"קשה לפעול במציאות של טרור גברי כשהמדינה משותקת"

"כל קורבן היא חיים שלמים של אישה שרצתה להמשיך לחיות, להיות אימא וחברה ובת ואחות, שרצתה לחיות בביטחון אישי, ביטחון נפשי וכלכלי ושהייתה לה הזכות לכך, זכות שנלקחה ממנה באלימות רצחנית", כך נפתח נאומה של ח"כ מיקי חיימוביץ' היום (25.11) בכנסת, באירוע לציון יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים.

>> חברי הכנסת שאומרים שעבירות מין זה לא באג'נדה שלהם

"זוהי הפעם הראשונה שאני מציינת את היום החשוב הזה כחברת כנסת", אומרת חברת מפלגת כחול לבן, וניכר בקולה שמעברו השני של הקו כי היא נסערת. היא מתחילה לירות מספרים ונתונים מבהילים שעלו בדו"ח השנתי של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים: "13 נשים נרצחו השנה, ואנחנו רואים עלייה בכמות הפניות שמתקבלות במרכזים לטיפול באלימות במשפחה. בשנת 2018 קיבלו סיוע 6,488 נשים ב-113 מרכזים, שזו עלייה של 160 אחוזים בתוך חמש שנים בכמות הפניות. ב-14 מקלטי החירום שמפעיל משרד הרווחה שהו אשתקד 682 נשים ו-1,011 ילדים. 80 אחוז מהנשים הגיעו למקלטים הללו בעקבות מקרי אלימות קיצוניים שנמשכו בין שנה לעשרות שנים".

את מדברת על מקרי אלימות קיצוניים, אבל יש המון פנים של אלימות כלפי נשים.
"נכון. הדימוי שעולה הוא תמיד של אישה שמסתירה את הסימנים הכחולים בגופה ומתרצת אותם בנפילה אקראית או במכה שקיבלה, אבל חוץ מאלימות פיזית ישנה גם אלימות מינית, ישנה אלימות נפשית וישנה אלימות כלכלית שמתבטאת במנגנון דיכוי המבוסס על שליטה באמצעים הכלכליים של הבית. יש הרבה אלימות שהיא סמויה מן העין וחייבים לדבר גם עליה ביום הזה, אלימות שמתבטאת בשליטה והפחדות לצד אלימות מילולית של בן זוג שמקלל, שמקטין ומאשים אותך בכל דבר רע שקורה".

אז איך אתן כחברות כנסת יכולות לפעול במציאות של טרור גברי גואה במדינה משותקת?
"זו בעיה כשנמצאים במציאות שבה כל המערכות משותקות. המרכזים לטיפול באלימות במשפחה של משרד הרווחה עומדים בפני קריסה, בעבר כבר היו תוכניות, ועדות ישבו ואבל בגלל השיתוק שהמדינה מצויה בה, אין בינתיים תקציבים ולא הועברו כספים ודברים לא זזים. לפחות בעניין הזה יצרנו אחדות ואחווה נשית, ח"כיות מכל קצוות הקשת הפוליטית לוקחות בזה חלק".

רשימת המשתתפות באירוע אכן מגוונת פוליטית: בין הח"כיות המשתתפות ניתן למנות את פנינה תמנו-שטה (כחול לבן), רויטל סויד (העבודה-גשר), עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת), קרן ברק (הליכוד), מיכל שיר (הליכוד), אורנה ברביבאי (כחול לבן) ויוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו). אך בעוד שהח"כיות מתדיינות סביב שולחן עגול במטרה "לקדם חקיקה ושינוי מדיניות להתמודדות עם אלימות נגד נשים", כפי שמצוין בהזמנה הרשמית לאירוע, לא ברור מתי משהו מכל זה באמת יוכל לצאת לפועל.

הכי נורא לחשוב שנדבר בעוד שנה מהיום ונגלה שאין חדש תחת השמש.
"הלב שלי נקרע מכך שאני לא יכולה להתחייב לדבר ומהמחשבה שנהיה כאן בשנה הבאה ושוב נקריא רשימה של נשים שנרצחו, שכל אחת מהן היא חיים שלמים שנלקחו. צריך לקוות שנצא מהקיפאון שבו אנחנו נתונים ולא נתעורר רק בימי ציון בינלאומיים או בפעם הבאה כשיהיה שוב מקרה שיזעזע את כולנו. אני רוצה לקוות שכן יזוזו דברים ושבעזרת חקיקה של כל חברי הכנסת, מימין ומשמאל, אנחנו נשפר את המצב".

במסגרת החקיקה שאתן הח"כיות מתדיינות לגביה היום, נמצא על השולחן החוק לאיזוק אלקטרוני לגברים מכים, שגם הוא תקוע ולא קורה איתו דבר.
"נכון. בגלל המצב במדינה לא הצליחו להעביר את ההצעה וזה אחד הדברים שאנחנו נדבר עליהם היום. אישה שסובלת מאלימות מצד בן זוגה צריכה לעצור את החיים שלה, להסתתר ולחיות בפחד גם אם יצא נגדו צו הרחקה. האיזוק האלקטרוני הוא בהחלט פיתרון שמאפשר לנשים כוח התרעה – וזה נושא שחייבים לפתור בהקדם, ללא קשר לשיתוק של המדינה".

שנתיים ל-Me Too:
>> הסרטים שלא היו עוברים היום
>> האם הצלחנו לסלוח ללואי סי.קיי?