מירי מיכאלי: "אני מנסה לשמור מצוות, כולל נידה"

העיתונאית ומגישת הטלוויזיה מירי מיכאלי סיימה עוד שידור מוצלח בתוכנית הבוקר של רשת 13 – מוצלח במיוחד, יש לומר, אחרי שבאותו יום ניצחה במדד הרייטינג עם 3.1 אחוזי צפייה לעומת 2.7 אחוזים של המתחרים מקשת 12 – ומיהרה להעביר הרצאה שנקבעה לה בפורום מיכל סלה על אלימות כלפי נשים. "הנושא הזה הוא משימת חיי", אומרת מי שחשפה כי בעבר הייתה במערכת יחסים עם בן זוג אלים, שאף איים על חייה. אבל היום העמוס, שהיה אמור להיות עוד יום רגיל של אישה-אימא-קרייריסטית שמלהטטת בין שלל עיסוקיה, קיבל תפנית לא צפויה בלשון המעטה.

"יצאתי מהרצאה וגיליתי שיש לי 384 הודעות חדשות ועשרים שיחות שלא נענו, ואז קראתי בטוויטר שמחליפים אותנו. בהיתי במסך עד שקלטתי מה אני רואה"

פתאום התברר למיכאלי כי הקדנציה שלה בתוכנית שהיא כל כך אוהבת להגיש, עומדת להסתיים בטרם עת. מיכאלי גילתה ללא שום הכנה מוקדמת כי היא ושני חבריה להגשה, צביקה הדר ורותם ישראל, יוחלפו בחודש ינואר על ידי גאולה אבן-סער.

"יצאתי מהרצאה וגיליתי שיש לי 384 הודעות חדשות ועשרים שיחות שלא נענו", מספרת מיכאלי, "ואז קראתי בטוויטר שמחליפים אותנו".

הלם?
"בהיתי במסך עד שקלטתי מה אני רואה".

בכית?
"לא. לא בכיתי".

נעלבת?
"לקח לי חמש דקות בדיוק להבין שיש פה הזדמנות לעזור לאנשים ונשים אחרים במצבים קשים. הבנתי שאני לא בוחרת את אופן ההתנהלות של אחרים, אבל שולטת לגמרי בתגובה שלי. זה נשמע מוזר, אבל זאת המציאות. וחוץ מזה, גם כשקשה לי אני מלקקת את הפצעים ודוחפת קדימה".

אתם, המגישים, ניסיתם להעביר את רוע הגזרה?
"אנחנו אנשים בוגרים וזאת הסיטואציה. אי אפשר להילחם בזה. ההחלטה התקבלה מבלי שיידעו אותנו".

איך קרה שהנהלת רשת 13 לא טרחה ליידע אותך ואת חבריך?
"יצרו איתי קשר בהמשך מההנהלה, את תוכן השיחה אשמור לעצמי. הייתה גם פגישה, הם התנצלו וזה מאחוריי".

ראוי לציין כי הבחירה במיכאלי, הדר וישראל כמגישים הייתה של ההנהלה הקודמת ברשת 13. כיום לערוץ יש הנהלה חדשה בראשותו של יורם אלטמן, שהחליטה על השינוי בתוכנית הבוקר לצד שינויים אחרים בערוץ.

"הייתי רוצה להיות מאלה שהכל בא להם בקלות. יש כאלה. אני לא. לא נתנו לי כלום במתנה. עבדתי מאוד קשה כדי להרוויח ביושר את המשפט 'אני טובה במה שאני עושה', ולעמוד מאחורי האמירה הזאת עם קבלות"

בעקבות החלפתה המפתיעה בחדשות הבוקר, פרסמה מיכאלי פוסט נוקב. "כולם אוהבים לדבר על כישלונות אחרי שטיפסו חזרה לפסגה. לא הפעם, לא אני. הנה הוא לפניכם, כישלון מפואר, כן, גם זה קורה וזהו אחד שאני גאה בו במיוחד", כתבה מיכאלי, "אני יודעת שכדי להצליח, חייבים להיכשל. זה חלק קריטי בדרך לצמיחה. אבל לא חייבים לסבול מזה. סבל לא חייב להיות תוצאה של כישלון, זה עניין של בחירה".

>> סודות הטיפוח של מירי מיכאלי: "אמרו לי שמגישת חדשות לא יכולה להיות עם תלתלים פרועים"

זו לא פעם ראשונה שהפוסטים שמעלה מיכאלי עושים רעש עצום. לפני שלוש וחצי שנים היא פרסמה פוסט מצמרר, וחשפה באומץ שהייתה במערכת יחסים אלימה עם בן זוג אובססיבי, קנאי ורכושני, ועד שלא נופף מולה בסכין משוננת ואיים על חייה, לא האמינה עד כמה היא בסכנה. היום, כשורדת אלימות במשפחה, היא מרצה על נורות האזהרה בקשר זוגי עם גברים אלימים.

הפוסט הנוכחי שלך בעקבות פיטוריך, נכתב בלהט הרגע?
"הפוסט בא ממקום שהחלטתי שאני לא מוכנה לשחק את המשחק של 'הכל מושלם'. החיים זה לא פילטר באינסטגרם, ואני לא מוכנה לשדר שהכל בסדר כשזה לא נכון. אני לא מאמינה בלהיעלם מהרדאר כשקשה. לא נעלמתי, לא שמרתי על שתיקה רועמת. יש לי קהל (למיכאלי 37 אלף עוקבים באינסטגרם ועוד 20 אלף בפייסבוק, דב״א), שרצו לשמוע ממני וידעתי שיש משמעות גדולה לאיך שאגיב לזה. קיבלתי הרבה מאוד תגובות, ואני שמחה שזו הייתה השראה לאנשים שעוברים קשיים בחיים. עברתי חוויה שהיה נחמד לוותר עליה, אבל בסופה הרגשתי שליחות, אז אולי היה שווה".

מאז פרסום הפוסט לפני שבועיים, כמות ההופעות שלה על המסך רק גדלה. במקביל לתוכנית הבוקר (אותה היא תגיש עד סוף השנה האזרחית), באותו שבוע היא כבר הגישה את רצועת חמש במקום שרון גל, השתתפה בתוכנית "המטה" של איילה חסון והגישה משדרים ביום הבחירות. בנוסף, היא עתידה לצאת במשלחת הסברה למען ישראל והיא הוזמנה גם להיות אורחת הארגון הישראלי-אמריקאי IAC. "אני יוצאת בשבוע הבא למשלחת של המחלקה לקשרי ישראלים של ההסתדרות הציונית העולמית ובחודש הבא של ארגון גשר". בנוסף, בימים אלה היא עובדת על תחקיר "משנה מציאות", לדבריה.

"אנחנו בתקשורת לפעמים מפספסים את העם. בעבר היו מסתכלים עקום כשהייתי מבקשת לציין אירועים חשובים, כמו למשל אירועי סליחות בכותל או ההילולה במירון אצל רבי שמעון. זה משתנה, ואני שמחה על כך"

"למדתי לא לפחד משינויים", היא אומרת, "ולפעמים כגודל השינוי, גודל ההזדמנות. מה שבטוח, אשדרג את שעות השינה שלי. אני לא מצטערת על שום דבר. כל דבר שקורה הוא הנכון והמדויק. אני בחורה מאמינה והקדוש ברוך הוא מוביל את הדרך שלי".

איך היחסים שלך עם רותם ישראל וצביקה הדר?
"אני מאוד אוהבת אותם. יש בינינו משהו שלא קל למצוא בתעשייה: פירגון מלא, אמיתי. מדובר בחברות שתשרוד במבחן הזמן גם כאשר לא נעבוד יחד".

באתר אייס דיווחו השבוע כי את ורותם ישראל, תפוצו כל אחת במאות אלפי שקלים.
"אני מסרבת להגיב".

על פי הדיווחים בתקשורת, על ביטול החוזה, צביקה הדר יקבל 1.3 מיליון שקל. 
"אני מפרגנת לו ומאחלת לעצמי להגיע לסכום כזה".

"זו זכות לעסוק בדיפלומטיה עבור מדינת ישראל". מירי מיכאלי | צילום: עומרי לוי ל־ArtBook, שימלה: אליזבטה פראנקי, עגילים וטבעת ספיר: Caprice

אחרי מה שקרה, עברו מחשבות אולי לשנות כיוון, לעשות משהו אחר? ניכר שהתחום הפוליטי מאוד מעניין אותך.
"אני אשת חדשות בכל רמ"ח איברי. בשבילי להיות אשת חדשות זה לא רק מקצוע, זו תעודת זהות. לאחרונה אמרו לי הרבה אנשים, 'אם תרוצי, נצביע בשבילך', אבל לפוליטיקאים אין רפיוטיישן טוב. אם כבר, אז דיפלומטיה יום אחד, וגם בתור קריירה שנייה".

להיות שגרירה למשל?
"אני בהחלט רואה את עצמי עושה את זה בעתיד. זו זכות לעסוק בדיפלומטיה עבור מדינת ישראל".

את מדברת הרבה על אנטישמיות.
"אני פריקית של אנטישמיות. אם יש בית קברות יהודי שחולל ברומניה – אני כנראה יודעת על זה. אני רוצה להפיק פרויקט ענק חובק עולם על אנטישמיות. שנות השלושים חוזרות בעוד שבע שנים ואסור שמה שהיה בקודמות, יחזור איתן".

"ספירת נשים היא לא חזות הכל. אנחנו מתעלמים למשל מהמפלגות החרדיות שמרכיבות חלק מהקואליציה וחוסמות נשים. אני מצפה מנתניהו לא להתעלם מהסוגייה הזאת. יהיו כל כך הרבה שרים, שתהיה גם אחת חרדית"

מיכאלי לא חוסכת את דעתה גם בזירה הפוליטית. אחרי הבחירות היא קיימה ריאיון נוקב עם ח״כ שמחה רוטמן מהציונות הדתית. הוא מצדו האשים את מיכאלי בדה לגיטימציה של תוצאות הבחירות, אחרי שדיברה על מיעוט נשים בכנסת הבאה. את תגובתה, כמובן, היא פרסמה בפוסט נוקב לא פחות.

"אני גדלתי בציונות הדתית. באולפנה שלי חינכו אותי להיות משפיעה", כתבה מיכאלי, "לימדו אותי, ש'בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים'. התשובה של רוטמן לא מקובלת. אחרי 30 נשים שהיו בקואליציה הקודמת, עכשיו יהיו רק שמונה או תשע וזאת קריסה גדולה מדי".

"אני מודה, מה שהוביל אותי בהצבעה לא היה מספר הנשים ברשימה, אלא סוגיות אחרות", היא המשיכה, "ועם זאת, הייתי רוצה לראות הרבה יותר נשים מייצגות, מובילות, משנות ומחוקקות. שאלתי את השאלה הזאת את איתמר בן גביר, הוא הסכים ואמר שהיה רוצה לראות עוד נשים. אבל כששאלתי אותה שאלה את ח"כ רוטמן, הוא האשים אותי בדה לגיטימציה של תוצאות הבחירות. אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק. הוא פשוט זרק משהו מעורר מחלוקת ושנאה, כזה שקל לזרוק כששואלים אותך שאלה קשה. אז מר רוטמן, הנה שיעור מספר 1 בריאיון, בחינם. יכולת לומר למשל: 'אני שמח על התמיכה הרחבה שקיבלנו מנשים וגברים, גם אני הייתי רוצה לראות ייצוג נשי הולם'. כמה פשוט".

אז זהו, שלא פשוט בכלל.
"מנהיגי המפלגות הגדולות הם גברים מבוגרים ואין מספיק נשים בקואליציה, אבל ספירת נשים היא לא חזות הכל. אנחנו מתעלמים למשל מהמפלגות החרדיות שמרכיבות חלק מהקואליציה וחוסמות נשים. דווקא הנשים החרדיות הן המפרנסות העיקריות ויוצאות לכלכל את הבית, אבל אין להן מקום סביב שולחן מקבלי ההחלטות. זה לא רק הסיפור שלהן, זה הסיפור של כולנו, יש להן מה לתרום. אני מצפה מראש הממשלה המיועד וממנהיגי הימין לא להתעלם מהסוגייה הזאת. לא, זה לא אשמתכם, אבל זאת אחריותכם. נתניהו יעשה טוב אם ימנה שרה חרדית. יהיו כל כך הרבה שרים, שתהיה גם אחת חרדית".

אז למי הצבעת בבחירות?
"הצבעתי למי שאני חושבת שיהיה הכי טוב למדינת ישראל".

מה התחושות שלך בעקבות תוצאות הבחירות?
"שנים כבר משסים אותנו זה בזה. עוד מערכת בחירות ועוד אחת, ועוד אחת, ועוד אחת. הם רבים על הקולות שלנו ואנחנו נקרעים מבפנים. מימין – אל תשמחו לאיד, יש אנשים שדואגים לעתידם, זה מדאיג ומעציב. משמאל – אל תגידו שהלכה המדינה, המדינה הזאת גדולה ממנהיגיה. פעלו למען הערכים שלכם. מימין ומשמאל פעלו להבנה, לאהבה. מי שבא לדקור בעיר העתיקה לא בודק איזה פתק שמו הפצועים. אין למנהיגים שלנו כוח בלעדינו, ואם נהיה טובים זה לזה ונבוז לניסיונות להפריד בינינו, לא תהיה להם ברירה. הגיע זמן ריפוי, עדיפה צלקת של איחוי מפצע מדמם".

הרבה מדברים היום על לעזוב את הארץ.
"הדיבורים האלה מטרידים אותי. אנחנו בלופ. תמיד הצד שעולה מתנהג בכוחניות, בשמחה לאיד. הקודים התרבותיים של הכנסת התפוררו, למשל במינוי שרים ללא הכרה. אנחנו כמו במשחק של אסירים וסוהרים. פעם הסוהרים מתנהגים כך לאסירים ופעם המצב מתהפך. אני מקווה שהמנצח יתנהג כלפי הצד השני כמו שהיה רוצה שיתנהגו אליו, בג'נטלמניות. איבדנו את הקלאס".

"שנים כבר משסים אותנו זה בזה. רבים על הקולות שלנו ואנחנו נקרעים מבפנים. מימין – אל תשמחו לאיד, יש אנשים שדואגים לעתידם. משמאל, אל תגידו שהלכה המדינה. הגיע זמן ריפוי, עדיפה צלקת של איחוי מפצע מדמם"

>> מעוניינת ברילוקיישן? המדינות שהכי שווה להגר אליהן

היכן בעינייך החלק של התקשורת בכל הכאוס שמסביב?
"אנחנו בתקשורת לפעמים מפספסים את העם, אבל רייטינג לא יכול להתעלם מהדמוגרפיה. בעבר היו מסתכלים עקום כשהייתי מבקשת לציין אירועים חשובים, כמו למשל אירועי סליחות בכותל או ההילולה במירון אצל רבי שמעון. זה משתנה, ואני שמחה על כך, ועדיין לעיתים יש פער בין הסיקור התקשורתי לעניין הציבורי. הניתוק הזה מראה שהתקשורת איבדה מכוחה. למשל, נתניהו לא מגיע לכלי תקשורת מרכזיים לפני בחירות ומנצח בגדול. הוא התראיין רק אצל שרון גל, וניצח. זה צריך להיות שיעור בצניעות לתקשורת. אחרי חמש מערכות בחירות, אנשים לא מוכנים יותר לשמוע צעקות ולא רוצים פרובוקציות. הם פשוט מפסיקים לצפות בחדשות כשזה קורה. גם אני הרבה פעמים עומדת בפני סיטואציות מורכבות אבל יודעת שחשוב לשמור על תגובה אצילית ומאופקת, גם כי כך נכון לעשות וגם כי אחרת, הצופים ילכו. ואת יודעת מה? אצילות זו לא מילה גסה אפילו בישראל 2022".

עיתונאית מגיל 9

מיכאלי, 38, נשואה לאייברי שוורץ, יהודי אמריקאי שהתנדב לקרבי בצה"ל ובגיל 26 עלה לארץ מניו יורק "כי הוא ציוני אמיתי". הם הכירו במהלך מבצע עמוד ענן, והתחתנו שנתיים אחר כך, במהלך מבצע צוק איתן. כיום הוא שותף בקרן הון סיכון, ויש להם שלושה ילדים: היילי (6), בניה (3) ויהונתן (שנה ורבע). היא מתגוררת ברמת גן, ושומרת מצוות "על הרצף", כדבריה.

את זה שהיא עיתונאית בכל רמ"ח אבריה, שהיא אכפתית, דעתנית ומאוד מעורבת שלא מחזיקה בבטן מה שכואב ומציק לה, ואת זה שהיא מבטאת את דעותיה בכל הזדמנות בלי לדפוק חשבון, אבל בדרכה השקטה והאצילית – היא משייכת לרקע ממנו היא באה: "אני רואה בעבודה שלי שליחות", היא אומרת, "אולי זה קשור לבית ממנו באתי. אבא שלי היה במחתרת הציונית בברית המועצות וראה בזה שליחות. אני רואה לפעמים כתבים ששולחים צוות צילום שיראיין בשבילם. בשבילי הריאיון הוא לא עבודת רס"ר, זו מהות העבודה העיתונאית. מי שמתייחס לזה כאל עבודת רס"ר, כדאי שיחפש מקצוע אחר, אני אוהבת לצאת לשטח, לפגוש אנשים, לשמוע את הסיפור שלהם, להבין מה מניע אותם".

"השבת בשבילי היא דיטוקס דיגיטלי. לא הייתי יכולה להיות בן אדם רגוע ושלו ומכיל בלי הפאוזה הזאת. אני מנסה בכל כוחי לשמור מצוות, כולל נידה"

היא נולדה בתל אביב, הצעירה מבין שלושה ילדים (יש לה אח ואחות), להורים שעלו מגאורגיה בשנת 1975. אביה היה שם כלכלן ומהנדס טקסטיל וגם פעיל ציוני. "הוריי גדלו מאחורי מסך הברזל, ומאז שנולדתי ועד היום, כשאנחנו יושבים בליל הסדר ואומרים 'בשנה הבאה בירושלים', הם בוכים וגם לי יש דמעות. אני זוכרת מדי יום ביומו שזה לא מובן מאליו שאנחנו פה, שהורי חלמו להיות פה והגשימו את החלום".

מיכאלי מספרת שבשנים הראשונות הבית שלה היה מסורתי. היא זוכרת את משפחתה צופה יחד בטלוויזיה, ברבקה מיכאלי בשישי בערב אחרי הקידוש, אבל בהמשך הם אימצו קודים ומנהגים של ציונות דתית קלאסית ושמירת שבת כהלכתה. "ועדיין זו לא הייתה ציונות דתית קלאסית כי הוריי היו מהגרים והיינו שונים בנוף", היא מטעימה, "היום אבא שלי בן 83, הוא בעל עסק ועדיין עובד בו, ואימא שלי בת 69, בעיקר עוזרת לי".

"זה צריך להיות שיעור בצניעות לתקשורת". מירי מיכאלי | צילום: עומרי לוי ל־ArtBook. סריג: אליזבטה פראנקי, חצאית עור: וינטאג' אוסף פרטי, עגילי חישוק: c’clair

מיכאלי, אחיה ואחותה נשלחו למוסדות חינוך דתיים. היא למדה באולפנא של בני עקיבא ולא שוכחת איך סולקה פעם על ידי המנהלת בגלל שהשרוולים שלה לא כיסו די את המרפקים. אחיה ואחותה הם דתיים הארדקור. לאחיה, שגר באלעד, יש 11 ילדים. בגיל 8 וחצי היא קיבלה ממנו מתנה, מנוי לעיתון "אותיות", בעריכתו של אורי אורבך ז"ל. בגיל 9 היא כבר כתבה בו ואף ראיינה את פרופסור אמנון רובינשטיין, אז שר החינוך. בעקבות הריאיון הזה היא הגיעה לטלוויזיה.

"ידעתי שאני אהיה עיתונאית ותמיד רציתי טלוויזיה", אומרת מיכאלי, "הגעתי לתוכנית של גיא מרוז בחינוכית, הייתי כתבת באזור תל אביב, סיקרתי למשל את מרתון האוריגמי. לימים, בערוץ 10, כשאורלי וילנאי חלתה, הגשתי עם גיא את תוכנית הבוקר. עשיתי סגירת מעגל. כשעליתי לשידור הבאתי את ההקלטה שלי מהתוכנית עם גיא".

את המסע התקשורתי שלה עשתה מיכאלי בלי לדרוך בגלי צה"ל. היא עשתה שירות לאומי בתחומי החינוך והרווחה, ולאחר מכן המשיכה לתואר במדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב ולימודי עיתונות ב"כותרת". מרצה שלה סיפר שמחפשים תחקירנית בערוץ 10 ז"ל. "פגשתי את ישראל טוויטו, לימים מנכ"ל החדשות, ואחרי שני משפטים שהוצאתי מהפה – הוא אמר לי 'התקבלת'. חיפשו תחקירנית לתוכנית על פדופילים והתקבלתי על סמך הקול שלי. יש לי יכולת לשחק עם הקול, וגם היום אני יכולה להישמע כמו ילדה. ככה לכדנו 11 פדופילים".

"נתניהו לא מגיע לכלי תקשורת מרכזיים לפני בחירות ומנצח בגדול. הוא התראיין רק אצל שרון גל, וניצח. זה צריך להיות שיעור בצניעות לתקשורת"

בין ערוץ 10 ז״ל לרשת 13, עבדה מיכאלי גם בקשת 12. היא הייתה בין היתר מגישת חדשות, כתבת לענייני בריאות, כתבת כתבת תחקירים ומגזין, כתבת חוץ ושליחת החדשות לאירופה. הבסיס שלה היה בלונדון, ומשם היא יצאה לסקר את המתרחש ברחבי אירופה.

לפני גיל 30 כבר היית שליחת ערוץ 10 באירופה, שיחוק.
"הייתי רוצה להיות מאלה שהכל בא להם בקלות. יש כאלה. אני לא. לא נתנו לי כלום במתנה. עבדתי מאוד קשה כדי להרוויח ביושר את המשפט 'אני טובה במה שאני עושה', ולעמוד מאחורי האמירה הזאת עם קבלות. זו הייתה תקופה משמעותית מאוד, שם הבנתי את החשיבות שלנו כמדינה שצריכה להילחם אסטרטגית ב-BDS ואיך זה עובד נגדנו בעולם. זה מרתיח. צריך לשים פוקוס על הדבר הזה, כי אסור לנו להפסיד בקרב הזה".

"לימדו אותי באולפנה שהייעוד שלי הוא להיות אימא. כשגדלתי החברה אמרה לי שכל ייעודי זה להיות קרייריסטית. אחר כך הסבירו לי שצריך לאזן, ואז למדתי שכולם שיקרו"

מה זכור לך במיוחד מהתקופה באירופה?
"הייתי בחודש תשיעי עם הבכורה שלי היילי. גרנו בלונדון ומדי יום הייתי סוחבת את כל ציוד הצילום ברחבי אירופה. וואן וומן שואו, בלי צוות. ברכבת התחתית של לונדון יש כיסא מיוחד בכל קרון המיועד לנשים בהיריון, ובכל פעם שרציתי לשבת ומי שישב שם קלט אותי, מיד עלה לו העיתון מעל העיניים או שהמבט התחפר בתוך הטלפון – הכל כדי לא לקום לאישה הרה. חברים שלי לא האמינו שכך נוהגים הבריטים המנומסים. יום אחד עליתי לרכבת אחרי שצילמתי תחקיר על ארגון ה-BDS שכלל שימוש מצלמה נסתרת, ושכחתי לכבות אותה. הגעתי הביתה, ולהפתעתי מצאתי בדיוק את כל מה שסיפרתי עליו. בשישי העליתי את הסרטון לפייסבוק האישי שלי, הפרטי והסגור, ובשבת כשהגעתי לבית הכנסת עטו עליי ואמרו שאני נמצאת בכל מקום. אחת המתפללות סיפרה לי שיש כתבות עלי בדיילי מייל, בטלגרף, בגרדיאן ואיפה לא. במוצאי שבת פתחתי את הטלפון והבנתי שהסרטון הזה מופיע בכל העולם – מטאיוון עד מקסיקו, ואפילו במדינות ערב. קיבלתי הזמנות לתוכניות אירוח בכל העולם ונאלצתי לסרב בנימוס כי עמדתי ללדת, אבל השתתפתי בכל תוכניות הטלוויזיה הכי נצפות בערוצים הבריטיים. כולם דיברו על זה, ואפילו יצא קמפיין 'קומו לנשים בהיריון', שקידם בוריס ג'ונסון. היילי שלי עשתה שינוי בעולם כבר בבטן".

את גם אחראית לחשיפת נוכל הטינדר סיימון לבייב.
"ראיינתי אותו עוד לפני שהוא נהיה מי שהוא, כשניסה לטהר את שמו אחרי התחקיר הנורבגי ולפני הסרט בנטפליקס. הבנתי מיד שהוא נוכל ושקרן. ברגע שנכנסתי לבית שלו, ביקשתי מהתחקירן שילך לבדוק מה יש לו במקרר. המקרר היה ריק לגמרי, רק מים. הבית היה כמו תפאורה. החושים העיתונאיים שלי אמרו לי שהוא לא חי שם באמת, והתברר שהבית באמת לא שלו, שהוא עושה שם סאבלט. מרוב שהייתי עסוקה ומוצפת, פספסתי פנייה מהתחקירן של נטפליקס".

>>> רמאי, נוכל, גנב, חופשי ומאושר. למה סיימון לבייב לא בכלא?

בואי נדבר על האימהות והקריירה. ריצת משוכות?
"לימדו אותי באולפנה שהייעוד שלי הוא להיות אימא. כשגדלתי החברה אמרה לי שכל ייעודי זה להיות קרייריסטית. אחר כך הסבירו לי שצריך לאזן, ואז למדתי שכולם שיקרו. אני בהילוך שישי בשני העולמות. האמת? עם כל ילדה וילד הגיעה עוד ברכה, עוד אור לחיים שלי, ולא רק במובן הרוחני. עם כל ילד באו תובנות חכמות ועוד תעוזה. מבחינתי, יש לי עוד יצור בעולם לדאוג לו ולהבטיח שיגדל במקום טוב. אני גם ככה עם דרייב מטורף, את יודעת כמה הם הוסיפו? אני לא רואה בעיניים".

באיזה שפה הילדים שלך מדברים?
"הילדים שלי דוברי עברית ואנגלית. אייברי ואני מדברים בינינו רק עברית, הוא מדבר עם הילדים באנגלית, ואני מדברת איתם גם וגם".

עד כמה את שומרת שבת כיום?
"אני שומרת. השבת בשבילי היא דיטוקס דיגיטלי. אני עובדת מאוד קשה ופתאום יש משהו שמאלץ אותי להתנתק מהעולם הזה ולהתחבר לאמונה, למשפחה, לילדים. משהו במוח משנה תדר. לא הייתי יכולה להיות אותו בן אדם רגוע ושלו ומכיל בלי הפאוזה הזאת. אני מנסה בכל כוחי לשמור מצוות, כולל נידה".

"אני פריקית של אנטישמיות. אם יש בית קברות יהודי שחולל ברומניה – אני כנראה יודעת על זה"

וואלה. מה חשבת על קמפיין הנידה שעורר סערה?
"אני חושבת ששמירת הלכות נידה זה דבר מדהים. אהבתי את הקמפיין. אני חושבת שהוא יכול לעזור להרבה זוגות להחזיר את התשוקה לחיים".

>>> "למכור טבעונות זה בסדר?" רותי לבייב עדיין לא מבינה מה הסעיר את כל המדינה בקמפיין הנידה שלה

את נשמעת כזאת שאנטי. אין משהו שמוציא אותך מהכלים? אולי דברים קטנים? למשל ערמות כביסה שהצטברו ולא הגעת אליהם?
"לא דברים כאלה. קשה לי עם בינוניות. אני אוהבת כשאנשים מנסים להגיע למקסימום של עשייה והישגים, וכשמתפשרים זה מטריף אותי. אני לא מבינה איך אפשר. יכול להיות שלפעמים זו גישה בריאה יותר מבחינת שפיות ושעות שינה, אבל אני מעדיפה להיות לא שפויה, ולשאוף גבוה".

מירי מיכאלי. שער נובמבר 22 | צילום: עומרי לוי ל־Artbook

>> איך הפכה שיר הדס מאיר לנסיכת גלגלצ ולאיט גירל הכי חמה ברשת?

הפקת צילומים:
צילום: עומרי לוי ל־ArtBook ניהול קריאייטיב: טל קליינבורט סטיילינג: יולי סגרדה איפור: טל אמית ל־ArtBook שיער: ליאור גבריאלוב
בגדים בצילום השער: חליפה: Helga, עגילי יהלום וטבעת: Caprice