"אין לי אצבעות ביד ימין, אז אני עושה לק ג'ל ביד שמאל"

"המקום הזה הוא מקום של נחמה גדולה", אומרת אחינועם גבאי בעיניים בורקות תוך שהיא מניחה את הקביים שלה בצד, נשכבת על מיטת הטיפולים, עוצמת את עיניה ומתענגת על טיפול פנים. המקום עליו היא מדברת, הוא המרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין ברעננה, וליתר דיוק – חדר הטיפוח והיופי ההתנדבותי שהקימה חברת לוריאל, המהווה ספא קטן ומפנק לרווחת המשתקמות במקום. כדי להגיע אליו אי אפשר שלא להיתקל בדרך באלו הסובלים מנכויות, חלקם תלויים בכסאות גלגלים בכדי להתנייד. נפגעי גפיים או ראש, נפגעי מלחמות, מבצעים צבאיים או תאונות דרכים, צעירים ומבוגרים שמייחלים להקלה במצבם. ובתוך עולם רווי כאב, מתגלה המקום הקסום הזה עם פרחים צבעוניים, ניחוחות נפלאים וטיפולים מפנקים. למתבוננת מהצד, זה נראה קצת כמו פאטה מורגנה. 

>> לשחות, להביט, לנשום: בן זילכה מצא זן במקום בו נגמר לו האוויר

עד לפני חצי שנה הכל היה נראה מבטיח עבור גבאי בת ה-25 מהכפר תפוח שליד אריאל. היא סטודנטית שנה חמישית לאדריכלות שכבר עבדה במשרד אדריכלים, נשואה, אם לפעוט ובחודש התשיעי להיריונה והיא ציפתה בכיליון עיניים ללידה הקרבה של בנה השני. היא נסעה לביקור שגרתי אחרון לפני הלידה אצל רופא הנשים שלה והתבשרה שהכול תקין, אבל כמה דקות לאחר מכן הכל השתנה בבאת אחת כשרכב שסטה מנתיבו נכנס בה חזיתית: "הייתי בהכרה, לכודה בטויוטה קורולה שלי מבלי יכולת לצאת ממנה. שכבתי עם רגל שבורה, עם כאבים בבטן אבל לא חשבתי שזה משהו קיצוני. חלפו 25 דקות עד שהגיע צוות חילוץ והובהלתי לבית החולים בילינסון".

אחינועם גבאי: "אחרי שלושה חודשים של אשפוז וכיסא גלגלים, אני על קביים וכנראה תישאר צליעה. בתחילה הייתי מאוד מדוכדכת, עכשיו כשיש את המקום הזה, התחושה היא נהדרת"

מאילו פגיעות סבלת?
"היו לי חתכים בגוף, דימומים, שברים באגן, בקרסול, מתחת לברך, האגן היה שבור והנורא מכול: לעובר בבטני לא היה דופק. לתינוק שלי לא היה סיכוי, ובגלל שהייתה היפרדות שליה, נאלצתי לעבור ניתוח קיסרי וללדת את ילדי המת. בהתחלה הרגשתי שעולמי חרב עלי, איך בשנייה אחת, בלי שיש לך שליטה, החיים שלך משתנים לנצח. עשו לו ברית מילה והוא הובא לקבורה. חברת קדישא עשתה את זה בעוד שאני כבר התחלתי בסדרת ניתוחים".

אחינועם גבאי. מרכז טיפוח בבית לוינשטיין בהשקת לוריאל ישראל | צילום: גדי סיארה

איך נראה היומיום מאותו רגע?
"עברתי הרבה ניתוחים, השרירים בגופי נחלשו ולגוף שלי הוכנסו ברגים ופלטינות. אחרי שלושה חודשים של אשפוז מלא וכיסא גלגלים, עם 100 אחוזי נכות זמניים, אני על קביים, כאבי הגב חזקים וכנראה תישאר צליעה מסוימת. היום אני מגיעה לבית לוינשטיין לאשפוז יום. בתחילה הייתי מאוד מדוכדכת, עכשיו, כשיש את המקום הזה, התחושה היא נהדרת. כמי שמתעסקת באדריכלות, יש לי מודעות גדולה ליופי וגם לטיפוח ויש משהו במקום הזה שקצת מפצה אותנו על כל הסבל ונותן לנו רגעים קסומים של נחת ורגיעה". 

ואיך את מתמודדת עם האובדן?
"כעבור זמן חשבתי להגיע לקבר, אבל זה עוד לא קרה. בעלי חושב שזה לא יעשה לי טוב, אבל למדתי מהרופאים שהעובר שבבטני הציל אותי מפגיעות פנימיות חמורות בבטן והמחשבה הזאת לא עוזבת אותי. בעלי, שהוא מנהל התפעול בישוב מגורנו, עזב הכל והיה כל הזמן לצידי. הבן הקטן עבר לאחותי. כשהוא בא לבקר באחד הימים, הוא שאל איפה התינוק, אז אמרתי לו שאין תינוק אבל יום אחד יהיה, ואני מתפללת שכך יקרה". 

גם עבור איה חטיב, בת 35 מקלנסואה, מחנכת בבית ספר בכיתות א'-ב', נשואה ואם לשלושה ילדים, המקום הזה מהווה מפלט. היא עמדה לעבור ניתוח לא מסובך בשל צניחת רחם, אבל משהו הסתבך בדרך. כשהתקשתה לנשום, התגלה תסחיף והמצב הלך והחמיר עד כדי קריסת מערכות שנבעה מחיידק טורף.

איה חטיב :"אני מטופחת וגם היום חשוב לי לשמור על הנשיות שלי. ההרגשה החיצונית עוזרת מאוד להרגשה הפנימית"

אפשר להגיד שניצלת?
"הרדימו והנשימו אותי. חודש שלם הייתי בטיפול נמרץ נשימתי, שום דבר לא עבד אצלי, לב, כבד, כליות. התקשרו לבעלי ולהורי, ואמרו להם לבוא להיפרד ממני כי נותרו לי רק כמה שעות לחיות. אבל נגד כל הסיכויים, שרדתי. קרה לי נס, אבל נותרתי נכה. כל האצבעות באחת הידיים שלי נקטעו וגם אחת מהרגליים קטועה מתחת לברך. טופלתי גם במחלקה האורטופדית ואחרי חודשים בבית חולים מאיר הגעתי לבית לוינשטיין, הייתי כאן באשפוז מלא במשך ארבעה חודשים ועכשיו אני באשפוז יום. עדיין לא סיימתי עם הניתוחים, צפויים לי עוד שניים כולל ביד, כדי לעשות הפרדה בין האצבעות ולנסות להאריך את האגודל".

מימין: ד"ר חגי אמיר מנכ"ל בית חולים לוינשטיין, המטופלת איה חטיב ואלי שגיב מנכ"ל לוריאל ישראל | צילום: גדי סיארה

החיים שלך השתנו ביום אחד.
"השגרה שלי השתנתה לגמרי. יש לי ילדים בגילאי 3, 6 ו-9 ואני עדיין לא באמת מצליחה לטפל בהם, להאכיל או לקלח, ובעלי שהוא הרוקח בכפר, תומך ועוזר בכול, יחד עם משפחתי. אני יודעת שאיה של פעם כבר לא תחזור, אבל אני משתדלת להיות חזקה, ומקווה לחזור יום אחד להוראה. מאז ומתמיד אני אישה מטופחת וגם היום חשוב לי לשמור על הנשיות שלי. אין לי אצבעות ביד ימין, אז אני עושה לק ג'ל באצבעות יד שמאל, אני באה הנה למרכז הטיפוח בשביל הנפש, ההרגשה החיצונית עוזרת מאוד להרגשה הפנימית. וזה נהדר לבוא למקום שבתוך כל הקושי, מראה לך נקודות של אור". 

>> מירית גרינברג: "גם סרטן הוא חוויה"

מיזם מרכזי הטיפוח והיופי שהקימה לוריאל הוא חלק מתוכנית הקיימות ופעילויות החברה למען הקהילה ובכך הוא מצטרף לפרויקטים אחרים כמו התמיכה של קרן לוריאל למען נשים ב-10 ארגוני נשים בישראל המסייעות לנשים בעלות מוגבלויות, נשים המודרות משוק התעסוקה, שורדות זנות, פליטות נשים המקימות עסקים קטנים ועוד. לקראת הקמת מרכז היופי הפועל חמישה ימים בשבוע כ-6 שעות ביום, יצאה לוריאל בקול קורא לקוסמטיקאיות המתנדבות להעניק את הטיפולים ועשרות נשות מקצוע בתחום התנדבו, מתוכן נבחרו שבע נשים המתנדבות אחת לשבוע, כל אחת בתורה. המרכז בבית לוינשטיין הוא השלישי ממרכזי הטיפוח בקונספט הזה, וקדמו לו המרכז במרכז התעסוקה השיקומי המיועד לאוכלוסיה עם צרכים מיוחדים בעמותת אהל שרה בבני ברק, ומרכז הפנאי האונקולוגי בבית החולים שיבא בתל השומר. 

"הבנו שהחיבור בין טיפוח ויופי חיצוני לבין תחושה פנימית טובה, הוא חיבור נכון בין גוף ונפש", אומר אלי שגיב, מנכ"ל לוריאל ישראל. "אנחנו שמחים להביא בהתנדבות את הידע, הכלים, המוצרים והאנשים שלנו, לטובת המשתקמים בבית לוינשטיין. אנחנו מאמינים שכאשר הנפש מעודדת, הגוף מקבל כוחות חדשים להתמודדות עם הקשיים. מרכז הטיפוח והיופי מיועד להעניק מקום מרגוע מתהליכי השיקום, והנאה מטיפולי טיפוח ויופי יעילים ומרגיעים וזוהי התרומה הצנועה שלנו לעזור למטופלים לחזור לאורח חיים נורמלי ככל שניתן.  יש לנו ייעוד ליצור יופי שמניע את העולם כי הצלחה של חברה לא יכולה להיות שלמה בלי אימפקט חיובי למען החברה שבה אנחנו חיים". 

ד"ר חגי אמיר, מנהל בית לווינשטיין מוסיף ואומר: "אנחנו דוגלים בגישה רב תחומית אינטגרטיבית המשלבת ראייה של המטופל מעבר לפן הרפואי והתפקודי – אלא גם בהיבטים של רווחה אישית, חברתית ונפשית. מרכז הטיפוח של לוריאל מהווה תרומה משמעותית עבור המטופלים, תוך שיפור האסתטיות מבחוץ, וזה משלים את מעגל השיקום מכל הבחינות".  

מימין דוקטור חגי אמיר עם אלי שגיב מנכ"ל לוריאל, דניאלה פרוסקי, שיאון מלוריאל והקוסמטיקאיות המתנדבות בבית לוינשטיין | צילום: גדי סיארה

>> "רגע, מה? טראומה מינית? הוא לא קצת מגזים, הפסיכולוג שלי?"