נונו: "אני מאוד שומרת על עצמי, שלא להעמיק את הטראומה שלי" 

נונו הייתה על הגל. הזמרת הכי מסקרנת ומרעננת בשטח עמדה להוציא באוקטובר האחרון את אלבומה השני והמצופה עם הופעת ענק. אבל אז הגיעה המלחמה, והכול נשאר בהולד. "החיים נעצרו. הרבה תוכניות הוקפאו, העולם השתנה ואני משתנה עם העולם. אבל כל זה זניח לעומת החיים שהשתנו ב-7 באוקטובר", היא אומרת בהשלמה.

>>> למה מרגי צילם את עצמו עירום במקלחת?

היכן היית כשפרצה המלחמה?
"בטורקיה, בטיול משפחתי עם אימי ואחי. לא היינו באיסטנבול אלא בקפדוקיה, כך שהחזרה לארץ הייתה מסובכת יותר. לפנות בוקר של ה-7 באוקטובר עלינו על כדור פורח. זה היה מרהיב. תחושה שמימית. ואז נחתנו להודעות הרבות שבישרו לנו שיש טילים על תל אביב, ובבת אחת כל העולם שלנו השתנה. דיברנו עם אנשים בארץ שעוד לא הבינו מה קורה. הציעו לנו לא למהר לחזור, ולמרות אי הוודאות הייתה לי תחושה פנימית שאני חייבת להיות בישראל. להיות בחו"ל הרגיש כל כך מנותק".

"אני שומרת על עצמי כי אני מאוד רגישה. אני מתעדכנת מאימא ומהחבר שלי במה שקורה. לא אוהבת לצפות בעצמי. זה יכול להעמיק אצלי את הטראומה שכבר יש לי, ואני בוחרת לנסות להישאר במקום שפוי"

 

"בשלב הראשון טסנו ליוון כי העדפנו לא להישאר בטורקיה", היא נזכרת, "היינו בהלם טוטאלי. איך יכול היה לקרות דבר כזה במדינה שלנו? זה היה סיוט, זה הרגיש כאילו מדובר בסרט אימה, ולא במשהו שהתרחש במציאות. קשה היה להכיל, ואולי לא היינו צריכים. זה היה יותר ממה שאפשר להכיל. רק אחרי שבועיים הצלחנו למצוא טיסה וחזרנו לארץ".

לראות את הזוועה מקרוב היה קשה יותר?
"לגמרי. הכרתי מילואימניקים שנהרגו: רס"ם יונתן דיטש, שהיה לוחם בגדוד סיור נהרג בעזה. בן 34. אבא לילד בן שנתיים, עם אישה מדהימה. זה כואב. בקרוב אוציא שיר לזכרו. נהרג גם רס"ר עמרי בלקין, חייל בלוט"ר, יחידה מובחרת ללוחמה בטרור, בן 25, שגדלנו יחד והיה איתי בצופי ים. אני מרגישה שהשתנינו. בארבעת החודשים האחרונים התבגרתי מאוד. זה כל כך מפחיד, ואנחנו צריכים את התקווה כדי שנוכל להמשיך. אני שומרת על עצמי כי אני מאוד רגישה. אני מתעדכנת מאימא ומהחבר שלי במה שקורה. לא אוהבת לצפות בעצמי. זה יכול להעמיק אצלי את הטראומה שכבר יש לי, ואני בוחרת לנסות להישאר במקום שפוי ולהופיע בהתנדבות בפני חיילים, משפחות חטופים ומפונים".

>>> אסף אמדורסקי חוגג 53 בווידוי שקורע את הלב

מרחב לפרוח

על הבמה היא נונו – כוכבת פופ צעירה, חצופה, לא קונבנציונלית, סוחפת ומרעננת עם בגדים מוזרים משהו. באוגוסט 2022 היא זכתה בפרס אקו"ם לתגלית השנה ולמועמדות בטקס פרסי המוזיקה של MTV. בשנת 2023 בחר בה המגזין פורבס כאחת מ-30 הצעירים הישראלים המבטיחים. את הפריצה שלה היא עשתה כבר בשנת 2021, עם השיר "בנים", והאלבום הראשון שלה "סטטוס" זכה להצלחה.

בחיים האישיים היא נעמי, או בשמה המלא נעמי אהרוני גל. היא בת 25 ומנהלת מערכת יחסים יציבה עם בן זוג מוזיקאי. אחת הבחורות הכי נורמליות בסביבה. אמה מיכל אהרוני היא עורכת דין בהכשרתה ומרצה לכתיבה משפטית, אביה דורון גל הוא רופא כירורג פה ולסת, ויש לה אח תאום, נרי, שעוסק בקיימות. לעומת נונו, נעמי (כך קוראים לה כולם) היא אדם מהסוג הדי-קונבנציונלי. ילדה טובה, מנגנת בפסנתר וגיטרה, בוגרת צופי ים, מקהלה, גימנסיה הרצליה ועירוני א' בתל אביב, מוזיקאית מצטיינת בצה"ל. בקיצור, נחת להורים.

"חוויתי פרידה שלא מרצוני אחרי אהבה של כמעט שלוש שנים. עברתי שברון לב של ממש, שמתוכו כתבתי את השירים"

 

היא גדלה בכרם התימנים. "זו הדירה שהוריי יכלו אז להרשות לעצמם. אימא במקור מקיבוץ בית אלפא ואבא מעין חרוד. הייתה לי ילדות של ים ואהבתי מאוד את השכונה. כשהייתי בת שמונה עברנו למרכז תל אביב ולמדתי ביסודי בביה"ס תל נורדאו. הבית נתן לי מרחב לפרוח. אמי הקריאה לי סיפורים מגיל קטן, לקחה אותי להופעות וכל חוג שרציתי – השתתפתי בו".

מתי גילית את המוזיקה?
"הייתי ילדה שלא מפסיקה לשיר. בכיתה א' אמי רשמה אותי למקהלת 'בת קול', שהפכה למסגרת המוזיקלית שלי עד כיתה ט'. בבית הספר היסודי הייתה לי מחברת שכתבתי בה שירים. הגעתי ממשפחה כותבת – גם אימא שלי כותבת וגם סבא. בכיתה ט' התחלתי גם להלחין, אבל לא הוצאתי שום דבר החוצה. בתיכון עברתי מגימנסיה הרצליה לעירוני א' בגלל שהיו לי חברים בבית הספר. נכנסתי למגמת ג'אז והתחלתי לשיר יותר ברצינות. בסוף כיתה י"ב עשיתי מופע עם להקה".

היא לא פרצה בן יום. לפני "נונו", היא מספרת, חשבה שלשיר ולהיות זמרת זה תחום מצומצם. "לא ידעתי אם אצליח והחלטתי שאני צריכה להציע עוד משהו. ניסיתי להיות קלידנית. הגעתי להרכב ואמרתי שאני לא קלידנית במקצועי, אבל שוכנעתי וניגנתי. קלידנית גדולה לא יצאה ממנה, אבל לפחות היא הרוויחה אהבה. קוראים לו יונתן דרוקר, הוא בן גילה, והיום מנגן בס בלהקה שלה. "אנחנו יחד שנה וחצי ונראה לי שהוא האחד. אנחנו גרים יחד ומאוד אוהבים. יש בינינו גם דיאלוג מקצועי, וזה ממש כיף שבנסיעות להופעות הוא תמיד איתי".

לאחרונה הצטלמה לקמפיין נוסף של "אלפרו" (ALPRO) – מותג תחליפי החלב המוביל באירופה (שמשווק בארץ על ידי שטראוס). היא תלווה גם את סדרת הפרסומות "אלפרו בא לי טוב" ובקמפיין לסדרת הבריסטה ולסדרת "נוט מילק". "זה הקמפיין המסחרי ראשון שלי. כשפנו אליי זה היה מגניב, כי אני משתמשת באלפרו עם הקורנפלקס שלי כבר הרבה זמן – כי הוא יותר בריא ופחות מזיק לסביבה. אנחנו הרי יודעים מה עוברות פרות ברפתות, ואם אני הולכת על קמפיין מסחרי אני חייבת להתחבר אליו. החברה גם פתחה בהתנדבות בית קפה זמני לחיילים ולשוטרים מתוך מעורבות ומודעות חברתית ברוח התקופה".

>>> נעמי לבוב: "בן הזוג שלך לא גורם לך להרגיש יפה? אל תהיי שם"

מתי הבנת שזה קורה עבורך?
"כהוצאתי את השיר 'בנים'. זה פרויקט שעשיתי עם חברים שלי – עילי אשדות (הבן של יזהר) ואדם גבאי (הבן של ששון) שאיתם אני עובדת גם היום. תוך שבועיים האינטרנט התחיל להגיב בצורה שלא ציפיתי. תגובות, שיתופים, טלפונים. התחלתי לקבל הצעות ממנהלים והצעות לראיונות מהתקשורת. אז הבנתי שמשהו גדול קורה".

למה בחרת בשם "נונו"?
"כשעבדתי על השיר הראשון שלי והבנתי שהמוזיקה שלי כל כך שונה, החלטתי שאני צריכה לבחור שם. בהתחלה חשבתי על 'דה לה אומה' אבל ברגע שהפצתי את 'נונו' זה תפס. זה שם קל ובתוכו מתחבאת קצת נעמי. אז מגיל 21 אני עם נונו".

"כל האלבום נכתב לפני המלחמה, וכשהיא התחילה הם הרגישו לי פתאום לא רלוונטיים. אולי מתישהו הם יקבלו חיים"

 

האלבום הראשון שלך, "סטטוס", עוסק במערכות יחסים.
"נכון. חוויתי פרידה שלא מרצוני אחרי אהבה של כמעט שלוש שנים. עברתי שברון לב של ממש, שמתוכו כתבתי את השירים. למשל 'אז היינו יחד ועכשיו לחוד, ופתאום נהיית סתם עוד איזה דוד'. אנחנו לא בקשר מאז, כל אחד הלך לדרכו".

והאלבום השני?
"בו יש עשרה שירים על החוויה שלי בשלוש השנים של 'נונו'. כל האלבום נכתב לפני המלחמה, וכשהיא התחילה הם הרגישו לי פתאום לא רלוונטיים. אולי מתישהו הם יקבלו חיים".

משחק מעניין אותך?
"כן. עד עכשיו העולם של המוזיקה תפס את כולי: פופ, היפ פופ, היפר פופ (מוזיקת פופ עם עוד יותר ווליום וסאונד אלקטרוני). אבל גם כילדה פלרטטתי עם משחק. הייתי בקייטנת תיאטרון, בחוגים ובקורסים למשחק. אני בטוחה שעוד ייצא לי לגעת בעולם הזה. אני לא יודעת להגיד על משהו ספציפי, אבל בגדול סרט או סדרה הם מן חלום קטן".

מחזמר?
"כרגע אני מלחינה לתיאטרון הקאמרי הצגה חדשה בשם 'כאפות'".

השפה שלי והלב שלי

אחד השירים הראשונים שלך שזכה להצלחת ענק בטיקטוק ובפלייליסט של גלגל"צ הוא "ליבינג דה דרים". את מרגישה שאת חיה את החלום?
"בגדול כן. אבל השיר הוא לכולם כי לכל אחד מאיתנו יש את הדרים שלו. מבחינתי מה שאני עושה זאת האמנות שלי ולה אני מקדישה את חיי. זה הדרים שמתגשם".

על מי גדלת?
"על כוורת. אני מושפעת מדני סנדרסון, יוני רכטר, גידי גוב. אפשר לשמוע במוזיקה שלי את הקלילות וההומור שמגיעים מהם. אני מושפעת גם מהרבה אמנים בינלאומיים כמו קרוליין פולצ'ק, סופיאן סטיבנס, רוזליה, טיילור סוויפט. מה שקורה עכשיו במוזיקה העולמית זו ממש אמנות טובה".

מהשיחה איתך אני מרגישה שיש דיסוננס גדול בין נונו האמנית היוצרת לבין נעמי.
"אני לא חווה את הדיסוננס הזה. הבמה, היצירה, הקליפים, ההופעות – זו הדרך שלי ליצור ולשחרר את הטרפת. פשוט כיף לי לחגוג את זה".

>>> קרן פלס: "גם מי שמכיר אותי לא יודע שאני בוכה את החיים שלי"

כמה אנשים עובדים מסביב לנונו?
"יש ניהול, מפיק, סטייליסט, מעצב שיער, מאפרת, איש דיגיטל, בוקינג ונגנים".

קהל היעד שלך הוא עדיין הקהל הצעיר?
"אני כל פעם מופתעת מעד כמה הוא מגוון. כשאני עומדת על הבמה ומסתכלת על הקהל – אני רואה סוגים רבים של אנשים".

מתי את רואה את עצמך חוזרת לבמה?
"בקרוב. אני רואה כמה אנשים צמאים לזה, כמה הם רוצים להוציא אנרגיה. כולם מייחלים לרגע של שפיות, גם אם הוא קטן. אני מתכננת הופעות תחת השם 'סבב חיבוקים' (21.2 בצוללת הצהובה בירושלים; 1.3 בגריי ביהוד; 11.3 בבארבי בתל אביב; 5.4 בגריי במודיעין). אלה יהיו הופעות קצת אחרות, כי הרי המלחמה נכנסת לתוך היצירה. אני רוצה שאנשים יבואו לרקוד, להתחבק ולהשתחרר בלי שום רגשות אשמה".

קריירה בחו"ל מעניינת אותך?
"אני כותבת בעברית. זאת השפה שלי וזה הלב שלי. כאן זה המקום שלי, אבל אני לא יוצאת בהצהרות".

אולי תכתבי שיר לאירוויזיון?
"אני על זה".