מצאו לי בגוף גידול של 5 ס"מ. שרדתי כדי לספר את מה שאתן חייבות לשמוע
ברגע אחד החיים של נוי בר התהפכו. בטור אישי עוצמתי היא מספרת מה למדה על החיים, כשהחיים הראו לה את סוף העולם. עכשיו, אחרי שהחלימה, היא מפצירה בנו להיבדק ומזכירה לכולנו לנצל כל רגע
שמי נוי בר, אני בת 29 מהרצליה. אני בוגרת מצטיינת בלימודי משחק בבית צבי וסטודנטית בהווה לתואר ראשון לחינוך לגיל הרך במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט. אה כן, ואני גם מחלימה טרייה מסרטן השד.
>> כשעברתי שיחזור שד, אף אחד לא הכין אותי לגודל הצלקות שיישארו
אם היו שואלים אותי לפני חמש שנים מה היו החלומות שלי, בטוח שלא איחלתי לעצמי שאצטרך לכתוב על החלמה מסרטן. אבל שרדתי כדי לספר. ואם כבר שרדתי, אתן חייבות לשמוע.
הסיפור שלי מתחיל לפני שנה בדיוק, במרץ 2023. אף אחד לא הכין אותי לאותו רגע במקלחת, בו הבחנתי בגוש נוקשה בשד השמאלי שלי. מאותו רגע עברתי סדרה של בדיקות כשהשלב הסופי התגלה כסוף העולם – אובחנתי עם סרטן שד בשלב 2 עם גידול של לא פחות מ-5 ס"מ, שקטע לי המון תוכניות. באותה תקופה בדיוק סיימתי בהצטיינות שלוש שנות לימודי משחק בבית צבי, חתמתי בסוכנות השחקנים של חני שלום וכבר התחלתי לגשת לאודישנים.
בדיוק כשהתחלתי תקופת מבחנים ולקראת סוף השנה הראשונה ללימודים, הגיעה ה-בשורה. החלמתי. הודיעו לי שאני בריאה ושאני יכולה לחזור לחיים שלי. בכיתי מהתרגשות והרגשתי בלתי מנוצחת
לפרנסתי, עבדתי בגן הילדים שמנוהל על ידי ההורים שלי. מאז שאני זוכרת את עצמי, הגן והילדים הם חלק בלתי נפרד ממני ואני חלק בלתי נפרד מהם. אני מאוד אוהבת את הילדים ואת העבודה. עד כמה אני אוהבת? עד כדי כך שגיליתי, בתקופה החשוכה בחיי, שמה שאני הכי רוצה לעשות בחיים זה בעצם להיות גננת. קצת סוריאליסטי לחשוב על "עתיד" ומה שאני רוצה להיות אבל פייר, זה מה שהחזיק אותי. כשגיליתי שאני חולה, המקום הראשון שממנו הייתי צריכה להתרחק היה הגן. המערכת החיסונית שלי הייתה צריכה הגנה והייתי צריכה לשמור על עצמי מכל מפגש עם חיידקים ומחלות, אבל המרחק הזה גרם לי להבין שהשגרה עם הילדים היא הכי חסרה לי.
בתוך קצת יותר מחודש, במאי, התחלתי בטיפולי כימותרפיה אינטנסיביים שנמשכו במשך חמישה חודשים, בהם החלטתי לתעד את רוב התהליך בעמוד האינסטגרם שלי. היה לי חשוב לעורר מודעות לנערות בגיל שלי. הגוף שלי היה מושבת מהכימותרפיה, כאוב ולא מתפקד ולרוב מה שהחזיק אותי היא המטרה, ולא הדרך.
הרופאים אמרו לי שהטיפולים עלולים לפגוע לי בפוריות. הידיעה הזו שיש סיכוי ולו הכי קטן שלא אוכל להביא ילדים, הדירה שינה מעיניי. הלו, אני צעירה מדי ואני רוצה ילדים משלי!
תוך כדי התהליך, הרופאים אמרו לי שהטיפולים עלולים לפגוע לי בפוריות. הידיעה הזו שיש סיכוי ולו הכי קטן שלא אוכל להביא ילדים, הדירה שינה מעיניי. הלו, אני צעירה מדי ואני רוצה ילדים משלי! אז התחלתי הליך של שאיבת ביציות. אחד הרופאים אמר לי "זה שאת שואבת ביציות רק מראה לך שיש לך כאן עתיד ממושך", האמת שבדיעבד זה הפך להיות הקו המנחה שלי וזה חיזק אותי.
מה שעוד חיזק אותי זו העובדה שנרשמתי ללימודי תואר ראשון. החלום להיות שחקנית לא נעלם כי הבנתי (שוב) שחיים פעם אחת ואני לא חייבת להיות דבר אחד, אני יכולה להיות כמה דברים שאני רוצה להיות, והרי אם כמה דברים בוערים בי – למה בעצם לא למקבל?
אז לקראת טיפולי הכימו האחרונים שעברתי, נתקלתי בתוכנית לתואר ראשון בחינוך לגיל הרך, שבעצם מיועדת לבעלות ניסיון בתחום, במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט. נרשמתי ללימודים והרגשתי שהתחלתי התחלה טובה וחדשה עבורי. הלימודים החלו בזום בגלל המלחמה ואחר כך עברנו לפרונטלי. בהתחלה היה לי קצת קשה עם הפגישות בזום, הייתי עם מטפחת, ללא שיער, אף אחד לא הכיר אותי והיה לי חשש מזה. לאט לאט כשעברנו ללימודים פיזיים, הרגשתי שאני במקום הנכון, כולם היו מדהימים וכל כך התחשבו בי ובמצב שלי כי תוך כדי הלימודים עברתי סדרה של הקרנות.
>> מהדוכסית פרגי עד ברנדה מ"בוורלי": המפורסמות שחלו בסרטן השד
ממש לאחרונה, בדיוק כשהתחלתי תקופת מבחנים ולקראת סוף השנה הראשונה ללימודים, הגיעה ה-בשורה. החלמתי. הודיעו לי שאני בריאה ושאני יכולה לחזור לחיים שלי. איך מגיבים? אין נוסחה מדויקת אבל הרגשתי בלתי מנוצחת. בכיתי מהתרגשות, כי זה כל כך מרגש. ניצחתי את זה וקיבלתי את החיים שלי במתנה, ואני מסתכלת על החיים כל כך אחרת עכשיו.
המסר שלי הוא לנצל כל רגע בחיים ולעשות את הדברים שעושים לך הכי טוב, שגורמים לך להיות הכי מאושרת. להתמקד בשמחה. אני מפצירה בבנות בכל גיל ללכת לבדיקה שגרתית אצל כירורג שד. זה כל כך חשוב ואני שמחה שבזכותי כל החברות שלי הלכו לעשות בדיקות. אם מישהי מרגישה משהו – לא להתעלם ולא לדחות. ללכת ולבדוק. הגילוי המוקדם הזה הציל לי את החיים.
