אם לראות ולמות אז ככה: יין, פחמימות ונוף עוצר נשימה
החל מקפוצ'ינו בפיאצה, דרך גלידת חרדל ועד סיור בלוע הר געש פעיל: תומי שטוקמן עלתה על הקו הישיר החדש של סאן דור לנאפולי וחזרה עם המלצות שוות
מה לא נאמר כבר על נאפולי – אחת מהערים האיטלקיות העתיקות ורוויות ההיסטוריה, בירת הפיצה (והגרסה המטוגנת שלה, אליה עוד נשוב בהמשך), בירת הכדורגל העדכנית של איטליה, שהשיבה אליה את האליפות אחרי 33 שנים. כל זה טוב ויפה ומצדיק חופשה נחמדה עם הילדים או עם בן הזוג, סוף שבוע, לכל היותר. אבל, אם נחליק עם האצבעות עוד קצת ימינה ושמאלה על המפה בגוגל-מפס, נגלה שנאפולי היא חלק ממחוז קמפאניה היפהפה, שנמצא ממש קצת לפני הסולייה של המגף – ושיש לו הרבה מה להציע. לכבוד השקת הקו הישיר של SUNDOR מבית קבוצת אל-על לנאפולי, טסנו לחקור עם המקומיים שבמקומיים (ENIT – משרד התיירות האיטלקי) את היעד שהישראלים עדיין מגלים לאט לאט. ספוילר: גילינו כמה שווה לגלות אותו. לכן נשאר רק לארוז.
>> עד שתשיגו תור לחידוש דרכון – 10 יעדים מומלצים לטיול בארץ
רבים אולי מכירים את קמפאניה בזכות חוף אמאלפי, הרצועה התיירותית ביותר באיטליה, שהפכה ליעד הנופש החם ביותר של השנים האחרונות באירופה. אך עם התיירותיות מגיעים המחירים, ולכן יצאנו למצוא את האלטרנטיבות הפחות תיירותיות, והיותר מיוחדות, עשירות ומעניינות, בהן תוכלו לבלות חופשת קיץ מופלאה מבלי לקרוע את הכיס.
העיר נאפולי
שדה התעופה שבו תנחתו בנאפולי (Capodichino International Airport) נמצא במרחק נסיעה של 20 דקות ממרכז העיר, ואין בשורה טובה מזו לאחר טיסת בוקר של שלוש שעות, כשכל מה שאנחנו זקוקות לו הוא כמובן – קפה.
בפיאצה דנטה (Piazza Dante) היפהפיה, תוכלו למצוא אותו בשני סוגים מפתים במיוחד: האחד – Caffe Crema – אספרסו מוקצף עם חלב או שמנת, או Shakerato – אותו הפינוק, ללא חלב. מדובר בתענוג של ממש לאוהבות הקפה החזק, ואפשר להשיג אותו בגרסתו האולטימטיבית בבית הקפה Mexico שבלב הפיאצה. חובבות דיל הקפה פלוס מאפה יוכלו לקפוץ לכל בית קפה בסביבת הכיכר וליהנות מקפוצ'ינו או אספרסו לצד המאפה המקומי: ספוליאטלה (Sfogliatella) – מאפה בצק עלים מתפצפץ במילוי ריקוטה וגרידת תפוז. אושר.
מה עושות
אחרי שצברתן אנרגיות, התחנה הבאה היא, ללא ספק, מוזיאון הארכיאולוגיה הלאומי. במרחק 7 דקות הליכה מהפיאצה, תיכנסו ממש לתוך רומא העתיקה, והיא כל כך שווה את הרגליים העייפות משוטטות. מלבד פסלים רומיים מקוריים שהתגלו בפומפיי והעתקים של פסלים יווניים מהמאה ה-2 לפני הספירה, תוכלו (עד סוף אוגוסט הקרוב) לבקר בתערוכה מרשימה להפליא של פיקאסו, הכוללת עשרות רישומי יד מקוריים של האמן מביקורו במוזיאון. אם אתן רוצות לכסות פיסה אחת של היסטוריה איטלקית-רומית בטיול – שזו תהיה האחת.
מה אוכלות
כלל ראשון לאכילה בנאפולי: בצהריים – פיצות, בערב – פסטות, בשר ודגים. ועכשיו, נתחיל. לא רחוק מנמל נאפולי ומהגנים המופלאים שמקיפים אותו, ולאחר צעידה נעימה עם נוף לים, תגיעו ל- Giovani e Giovani. תפריט המסעדה כולל מגוון אדיר של פיצות נאפוליטניות משובחות, סלט קפרזה צבעוני עמוס במוצרלת באפלו, פסטות שחוגגות את התוצרת המקומית של עגבניות, חצילים, קישואים ופירות ים טריים, ומובטחת לכן ארוחה איטלקית לפי הספר. אל תשכחו לשטוף אותה עם בקבוק של יין Greco di tufo – אחד מהזנים הלבנים הפופולריים ביותר באזור, רענן ומעניין בדיוק במידה הנכונה.
כדאי לציין שנאפולי עצמה היא עיר שאפשר לבלות בה שלושה ימים לפחות בשופינג, שיטוט וזלילה, אך בשל מזג האוויר בילינו בה יום אחד בלבד.
סורנטו
העיירה סורנטו, בירתו של חצי האי סורנטו, צופה על מפרץ נאפולי ומשיקה גם לחוף אמאלפי המפורסם. זהו אחד מיעדי התיירות המרשימים והמפורסמים של מחוז קמפניה, עם שווקי מזכרות יפהפיים, בוטיקים קטנים ואיטלקיים להפליא, ואווירה כללית של שפריץ-אפרול בשמש המלטפת. אל תחמיצו ביקור של לפחות יום אחד ביעד המופלא הזה, גם אם הוא יהיה היקר מבין היעדים בטיול שלכם.
איפה ישנות
המלון Grand hotel riviera היפהפה הוא מלון 4 כוכבים שמשקיף אל הים כמעט מכל נקודה בו. החדרים המתוקים מעוצבים בסגנון איטלקי קלאסי, ואין צורך בהזמנת סוויטה כדי להתענג על נוף כחול ומטריף מהמרפסת. ארוחת הבוקר עמוסה במאפים ומטעמים סורנטיניים, ותוכלו ליהנות גם מבר ומביסטרו – שניהם, איך לא, לצד הכחול הגדול.
מה עושות
לימונצ'לו. לימונצ'לו. לימונצ'לו. הלימונים הסורנטיניים, ובכלל פירות ההדר, הם האטרקציה המרכזית כאן, ואי אפשר ליהנות ממנה באמת מבלי ללכת למקור. I Giardini di Cataldo הוא אחד ממפעלי הלימונצ'לו הפחות תיירותיים בעיר, משום שהוא מסתתר ברחוב צדדי ולא בלב השווקים או בפיאצות המרכזיות. מיד כשתיכנסו תבחינו בריח הלימונים, שגדלים כולם בגבולות המפעל. אב ובת, שממשיכים את מורשת הסב קטלדו, אחראים על הפקת לימונצ'לו בשיטות מסורתיות – ולא רק. בחדר לא גדול, "המפעל", מכינים ליקרים מתפוזים, ממנדרינות ומליקריץ, ריבות הדרים טריות שבטריות, ואפילו גלידות וגרניטות לימון לימי הקיץ הלוהטים של דרום איטליה. טעימות ולגימות מתוצרת המפעל, תוכלו לקבל במהלך סיור, אותו יש להזמין מראש. מבט אחד בעיניים מלאות התשוקה למקצוע של האב והבת – ותרוצו לחנות המפעל לקנות מתנות שוות ומקוריות.
וכמובן, אי אפשר בלי קצת קניות. באופן שהפתיע גם אותנו, חנויות הסובינירים בסורנטו הן אטרקציה אמיתית, ומציעות מגוון מפתה של מוצרים יחודיים: מבגדי פשתן שנפוצים באזור, שוקולד של יצרני בוטיק ופטריות כמהין, פסטות וריזוטו שאפשר למצוא רק שם, וכל-דבר-שתחשבו-עליו-עם-לימונים. השיטוט בסמטאות הציוריות הללו הוא לא סתם אטרקציה תיירותית, אלא חובה שבלעדיה אי אפשר לחוות באמת את המקום.
>> מה דעתכן על חופשה בסוויטת פאר בדובאי?
מה אוכלות
בשתי המסעדות שאכלנו בהן בסורנטו קיבלנו טעימה מופלאה מהמטבח הקמפאניולי הקלאסי. המסעדה הראשונה, שנמצאת בנמל סורנטו (ממנו תיקחו גם את המעבורת לאיסקייה, היעד הבא שלנו) היא Antonino Esposito – Pizza e Cucina, עצירה מושלמת לארוחת צהריים. אנטונינו הוא מסעדן ותיק, שכמו רבים מבין העוסקים בקולינריה באיזור, חונך על ברכי דודו בפיצרייה המשפחתית. נוף הסירות הפסטורלי שנשקף מכל חלון במסעדה הוא תפאורה מושלמת לאוכל פשוט שעשוי נפלא: תוכלו לטעום כאן את הפיצה המטוגנת הנפוליטנית עם שלל תוספות, שתיגזר במספריים מיוחדים לנגד עיניכם (ויכול להיות שאחריה תהיו שבעות לנצח). עוד בתפריט: פיצות נפוליטניות דקות עם תוספות מקומיות כמו זוקיני, פסטו פיסטוקים ולימונים סורנטיניים, קינוחים יצירתיים, וגולת הכותרת: חציל פרמיגי'אנה, שכבות של פרוסות חציל דקיקות ועדינות, ממולאות גבינה ואפויות רוטב עגבניות שופע בזיליקום. הטיול הזה היה רווי במנה הפופולרית הזו, ושל אנטונינו הייתה הגרסה הטובה ביותר.
המסעדה השנייה והיוקרתית יותר בה אכלנו היא מסעדת הבית של מלון Grand Hotel Aminta המפואר, המשקיף אף הוא על מפרץ נאפולי. המסעדה מעוטרת בפרסים מסורנטו ועד תל אביב, ופתוחה בהזמנה מראש גם לקהל הרחב. מלבד מרפסת רחבת ידיים שמתאימה בדיוק לכוס היין ולשאיפת אוויר בין המנות (תאמינו לי, תצטרכו אותה), התפריט מגוון להפליא, ומציע מנות איכותיות ומוקפדות כמו פסטות מופלאות, ריזוטו משובח, פירות ים ודגים טריים. חווית פיין דיינינג בלי הפלצנות, בדיוק כמו שהאיטלקים אוהבים.
איסקייה
איסקייה (Ischia) היא היעד המפתיע הראשון של הטיול, אליו מגיעים בהפלגה בת שעה במעבורת (לעיתים עם קונקשן דרך קפרי היפהפיה, ואז שווה לעצור להסתובב). מדובר באי רחב ידיים (לחצות אותו מקצה לקצה יכול לקחת יותר משעה), יפהפה, לא יקר, ועד שיא העונה – כמעט לא מתוייר. בשל קרבתו להר הגעש וזוב, האי מפורסם בזכות אחד התענוגות שבארץ שמורים רק לחמת גדר: בריכות טרמליות עמוסות מעיינות חמים, כמותן תוכלו למצוא בשלל פינות ברחבי האי, וליהנות מהיתרונות הבריאותיים והמפנקים של הרי הגעש הרדומים באזור. ואחרי שעשינו וי על האובייס באיסקייה, נמשיך לאטרקציה הרבה פחות שגרתית: סיור בטירה על הר שהיא גם מנזר, גם מסעדת סלואו פוד, גם יקב וגם סטודיו לאומנות.
מה עושות
שנייה לפני הטירה, ובין כל היין והלימונצ'לו, באיסקייה ניתן לחוות אלכוהול קצת אחרת. אלסנדרו ואנה, איש אלכוהול וארכיטקטית, הם זוג איסקיאני שהחליט להציל את הגידולים החקלאיים באי, רגע לפני שהם גוועים. אלסנדרו למד טכניקות זיקוק מסורתיות ברחבי העולם והתחיל להכין אלכוהול מפירות שהיו בסכנת הכחדה על האי: תאנים, תפוזים, ואפילו – חרובים. יין התפוזים שלו הוא משהו שחייבים לטעום לפני המוות, וברנדי החרובים בהחלט מפתיע. הסיור במזקקה הקטנה (והראשונה באיסקיה) ובמרתף היישון שהקימו בני הזוג, מסביר באופן בלתי אמצעי את התשוקה לקולינריה ואת הלוקאל-פטריוטיות, שכל כך מאפיינת את האזור המיוחד הזה. בנוסף, הזוג עושה קוקטיילים מבוקבקים זולים וטעימים, שיכולים לשמש מתנה יצירתית ומפנקת לכל חבר או חברה במשרד.
ועכשיו – לאטרקציה המרכזית. טירת ארגון (Castello argonese) ממוקמת על צוק שמנותק מהאי, מה שמקנה לה מראה של יצור פלאי שנברא מן הים. אל הטירה עצמה תוכלו לעלות במעלית, או לאתגר את עצמכם בטיפוס. בין גרם מדרגות רחב אחד למשנהו, תגיעו למפלס המשקיף אל נוף האי וכמו זורם אל תוך הים. ככל שתעלו עוד קומות ברגל, כך הנוף יתרחב ויתרחב, עד ההגעה לטירה עצמה – ממנה תוכלו לראות את האי במלוא הדרו. את הטירה אכלס בעבר מסדר נזירות, והיום מאכלסים את חללי המנזר מגוון עצום של "דיירים": אולם התפילה המרכזי הפך לגלריית תערוכות מתחלפות, המבנה המרכזי הפך למלון חמישה כוכבים אופנתי, שאפילו ביקור בלובי שלו ישאיר אתכן פעורות פה. הקומה התחתונה של המלון היא סטודיו האומנות של בעליו המנוח, ובנוסף ליצירות האומנות שלו, נמכרים בו גם תכשיטים יפהפיים ושלל פריטים לבית. בגינות הירק של המנזר עדיין מגדלים ירקות כמו כרוב, תרד ובצל ירוק, ולצידן – כרם בוטיק שמייצר בין 500 ל-600 בקבוקים בשנה. וכמובן, איך אפשר בלי מסעדת סלואו-פוד? המסעדה המקומית מיועדת ל-20 סועדים בלבד, ומגישה מנות המבוססות אך ורק על תוצרת הגינה ותוצרת האי. אך אל דאגה, לצד אחת מגינות הירק ישנה גם מסעדה קז'ואלית יותר, ובה תוכלו לשבת על כוס יין ונשנושים מקומיים. הביקור במקום הוא חוויה מאלפת, פיסת היסטוריה שעברה את אחד העיבודים המודרניים המרשימים והחכמים שתראו. פלא ארכיטקטוני ותיירותי, לא פחות.
בנוסף, שווה לעצור בדרך ולבקר בגנים הבוטניים היפהפיים Giardini la Mortella. מדובר בשיטוט רגלי ומרגיע דרך יופי צרוף ושלווה אמיתית.
מה אוכלות
גם כאן ישנן שתי מסעדות מומלצות שמגישות מטעמים איסקיינים, ונעות בין סגנון ביתי-משודרג ללבין מטבח איטלקי מתוחכם ומודרני. המסעדה הראשונה נמצאת באזור Forio שבאי, ונקראת La Romantica (האיטלקים, מה לעשות, לא חוששים מקיטש). במסעדה המשפחתית הזו, שמעוצבת כמו חדר האוכל של נונה איטלקייה, מגישים אוכל משובח ולא מתחכם: פסטה בעבודת יד בשמנת לימונים, אנטיפסטי מצוין (לא להחמיץ את פרחי הזוקיני הממולאים בריקוטה ומטוגנים), סלט ירקות טרי עם דגים מעושנים, דגים מעולים וטירמיסו חלומי. ואם תבקשו יפה – הבעלים של המסעדה, אלוף העולם בפתיחת מולים, ייתן לכם לטעום ולחזות במומחיותו, שהשאירה אותו עם אגודל אחד קצר מהשני.
אל מסעדת Giardino Eden, תצטרכו לרדת במספר גרמי מדרגות, עד למלון הבוטיק הזעיר שבו היא נמצאת. כדי לקבל את החוויה המלאה, שווה לישון במתחם (הכולל גם חוף פרטי, ושהלינה בו לזוג לשני לילות ביוני עולה פחות מלילה אחד במלון סטנדרטי באילת), אך ארוחה במסעדה עשויה להספיק בהחלט. מלבד מגוון עצום של יינות מקומיים משובחים, ביניהם יינות אדומים מקומיים המיושנים בחביות חרס, תוכלו למצוא כאן מנות מוקפדות שחורטות על דגלן תוצרת איטלקית טרייה, צבעונית ואיכותית, וכל זאת על רקע נוף מרהיב, לצד מוזיקה שלווה, ועם האופציה לשוט בסירה מחוף המסעדה אל הצד השני של האי – אם הבטן שלכם יכולה לעמוד בכך.
פוצואולי
עיירת החוף פוצואולי (Puzzuoli) הייתה היעד האחרון בו ביקרנו. מדובר בעיירה מנומנמת אך יפהפיה ומשתלמת, מלאה בחנויות קטנות, בתי קפה מוצלחים, ובניינים צבעוניים וציוריים. אל פוצואולי אפשר להגיע ברכב או בתחבורה ציבורית מנאפולי (נסיעה של כ-25 דקות). אם בחרתן להגיע לאיסקייה לפני כן, תוכלו לקחת ממנה מעבורת של שעה אל העיירה.
איפה ישנות
Hotel Villa Luisa הוא מלון בוטיק בעל ארבעה כוכבים, המציע חדרים מפנקים ורחבי ידיים, חלקם עם נוף לים, גינה מקסימה, צוות ידידותי, ארוחת בוקר מפנקת ואפילו קפה משובח. מה זה "אפילו", אם אין קפה משובח במלון בקמפאניה – תברחו.
מה עושות
פוצואולי וקרבתה עשירות באטרקציות מיוחדות, בראשיתן – המוזיאון התת-ימי של באיה. לא לא, לא מדובר באקווריום תיירותי שתוכלו למצוא בכל יעד, אלא במוזיאון ארכיאולוגי שלם, שבנוי משרידי עיר רומית עתיקה שנקברה מתחת לפני הים – והיום הוא לרשותכן. באיה הייתה עיירת יוקרה רומית, שופעת ווילות ומרחצאות, שנקברה במאה ה-16 בגובה 2-3 מטר מתחת לפני הים בעקבות התפרצות געשית. במשך כמעט 2000 שנה העיירה נחשבה אבודה, אבל בשנת 2002 גילו חוקרים ימיים את ההריסות מתחת לפני הים, ושיקמו פסיפסים ושאריות נוספות ממבני היוקרה שהוצפו כליל. כעת, ניתן לצפות בחתיכת ההיסטוריה הזו באמצעות סירות מיוחדות בעלות רצפת זכוכית, ואם תרצו, צוללן או צוללנית צמודים יובילו אתכם בסיור – מתחת למים! מדובר בחוויה של פעם בחיים במרחק פחות מחצי שעה מנאפולי – אך היא ממש לא לאנשי האלפיון העליון בלבד. ילדים עד גיל 6 משתתפים בסיור בחינם, ילד מעל גיל 16 ישלם 18 יורו, מבוגר – 24 יורו, וסיור ללא צוללנים יעלה 16 יורו לאדם בלבד. לקבוצות של 10 אנשים ויותר ניתן אפילו להזמין קייטרינג, וליהנות מבראנצ' קליל (וטעים!) על הסיפון ב35 יורו לאדם.
החוויה הבאה היא למיטיבי וזהירי לכת, ולצערנו – היא עדיין לא פתוחה למטיילי קיץ 2023. הר הגעש הפעיל Solfatere היה פתוח לסיורים במשך שנים, עד שהסכנה בו גברה ונאלצו לסגור ולאבטח אותו מחדש. בהמשך 2023, בתאריך שעדיין לא ידוע, יפתח הר הגעש מחדש למבקרים, ובינתיים אנחנו זכינו לקחת את הסיכון בסיור מאובטח ולבקר בו, כדי להכין עבורכן את הקרקע – תרתי משמע. קשה לתאר את הסיור בתוך הר הגעש הזה, משום שהחוויה מזכירה סצנה מסרט מדע בדיוני. ריח הגופרית החזק (והבריא! לטענת המחקרים) שעולה מן הקרקע בין הסלעים הלבנים העצומים, מלווה בתופעות טבע מיוחדות שאפשר לראות רק במסגרת הסיור: מערות המחולקות לשניים, כאשר בכל אחת מהן יש טמפרטורה שונה, בריכות בוץ מבעבע, פירי עשן העולים מבטן האדמה, ועוד ועוד. לאמיצים בלבד – כדאי להתעדכן בנוגע לתאריך הפתיחה המחודשת באתר. לפחות אמיצים – מחוץ לגבולות הר הגעש יהיה גם בר. אפשר לשבת ולשתות קוקטייל בידיעה שאתם קרובים יותר מאי פעם למאגמה לוהטת.
מה אוכלים
בין פיצריית-על לבין מסעדת מישלן. מסעדת Caracol היא מסעדת כוכב מישלן אחד הממוקמת בבאקולי, התיישבות קטנה במרחק עשרים דקות נסיעה ממרכז פוצואולי. מלבד הנוף עוצר הנשימה שנשקף מהצוק עליו ממוקמת המסעדה, היא מציעה מטבח ייחודי ומוקפד בניצוחו של השף אנג'לו קארננטה, שעבר במטבחיהן של מסעדות מעוטרות מישלן ברחבי קמפאניה. מלבד טעימה מפרויקט היין הייחודי של המסעדה – יישון זנים לבנים ואדומים שגדלים בקרבת הים, זכינו לטעום ריזוטו שומר ים (כן,כן), קרפצ'יו שרימפס עם קרם תורמוס (כן, כן), וקינוח של גלידת גזר, מוס אגוזי לוז וגלידת חרדל (אני חוזרת שוב, גלידת חרדל). אלו שלוש מנות דגל של המסעדה, המתבססות על תוצרת החצר הביתית. לסועדים מן השורה, מוצעים במסעדה שני מסלולים (וכך אפשר גם לטעום יותר מיצירותיו של קארננטה המוכשר): 7 מנות ב-130 יורו לאדם, או 9 מנות ב-150 יורו לאדם, כאשר היין לא כלול במחיר. בעולם כוכבות המישלן, לא מדובר במחירים מרקיעי שחקים, אך אכן מדובר בתענוג יקר. לאחר מכן, צעידה קצרה ברגל למלון הסמוך ושתיית קפה איטלקי איכותי במרפסת הלובי שלו, היא סיומת מענגת לחוויה ייחודית מול נוף מושלם.
>> קפיצה לגן עדן – שמונה ימים ושמונה לילות במאוריציוס
פיצריית-העל המדוברת היא "La Dea Bandeta" הממוקמת בלב פוצואולי. זוהי פיצריית-בת של פיצרייה ותיקה מאוד בנאפולי בשם "פורטונה", הממוקמת בשכונת פועלים בעיר מאחורי תחנת הרכבת גריבלדי. בעל הפיצרייה, צ'ירו, ממשיך את מורשת סבתו, שהקימה את "פורטונה", יחד עם שלושת אחיו – כולם פיציולים מומחים בפיצריות שונות! בנוסף לפיצות, כולל התפריט גם שלל מטוגנים אופיניים למטבח הקמפני-נפוליטני כגון ארנצ'ינים, פרחי זוקיני מטוגנים, כדורי בצק כרובית ובצק תפוחי אדמה, המוגשים לשולחן הישר מהשמן העמוק. מנה מומלצת נוספת היא ערימת דגי אנשובי טריים-טריים, מקומחים ומטוגנים, שאפשר לחסל בשנייה, ממש כמו פיצוחים. ולאירוע המרכזי: הפיצות. פיצת מרינרה מעגבניות מקומיות, פיצת סלמי חריף עם קרם דלעת, פיצה זוקיני ברוטב זוקיני עם גבינת פרובולונה מעושנת – אלה הפיצות הטובות ביותר שתאכלו בקמפאניה, באחריות.