחזרתי מהעבודה באותו יום הופתעתי לראות את הילד שלי בלי גבס. מסתבר שהסבתא החליטה שמספיק עם הגבס הזה, היא לא לקחה את הילד לקופת חולים או משהו כזה, פשוט ישבה עם מספריים וגזרה את הגבס. הייתי בשוק. כמובן שמעולם לא השארתי אותו שם שוב".
מילה מאיתנו: מדובר במקרה קיצוני של לקחת את החוק לידיים. לא משחקים עם בריאות של ילד ועם לב של גבר.
>> 70 זה ה-40 החדש. הסלבס שגורמות לנו לרצות להיות בנות שבעים
"אנחנו לא מההורים האלה שלא מספרים את הילד עד גיל 3", מספרת א', "הוא כבר בן שלוש וחצי, אבל יש לו שיער חלק ומהמם, אז גידלנו לו את השיער. מדובר בשיער לא ארוך מאוד כי הייתה לו צמיחה איטית, בקושי שיער שאפשר לאסוף בקוקו. אמרנו לעצמנו שכמה פעמים בחיים הוא יוכל להסתובב עם השיער היפה הזה לפני שיתחיל להסתפר קצוץ?". אתן כבר מבינות לאן הסיפור הזה הולך. "הבאתי אותו לסבתא לשעתיים ביום שהייתה לי ישיבה סופר חשובה במשרד", היא נזכרת, "אמרתי לסבתא שתשחק איתו שעתיים ואני חוזרת ולוקחת אותו, וכשחזרתי חשכו עיניי. היא סיפרה את הילד שלי. את הילד שאף פעם לא הסתפר בחיים, והגיוני שאם מישהו יספר אותו בפעם הראשונה זה אימא ואבא שלו שיקחו אותו לספר, אז לא. היא פשוט הניחה לו צלחת על הראש וגזרה מסביב. לא רק שהילד סופר, הוא גם נראה כמו פטריה במשך חודשיים".
מילה מאיתנו: סבתא, מציעים לך לטעון לחוסר שפיות רגעית. לא עושים שום דבר בלתי הפיך לנכדים: זה חוק מספר שתיים אחרי "תשמרי אותו בחיים".
![הילד שלך בסוף אוגוסט | צילום מסך מתוך "דברים מוזרים"](https://geneticliteracyproject.org/wp-content/uploads/2017/12/maxresdefault-10.jpg "הילד שלך בסוף אוגוסט | צילום מסך מתוך "דברים מוזרים"")
"אנחנו צמחונים כבר שלוש שנים", אומרת י', "וגם את הילדים שלנו אנחנו מגדלים ככה. זו האמונה שלנו ואנחנו מצפים מכולם לכבד את זה. בגן דואגים לו לארוחה צמחונית וגם אני הרבה פעמים מביאה לו לגן אוכל צמחוני שהכנתי. שתי הסבתות יודעות על אורח החיים שלנו ולמרות שמעקמות פרצוף הן מכבדות. באוגוסט בשנה שעברה הבאתי את בן השנתיים שלי לאחת הסבתות, והבאתי לו גם אורז מלא וקציצות עדשים. הייתי אמורה לאסוף אותו בצוהריים אבל לא רציתי שיהיה מצב שהוא רעב ואין לה משהו עבורו. חזרתי בצהריים לקחת אותו והיא אמרה שהוא היה רעב ואכל את כל מה שהבאתי לו. הודיתי לה ולקחתי אותו הביתה. כשהגענו הביתה הוא התחיל להשתנק כאילו הוא נחנק, התחיל להקיא את החיים שלו, ובקיא שלו אני מסתכלת ואני רואה גושים של בשר, כמו אנטריקוט או משהו כזה. הוא לא היה רגיל לאכול בשר ופשוט לא הצליח לעכל את זה כמו שצריך".
מילה מאיתנו: מקרה ידוע של סבתא שחושבת שהיא יודעת יותר טוב מהאימא במה צריך להאכיל את הילד. האם זה לגיטימי? ברור שלא, צריך לכבד את אורח החיים שההורים מבקשים להתוות לילד גם אם לא מסכימים איתו. נמשיך להאמין בזה עד שנהפוך לסבתות.
>> אני והסבתא: טרנד החופשות הכי לוהט של הקיץ הנוכחי
"השארתי אצל הסבתא ילד עם שן קדמית מתנדנדת", אומרת ס', "כשחזרתי השן כבר לא הייתה שם. הסבתא פשוט 'עזרה' לשן ליפול".
מילה מאיתנו: לא נעים, אבל יש מצב שלמען שלום בית היינו מחליקות את זה הפעם. לפחות מנסות.
"זה היה יום שבו הזמנתי אורחים, והייתי צריכה הרבה עזרה עם הילדים", מספרת ע'. "אימא שלי הגיעה לעזור ויצאה עם שלושת הילדים שלנו לגן משחקים שקרוב הביתה. הוא אומנם קרוב אבל הוא נמצא אחרי מגרש חניה בו חונות עשרות מכוניות. אחרי עשר דקות הקטן התחיל לבכות שהוא רוצה את אימא, אז היא השאירה שם את הגדולים. בני חמש וארבע, והביאה את הקטן הביתה. 'ומה עם האחרים?' שאלתי אותה. 'הם מחכים בגן', היא ענתה חסרת מודעות, 'יש שם אנשים ששומרים עליהם'".
מילה מאיתנו: סבתא, מי הם האנשים האלה שאת לא מכירה אבל סומכת עליהם שישמרו על הנכדים בקטנים שלך? האם הציגו תעודת יושר? מאיפה לך שאינם גנבים/פושעים/חוטפים/מי שרצח את נאווה אלימלך? לא משאירים ילדים לבד בגן. מה היה קורה אם היו מחליטים לחזור הביתה ונדרסים? ואימא, יש לנו מילה אלייך: גם את לא בסדר שהשארת את הסבתא לבד עם שלושה ילדים. זה קשה לכולם, בטח ובטח לאישה שכבר ראתה את הצד האפל של שנות ה-70.
לסיכום: לכל דבר בחיים האלה יש מחיר. גם אם הסבתא לא עשתה נזק בלתי הפיך היא חיטטה במגירות וראתה איפה את מחביאה את ה(השלימי כאן את כל מה שלא רצית שתראה) שלך, בדוק. עשי חושבים ושקלי היטב רווח והפסד לפני שאת מתקשרת אליה שוב. אז שיהיה אוגוסט סביר, מחזיקות אצבעות לכולנו!