אין לך שום סיבה להדביק מסקינג טייפ על הציצי שלך
בחשבון האינסטגרם של חברת המחטבים של קים קרדשיאן עלה סרטון המדגים איך מדביקים טייפ על ציצי. צפינו ואנחנו חוזרות ואומרות: את לא קיר לפני סיוד, אין לך שום סיבה להדביק את עצמך
אמנם עברו ימים רבים מאז הייתי רווקה, אבל דבר אחד אני זוכרת היטב: את התחושה המסעירה של מי שהתקלחה, התבשמה, התאפרה, התלבשה יפה ויצאה מביתה בערב מתוך התחושה העמוקה והזנית במקצת שאפשר לתאר כ"הכול יכול לקרות". ב"הכול יכול לקרות" הכוונה הייתה, כמובן, לסצנריו שבו בחורה מגיעה לבר, בחורה מכירה בחור, בין השניים מתפתחת שיחה, הם צוחקים, מופתעים מעצם הקרבה הפתאומית, הם מרגישים שהם אמנם זרים אבל במפגיע גם כה קרובים, תחושה פלאית של נס ניצתת בליבם והם מתמסרים אליה בעונג, ואז ברגע נולדת ביניהם תשוקה. עיניהם מבקשות לבלוע ולהכיל את העומד מולם, גלי חשמל רוטטים במעלה גבם ולפתע ידיים נשלחות מאליהן, נואשות לגעת באדם שמולם, למששו, לחדור הכי עמוק שאפשר, פנימה, אל תוך הנפש, להיות לרגע ישות אחת, רוטטת. הם משלמים על מה שאכלו ושתו, קמים לצאת אל הלילה וללכת הביתה, שם יסתערו זה על זה בתשוקה בלתי ניתנת לריסון, יקרעו את הבגדים זה מזה (הכל בסדר, זה מזארה), וישקעו בעשיית אהבהבים מתוקה.
עכשיו דמיינו את הסיטואציה הזאת: הכול קורה בדיוק אותו דבר, התשוקה, המבטים, זארה, אבל מתחת לשמלה האישה ארוזה במחוך נוקשה בצבע עור, מעליו פסי הדבקה המרימים כבמעלית משא את החזה כלפי מעלה, על הפטמות מודבקות מדבקות פטמות ומעל הכל מנצחות מדבקות המחברות בין אריג הבגד אל החזה של האישה. האישה כולה שיעור מלאכה, כתב פלסטר המבקש לסובב בכחש את העומד מולה, ואם היא מסירה את כל הדבקונים הדבוקים אליה ונחשפת במערומיה – הרי שעורה אדום וצורב ממלאכת התלישה ומהבושה.
כן, ממש כמוכן ראינו את הסרטון שהעלתה קים קרדשיאן בעמוד האינסטגרם skims@, החשבון של חברת המחטבים שלה. בפרסומת בסטורי אפשר להתרשם מכך שהטייפ מגיע במספר גוונים – הרצון להרים קצת את הציץ הוא אוניברסלי, אחרי הכול – והדוגמנית היא דוגמנית פלאס סייז עם חזה נפול במקצת, אולי רק מפאת גודלו. עד כאן יפה מאוד, מגוון, פוליטיקלי קורקט, תענוג.
>> קבלי הצצה לארון הבגדים של קים קרדשיאן
אבל כל העניין הזה מריח קצת ממאמץ יתר, אתן לא חושבות? זה פשוט לא קול. פעם היו אומרים לנשים "הקפידו תמיד על לבנים יפים, למקרה שתהיו מעורבות בתאונת דרכים". היום כבר לא מדברים כך, אולי כי פסי ההדבקה כבר גורמים לגוף האישה להיראות כזירת פשע. והפשע היחיד הוא נגד הגוף עצמו. אחרי שראיתי את הדוגמנית מדביקה בשיטת שתי וערב את פסי ההדבקה הגסים על גופה הרגשתי שאני מביטה בעבודת פחחות, לא בגוף אישה. אין בזה שום דבר "מרים", לטעמי זה דווקא "מוריד", כי קשה לחוש טוב עם עצמך כשאת נראית כמו מאפרה ארוזה לקראת מעבר דירה. נכון שזה פותר עבור נשים גדולות את האפשרות לצאת מהבית ללא חזיה, דבר שהיה שמור עד עתה לנשים בעלות חזה קטן, אבל הדבר נעשה בחוסר חן משווע וגס כי אחרי הכל החזה שלך אינו בננה המודבקת אל קיר. מה שנעלם כאן הוא הסקסיות שיש בגוף מושלם כפי שהוא.
כשאישה מדביקה על עצמה מסקינג טייפ היא לא באה מאהבה ולא הולכת מאהבה, היא הולכת לסלפי. מעבר לסלפי לא יקרה כלום הערב, זה ברור לכולם. אף אחת לא מתארגנת כך לערב לוהט: מתקלחת, מפזרת בושם על שיער הערווה (אם עדיין יש לה כזה), רוקדת לעצמה מול המראה שיר סקסי של מיני ריפרטון מפסקול הסרט "ג'קי בראון" ומדביקה מסקינג טייפ על הציצי שלה. כאשר את מדביקה טייפ כוונתך אחת היא: לקושש לייקים, לאבזר את עצמך ב"יואו, מאמי, את לוהטתתתתתת", להעלות סטורי. אחר כך? לא יהיה כלום כי אין כלום. זה מה שקורה כאשר חזות הדברים חשובה יותר מהדברים עצמם. מקוששות כמה לייקים, וצורחות באישון לילה כאשר תולשות את פסי ההדבקה שצריך להוריד לפני השינה.
>> לפחות תשתמשי בפילטרים הכי לוהטים באינסטגרם
אף אחת מאיתנו לא הולכת לאירועים בסדר גודל כזה שמחייב מסקינג טייפ. ואף אחת מאיתנו אינה קים קרדשיאן. כן, אם הייתי הולכת למט גאלה אולי הייתי שוקלת ללבוש מחוך. אולי גם באוסקר כנראה שהייתי מדביקה משהו על הפטמות, אבל החתונה של הבן שלך/גיסך/חמותך/חברתך מהצבא/הבת שלך לא מצריכה טייפ. אנחנו גרות בישראל, איזובות הקיר מבחינת אירועים גדולים שנלך אליהם בכל חיינו. אנחנו נעות מפתיחת חנות בקניון גבעתיים להשקת קינוח חדש בפיצרייה השכונתית בהרצליה ביום טוב.
לי, למשל, יש את אירוע פרסי האופנה על הראש בעוד שבועיים. זה אירוע גדול של העיתון בו אני עובדת, ומצופה ממני להיראות טוב באירוע כזה בו אני מייצגת את העיתון. אבל לא עולה בדעתי להדביק לעצמי מדבקות על הציצי. עם המזל שלי בטח תתגנב לציץ מדבקת דינוזאור של אחד הילדים. אם הייתי בוחרת בשמלה עם מחשוף ומדבקות ציץ אני בטוחה שהייתי מסתובבת חרדה כל הערב שמא אחד מציציי ימצא את הדרך להיחלץ מכל המדבקות ולבהות בעינו האחת באוויר הלילה זרוע הכוכבים. דברים מוזרים מזה כבר קרו. ובואו נאמר מילה על הדיסוננס שבין החזות הזוהרת, עם מלאי נצנצים, אבני סוורובסקי ופאייטים מעל, ומתחת – עבודת פחחות וכחש.
>> כל פתרונות ההלבשה התחתונה שכדאי להכיר
במקום זה אני מציעה כזה דבר: בואו נתלבש בצורה שמחמיאה לגוף שלנו ולא מתייחסת אל הגוף כאל בצק שניתן ללוש אותו מכאן ומכאן, לדחוס לכאן ולהדביק לשם. זה הגוף שלנו, בואו נתייחס בכבוד, ואם הציצי גדול, בואו נלבש שמלת מעטפת המחמיאה לנו. בואו נחיה את חיינו כאילו בכל רגע יכול להופיע בראד פיט, להתאהב בנו נואשות, ולרצות לקרוע מאיתנו את בגדינו. נכון, זה לא יקרה לעולם, אבל אולי זה כן. אולי הערב.