"יש נפגעות תקיפה מינית שלא מקבלות את הטיפול הנחוץ להן"

"מתוך הכנסת לא שומעים הפגנות", מספרת יעל שרר, מקימת "הלובי למלחמה באלימות מינית", כשהיא משחזרת את ההחלטה שלה לשנות כיוון בדרכה האקטיביסטית. "יצא לי לשבת עם חברי כנסת בתוך הלשכה שלהם ולשאול אותם אם הם יודעים שיש הפגנה היום, והם ענו בשלילה. לא מרוע או מאטימות, פשוט מחוסר ידיעה. זה לא משנה אם ההפגנה ממש מחוץ לכנסת, ובטח לא אם היא בכיכר רבין, בשדרות או נתיבות – פשוט לא שומעים אותנו".

שרר (37), נחשבת לפמיניסטית מהסוג הפעלתן ביותר, כזו שצברה עד היום מספיק קילומטראז' כדי לדעת מה עובד כשרוצים לתרגם מילים למעשים ומה לא. אחרי שבתפקידה האחרון כיהנה כמנכ"לית "אחת מתוך אחת", העמותה שהחלה כעמוד פייסבוק עם עדויות על תקיפה מינית והמשיכה כארגון עם עבודת שטח ענפה, מצאה את עצמה שרר מתיידדת מקרוב עם עבודת הלובי הפוליטית. בשנה שעברה הובילה מהלך במשרד הבריאות ובעקבותיו נקבע נוהל מחודש בחדרים האקוטיים בבתי החולים, המטפלים בנפגעות ובנפגעי תקיפה מינית. על פי הנהלים החדשים בתי החולים הפסיקו להשמיד את "ערכות האונס" כפי שעשו בעבר, ומשרד הבריאות הורה על חובת בדיקה לסם אונס בגוף המתלוננת ועל הקפאת הדגימות. המהלך, שהצליח בעזרת נשיא המדינה רובי ריבלין, גרם לשרר להבין שעבודת המסדרונות הזו היא ייעודה האמיתי. "התחלתי לחשוב בראש על עלות מול תועלת", היא מספרת, "אני לא נגד הפגנות ולא חושבת שזה מיותר אבל אני רואה שבכנסת עובד רק דבר אחד וזה לובי. לחברות עתירות כסף והשפעה יש לוביסטים חזקים אבל זה לא קשור לציבור. קולנו לא נשמע".

>> יעל שרר: "אנחנו הקדמנו את MeToo"

באוגוסט 2019 החליטה שרר להקים לובי רשמי והתניעה קמפיין הדסטארט למימונו. כעת, לאחר שגייסה מתומכיה סכום של 140 אלף ש"ח, היא מוכנה ומזומנה לעבוד, הבעיה היחידה היא שאין לה ממש כנסת לעבוד איתה. "זה לא מפריע לי", היא מכריזה, "הכנסת היא רגולטור לפעילות הממשלה וגם אם הכנסת לא מתכנסת במליאה, חברי הכנסת עדיין יכולים לפעול בדרכים חוקיות כדי לוודא שהממשלה מיישמת את ההבטחות שלה. מבחינתי גם זה שחבר כנסת מרים טלפון או קובע לנו פגישה, עוזר לנו להתקדם לקראת הגשמת המטרות שלנו".

ומה המטרות?
"אנחנו כבר שנים דורשות שתוקם רשות לאומית למלחמה באלימות מינית. יש כמה תוכניות שאינן מסונכרנות זו עם זו, ונוצר מצב שבו אין כתובת שנותנת מענה או רצף טיפולי. שנית, אנחנו רוצות פריסה ארצית של מרכזי חירום לטיפול באלימות מינית בבתי חולים, יש כרגע רק חמישה כאלה ורובם במרכז כך שהפריפריה סובלת מאוד. המשמעות היא שיש ראיות פורנזיות חשובות שלא נאספות ושיש נפגעות תקיפה מינית שלא מקבלות את הטיפול הנחוץ להן, למשל אם הן צריכות לעבור הפלה בעקבות התקיפה המינית או שנדבקו במחלות מין. זה נושא בוער ודחוף".

בעולם מתוקן, כמה מרכזי תקיפה מינית ארציים צריכים להיות?
"בתיאוריה ובשאיפה צריך להיות מרכז בכל בית חולים עם חדר מיון. הייתה כבר החלטה לפתוח מרכז אחד בבית החולים יוספטל באילת, במסגרת חבילת ההטבות של נתניהו לאילת, ואני מקווה שזה יקרה בימינו כי אילת היא מקום מופקר. כרגע כל נפגעת עבירת מין מאילת צריכה לנסוע לסורוקה בבאר שבע. בנוסף, נמשיך להתעסק עם התיישנות על עבירות מין וענישה לסם אונס, שצריכים להיות מוסדרים בחקיקה".

את מאמינה שזו תהיה כנסת טובה למטרות שלך?
"אני מאמינה שזו תהיה כנסת מצוינת. יש בה אנשים שמעוניינים לקדם את הנושאים האלה, למשל אורלי לוי אבקסיס. אני מאוד שמחה שהיא חזרה לכנסת, היא עמדה בחוד החנית של החוק להכשרת צוותי חינוך ורפואה לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית. זה חוק שעדיין לא צלח את ועדת השרים לחקיקה והגיע הזמן שזה יקרה".

מכון גמילה לציניות

המסע של שרר לכנסת לא יכול להיות יותר אישי. שרר היא נפגעת גילוי עריות בידי אביה, שהורשע בביצוע עבירות מין בה מאז שהייתה קטינה ונידון לשלוש שנות מאסר. בבגרותה החליטה להגיש נגדו תביעה אזרחית ועל סיפורה עשתה את הסרט הדוקומנטרי "כביסה מלוכלכת" (2012), שהקרנותיו התאפשרו אחרי שעתרה נגד המדינה בדרישה לפתוח את הדלתיים הסגורות בהליך הפלילי שבו הורשע אביה. בתביעה עצמה זכתה לבסוף. "ניתן לי סכום כסף מאבא שלי שאפשר לי לעשות הרבה דברים", היא אומרת. "ברגע האמת, כשאת יושבת מול הצ'ק ומקבלת את ההחלטה מה לעשות עם החיים שלך, את יודעת שאת במקום הנכון. אין לי שום משאת נפש לפרוש ולגור בקריביים".

איך זה מתנהל? עברת לגור בכנסת?
"חס וחלילה, אסור לי אפילו להזמין חבר כנסת לקפה, שלא לדבר על לקבל שם משרד. יש לי משרד משלי אבל אני מגיעה לכנסת בימים שבהם היא פועלת, מכירה את חברי הכנסת ומנסה לפגוש את כולם. אני חייבת להודות שנגמלתי מהציניות שהייתה לי בעבר לגבי הכנסת והממשלה, ושבסך הכול מדובר באנשים ראויים שרוצים לעשות למען הציבור ומונעים מתוך תחושת שליחות, בלי קשר למיקומם על המפה הפוליטית. איך רותמים ומפעילים אותם? זו כבר שאלה אחרת. לפעמים זה כמו לדבר עם ילד שיש לו בעיית קשב וריכוז, צריך לדעת איך לרתום את האנרגיות שלהם".

ומה הסוד?
"ההבנה שחברי כנסת הם אנשים מגוונים, ושצריך לדבר עם כל אחד מהמקום שמתאים לו. יש אנשי חינוך, יש רואי חשבון, יש רופאים ויש דוקטורים לפילוסופיה. אני מגיעה עם נושא שצריך בו הרבה מאוד ידע וכשאני נותנת להם נאום בן דקה על ראיות פליליות, ההבעה שלהם מבולבלת ואני מאוד מעריכה חבר כנסת שיגיד לי בסיטואציה כזו 'לכל הפחות הבנתי שאני צריך לדעת על זה יותר'".

"לא באמת קיים ח"כ שחושב שפגיעה מינית זה סבבה, חוץ מליצמן אולי. אני והוא זה לא שידוך. אני רק אאחל שהוא ישב בכלא. שם מקומו"

בפוסט סיכום הפעילות השבועית של הלובי סיפרת שעם השבעת הכנסת החדשה פנית לכל חברי הכנסת – ורק שלושה מהם ענו. ח"כ ע'דיר כאמל מריח וח"כ חילי טרופר מכחול לבן הסכימו להיפגש איתך, בני גנץ השיב שהוא עמוס מכדי להיפגש כרגע בשביל לדון בנושא.
"זו סוגיה מורכבת, מה גם שאין בכנסת תשובות של כן או לא. יש חברי כנסת שאומרים שיפגשו אותי ברצון ובשמחה, אבל לא פגשתי אותם מעולם, ויש כאלה שאומרים שעבירות מין הן לא באג'נדה שלהם ואין להם מה לשבת איתי אבל תוך פחות מחודש אנחנו מסכמים על מפית מה בעצם הם יעשו בשבילי והם באמת הולכים ועושים את זה. היו לי פגישות עם ח"כים ושרים שנכנסתי ואמרו לי 'יש לך שבע דקות', ועשיתי פרזנטציה בלי לטרוח אפילו לשבת או לשתות קפה. אני יכולה גם לצלול איתם לסעיפי חוק ולשבת שעה וחצי. לא באמת קיים ח"כ שחושב שפגיעה מינית זה סבבה, חוץ מליצמן אולי".

באוגוסט 2019 עלה לכותרות שמו של יעקב ליצמן, סגן שר הבריאות וחבר כנסת מטעם מפלגת אגודת ישראל בסיעת יהדות התורה, בעקבות פרשת מלכה לייפר, אשת החינוך החרדית שנמלטה מאוסטרליה לישראל משום שנחשדה באונס ובתקיפה מינית של תלמידותיה. שמו של ליצמן נקשר בפרשה לאחר שנחשד כי ניסה להשפיע על חוות דעתם של שני הפסיכיאטרים שנדרשו לקבוע את כשירותה הנפשית של לייפר לעמוד לדין. משטרת ישראל המליצה להעמיד את ליצמן לדין בגין מעורבותו בפרשה.

אז אין מה לבנות על פגישה עם ליצמן.
"לא. אני והוא זה לא שידוך. אני רק אאחל שהפארסה של פרשת מלכה לייפר, שעליה הוא מגן לכאורה, תגיעה לסיומה ושהוא ישב בכלא. שם מקומו".

לידת המיזם שלך מתרחשת בדיוק כשמציינים שנתיים ל־MeToo. את חושבת שאלמלא זה התוכנית שלך הייתה יכולה בכלל לקרות?
‏"MeToo היא אחת הנקודות החשובות בהיסטוריה, אבל זה לא מבטל את כל הפעילות שהייתה קודם וגם לא מתיימר לעשות זאת. המאורע הזה גרם להעלאת המודעות, וזה מה שחשוב".