יאיר נתניהו הוא התינוק של כולנו, ואביו הוא הגננת

בנימין ויאיר נתניהו | צילום: THOMAS-COEX-AFP GettyImages
בנימין ויאיר נתניהו | צילום: THOMAS-COEX-AFP GettyImages

ההשתלחות של יאיר נתניהו בדנה כשדי רק מוכיחה היכן נעוצה הבעיה האמיתית. רמז: טפסו ענף אחד למעלה בעץ המשפחתי

88 שיתופים | 132 צפיות

זה לא עוד טור על יאיר נתניהו, אלא טור על המקום שאנחנו נותנים ליאיר נתניהו, בטוויטר, בכותרות, בחיים של כל אחד ואחת מאיתנו. אני גם לא מעוניינת לדבר על יאיר נתניהו, האדם עצמו, שיכול להיות שהוא איש שיחה מהנה או אולי אלוף העולם בביר-פונג ואדם שממש כיף לצאת איתו. אני רוצה לדבר על הדמות "יאיר נתניהו" ועל הנזק שהיא מייצרת בעולם שבו אנחנו חיים, על צורת השיח שהדמות הזאת מכניסה לחיינו, והעובדה שהאדם הזה, שלא ממש ברור ממה הוא מתפרנס ואין לו באמת מורשת, עדיין מצליח לגעת, לכווץ או לדגדג בכל אחת ואחד מאיתנו. אני רוצה לעצור לרגע אחד ולנסות להבין איפה טעינו ומה אנחנו יכולים לעשות אחרת, כדי להפסיק ולהיפגע מיאיר נתניהו, או לכל הפחות לצמצם את המקום שהוא תופס בעולם שלנו. לשם כך, הבא נתייחס לפרשת השבוע במדרש שלנו.

>> איך זה מרגיש כשעושים לך שיימינג על לא עוול בכפך?

קורבן הפרשה הנוכחית היא בחורה צעירה בשם דנה כשדי, שבמקרה נתפסה בעדשת המצלמה לצד בני גנץ. טוב לא ממש במקרה, בהתחשב בכך שהבחורה הזאת, שהיא פעילה למען זכויות בעלי חיים ופעילה במטה של כחול לבן, צולמה בהקשר זה ליד האדם שמוביל את המפלגה. התיעוד הזה הספיק למר נתניהו ג'וניור, שהוא אדם יצירתי במיוחד, כדי לייצר סערה בדמות רמיזות על רומן בינה לבין גנץ. דקות בודדות הספיקו לפעילי הימין המסורים כדי לעשות לינצ'טרנט לכשדי, שמצאה עצמה מותקפת על לא עוול בכפה. כשדי לא נותרה חייבת והגיבה על כך בפייסבוק, אבל זה רק הפרק הראשון בסיפור הזה.

שלום לך, בנימין נתניהואני רוצה לפנות אליך מכאן, אישית, לא כאזרח הפונה לראש הממשלה.אני רוצה לפנות אליך כאבא לאבא.הבן…

פורסם על ידי ‏‎Kobi Kasdi‎‏ ב- יום חמישי, 27 בפברואר 2020

בפרק השני, אביה של הצעירה, שחש צורך להגן על בתו, פנה לאביו של אותו צעיר חסר רסן, "מאבא לאבא", מה שנקרא, בתקווה שיתערב לטובת הצדק. כאימא לילדה בת 3, אני נוטה לשפוט כל סיפור כאילו הוא מתרחש בגן הילדים של הבת שלי. בגן הזה, קורה לעתים שילד אחד אלים יותר כלפי האחרים, שהוא שורט, דוחף או פוגע בילד אחר, ומעורר בכך את חמתם של כל ההורים. הדילמה של כל הורה במצב כזה היא – האם לדבר עם האימא של אותו הילד פוגעני, שסביר להניח תשנא אותנו לנצח, או לפנות לגננת לעזרה.

הרי שכל הורה, מתוקף תפקידו הביולוגי, רואה רק את הטוב שבילדיו, אפילו אם הטוב שבילדיו מסתכם בלנשק את מצח הגופה, רגע לפני שהוא מבתר אותה. לכן, השכל הישר יודע, שפנייה להורה במקרה הטוב היא פשוט מיותרת, ובמקרה הפחות טוב רק תעצים את התהודה. ממש כמו בסיפור הזה, יאיר כבר איים בתביעה – אקט אהוב על משפחת נתניהו – ושלח מכתב התראה בטרם נקיטת הליכים משפטיים לקובי כשדי, אביה של דנה כשדי, לאחר שכינה אותו בפוסט "שותף לאונס כבודה של הבת שלי ברבים".

 

אם כן, מסתמן שהפתרון במקרה הזה הוא לפנות לגננת, לומר לה "תשמעי, הילד הזה, פגע בבת שלי". והגננת, לפחות הגננת שלנו, שהיא טובה ומכילה ובעלת ניסיון רב בחינוך, עברית ודרך ארץ, כבר תדע איך לפתור את זה בצורה מיטיבה וחינוכית. סביר להניח שהיא תכנס את הילדים לשיחה, תברר מה קרה שם, איך הכל התחיל, למה כל אחד הגיב כך, ותנסה להבין האם הייתה דרך טובה יותר לפתרון המשבר. אם הייתה מתקיימת שיחה כזאת בין נתניהו לכשדי, למשל, היא בוודאי הייתה נראית כך: תבוא דנה לגננת ותגיד לה – "יאיר טוען שהיה לי רומן עם גנץ ועכשיו כל הילדים באינטרנט מקללים אותי". תשאל הגננת את יאיר מדוע נהג כפי שנהג, ויאיר, אחרי התבוננות מעמיקה בוודאי ירצה לומר משהו בסגנון של "כי הצעירה הזאת, שנראית נחמדה, מנסה לעזור לקבוצה השנייה לנצח, ולא לאבא שלי". תבוא הגננת המכילה ותגיד ליאיר: "זה באמת מאוד מעצבן, יאיא שלי, שלילדים אחרים יש דעות שונות משלך, אבל בגן הזה כולנו חברים, וכולנו שומרים על שיח נעים". אם הגננת ממש טובה, כמו הגננת של הבת שלי, היא אפילו תצליח לגרום ליאיר ודנה לשחק יחד.

הבעיה היא שאביה של כשדי, או כשדי עצמה, לא יכולים לפנות לגננת, כי הגננת היא מר נתניהו בכבודו ובעצמו. ולכן, במקרה הזה, לא רק שאין כאן שיעור על פשרה ועל חברות, אלא שיש כאן התעלמות ציבורית מקוממת, וככל הנראה אישור לשסות את עורך הדין שיכתוב מכתב מאיים, כי מישהו הרי צריך לממן את כל זה.

״יאיר נתניהו צייץ לגבייך בטוויטר, ראית?״. על יאיר נתניהועל הטרדה מינית המוניתועל נטל ההוכחה.אני ״הצעירה…

פורסם על ידי ‏‎Dana Cassidy‎‏ ב- יום חמישי, 27 בפברואר 2020

 

הרי בעולמות מתוקנים, גננת טובה באמת לא תיתן שבנה יהיה אחד מתלמידי הגן שלה. גננת טובה תכיר בחשיבות של להיות אובייקטיבית, וגננת טובה יודעת שכדי לחנך לדרך ארץ היא תצטרך לבחון סיטואציות בשיוויון מאזניים ונפש. אל לנו לכעוס על יאיר נתניהו, הוא בסך הכל אחד מילדי הגן, הוא ילד שרוצה שיאהבו אותו, ושכולם, בדיוק כמוהו, יחשבו שלאבא שלו יש סולם מגיע כמעט עד שמיים ושאבא שלו הוא הכי בעולם.

אומרים שכל ילד, אפילו המופרע ביותר, צריך בסך הכל רק מישהו אחד שיראה לו את הדרך. לכן הבעיה היא לא ביאיר, יאיר לא אשם, הבעיה היא בגננת, או יותר נכון בדרך שהיא מראה לו, שאינה קשורה לימין או לשמאל, למתנחלים או לערבים, לשלום או למחבלים. גננת טובה יודעת ללמד את ילדיה שלכל דעה יש מקום, כשיש דרך מכבדת להציג אותה. סביר להניח ששלטון המדינה לא יתחלף מחר, גם לא הגננת, וגם אם כן, יאיר נתניהו ימשיך בפועלו, משולח הרסן, ואף אחד או אחת לא יראו לו דרך אחרת. בהיעדר סמכות חינוכית כזאת, אנחנו כחברה צריכים להראות לו את הדרך, ולעשות בדיוק מה שעושים בגני ילדים טובים, בכל פעם שילד פוגע צריך פשוט לחזור על המנטרה: "אנחנו לא פוגעים ולא מרביצים", והולכים לשחק עם ילד נחמד יותר.

>> המפלגה החדשה שרוצה לשנות את מצב הנשים בישראל