מיכל הקטנה צריכה לשים זין על הסביבה
כל אישה שהרגע ילדה צריכה לעשות בדיוק את מה שמתחשק לה. לירון שמם, שאחרי הלידה הקודמת של מיכל כעסה על החזרה המהירה שלה לשגרה, הבינה מאז כמה דברים על אמהות
שוב מיכל הקטנה מייצרת מחלוקת סביב הלידות הפנומנליות שלה, או יותר נכון ההתאוששות שלה מהן, והפעם היא מצליחה לשבור אפילו את השיא של עצמה.
>> דברים שקייט מידלטון לימדה אותנו על אימהוּת
כזכור, בפעם הקודמת מיכל ויצמן, הקטנה, חזרה לבמות שבועיים אחרי שילדה תאומים בקיסרי, והנה לפני כמה ימים היא הביאה לעולם את בתה החמישית, אלי, והדבר הבא ההגיוני לעשות אחרי מקלחת, היה לצאת עם בעלה למסעדה ולעלות תיעוד לאינסטגרם.
במצב כזה לשכב סקין טו סקין עם הרך הנולד ולהניק ללא הרף. חייבת להודות שבפעם הקודמת גם אני קצת נחרדתי. לעלות על במה שבועיים אחרי קיסרי זו פעולה שמציבה סטנדרט לא תקין ואפילו מסוכן עבור נשים אחרות, ששבועיים אחרי קיסרי רק לומדות איך להרים את התינוק שלהן מבלי לנשוך שפתיים מכאב מפלח. זה הכעיס אותי משום שאני, שבועיים אחרי לידה וגנילית תקינה לכאורה, עדיין התקשיתי מאוד ללכת, פיפי עשיתי רק מתחת למים זורמים ובכיתי. בכיתי על האיבר שהיה ולא יהיה לי שוב. בכיתי כי הייתי כולי בצקת. וגודש. אלא שמאז ילדתי גם אני שוב. בפעם השנייה, ללא אפידורל, ללא תפר או קרע. ואתם יודעים מה עשיתי 16 שעות מהלידה שלי? הייתי עם הבת הקטנה, שפתאום נהייתה גדולה, בג'ימבורי של המרכז המסחרי הצמוד לבית החולים. כאב לי, נשכתי שפתיים, אנשים חשבו בוודאי שאני עדיין בהיריון בגלל הבטן הגדולה שעוד הייתה לי. אבל רובין, הבת שלי, הייתה מאושרת. רציתי לרגע אחד לאחוז בחיים המוכרים כפי שהם, להזכיר לעצמי, שגם אם זה ייקח זמן, הנה יש עוד בן אדם בחיים של שתינו עכשיו, ואנחנו מתחבקות וצוחקות והכול יהיה בסדר.
אישה שילדה הרגע היא גיבורה וכך צריך להתייחס אליה. אם היא רוצה ללכת לג'ימבורי או למסעדה, להסתגר בחדר או לדמם בשקט לבדה בחדר האמבטיה – זכותה
האם זה עושה אותי אם השנה ומוציא את מיכל הקטנה לא בסדר? תנו לי לומר לכם, יותר נכון לצעוק, כמי שביקרה פעמיים בחדר לידה, סיימה לפחות 3 חבילות של תחתונים חד פעמיים ועדיין נושאת עמה שומני היריון שמסרבים לרדת – כל אישה שילדה היא פאקינג וונדר וומן. היא אישה שגידלה בגופה בן אדם אחר, היא אישה שייצרה בחזה שלה מזון שיגדל אדם אחר, היא אישה שכואב לה הכוס באמת, לא כמאמר הקלישאה של האוחצ'ות. כל אישה אחרי לידה מתגעגעת ללבוש תחתונים רגילים, סובלת מצירי התכווצות הרחם, מירידת הורמונים שגורמים לה לבכי בלתי נשלט ובלתי פוסק, כל אישה אחרי לידה, ראשונה, או שלישית או וואטאבר, היא אישה מבועתת שצריכה ללמוד, לצד האושר הגדול, איך להכיל את החיים החדשים שהגיעו הרגע. כל אישה שילדה סובלת מכאבי גדילה של הלב, כי אישה שילדה הרגע היא גיבורה וכך צריך להתייחס אליה. אם היא רוצה ללכת לג'ימבורי או למסעדה, להסתגר בחדר או לדמם בשקט לבדה בחדר האמבטיה – זכותה. כל אישה שהרגע ילדה צריכה לעשות בדיוק את מה שמתחשק לה. בטח כשהתינוקת שלה נמצאת בתינוקיה עם האחיות הכי מסורות ומעולות בארץ. מודה שילדיי לא בילו ולו רגע אחד בתינוקייה, אז עלי אמרו שאני אימא אובססיבית.
כל אישה אחרי לידה, היא אישה שמעתה כל דבר שתעשה יזכה לביקורת כזו או אחרת ולפיכך כל אישה אחרי לידה צריכה לעשות דבר בסיסי אחד – לשים זין על הסביבה ולהקשיב אך ורק ללב שלה. ויש עוד אדם בסיפור הזה שראוי לתשואות, ניר ויצמן, שלקח אותה למסעדה הזאת, שנמצאת במרחק של ארבע דקות הליכה מבית היולדות. בזמן שרוב הגברים מביטים באישה הזאת שלהם, שהרגע ילדה, ולא מתחילים להבין מה הם יכולים לעשות כדי להקל עליה, ויצמן לא שאל שאלות ולקח את אשתו הגיבורה, שהרגע ילדה, לדייט רומנטי. אם לא הייתי תפוסה חזק, הייתי בוודאי גם צועקת עכשיו "ניר ויצמן, תעשה לי ילד".