היום המצמרר של מיכל אנסקי: "לא מדברים על זה מספיק"
ארבע שנים אחרי הרגע שטלטל את חייה ואחרי שחשפה את הפוסט טראומה ממנה היא סובלת, מיכל אנסקי מתעוררת לבוקר אמוציונלי במיוחד ומשיקה את היוזמה החדשה שלה
מיכל אנסקי חגגה ממש לא מזמן את יום הולדתה ה-42, באותו היום בו בתה הקטנה מאודי חגגה יום הולדת שנה. היום, ארבע שנים אחרי האירוע שחילק את חייה ללפני ואחרי, אנסקי מציינת את לידתו של מיזם חייה – מרכז לטיפול בשיתוק פנים.
>> מורן אטיאס: "37 ימים אחרי לידה אני עייפה מלנסות לחזור עצמי"
"אני מצומררת כולי", היא אומרת הבוקר וההתרגשות ניכרת בקולה. "כל התקופה הזאת הייתי בתוך זה. לא עובר יום בלי שפונים אליי אנשים שמפחדים שיש להם שיתוק ולא יודעים מה לעשות".
המרכז החדש, שזכה לשם האופטימי "Smile Back", פותח את שעריו במתקן החדש של הרצליה מדיקל סנטר (החושלים 6 הרצליה, לזימון תור לחצו כאן). אנסקי העלתה הבוקר לאינסטגרם תמונות ראשונות מהמקום החדש, וכתבה: "אחרי מסע ארוך של אדמיניסטרציה, פגישות עם רופאים ופיזיותרפיסטים, שיחות עם מטופלים וכחלק מהמסע האישי שלי – עם רצון לעשות משהו עבור אחרים כדי שלא יאלצו להרגיש חסרי אונים כפי שהרגשתי אני כשהמחלה הזו פגעה בפניי, ולאפשר לקבל טיפול תרופתי ונפשי נכון מהרגע הראשון, כדי שהיא לא תסתבך ותהפוך לכרונית, כפי שקרה לי – החלטתי לאמץ את מחלת הפציאליס והסינקנזיס שהיו יתומות בארץ עד כה".
"זו מחלה יתומה, ואני פשוט החלטתי להיות אימא שלה", אומרת אנסקי ל"את", ומספרת שמאז הידיעה על פתיחת המרכז פנו אליה אלפים. "אני כבר הרבה זמן אימא של המחלה הזאת, כי כשאנשים מגיעים לחדר מיון הרופאים מסבירים שיש להם את מה שהיה למיכל אנסקי. המקרה שלי הוא קשה וקיצוני, וכדי למנוע את זה מאחרים, הייתי חייבת לקחת את זה בשתי ידיים".
את המרכז הקימה אנסקי יחד עם ד"ר יותם שקדי והפיזיותרפיסטית יעל שניידר. "לקחתי את חוד החנית בכל מה שקשור לאבחון ולטיפול הנכון", היא אומרת. "את הניתוח שאני נסעתי לעבור בבוסטון, ד"ר שקדי עושה היום בארץ.
העיתונאית רתם איזק חשפה לאחרונה כי חלתה בשיתוק פנים, ושיתפה בתחושות הקשות והתסכול נוכח את אוזלת היד של מערכת הבריאות. איך את מסבירה את זה, שאחרי כל הזמן הזה ואחרי כל יחסי הציבור שהתופעה הזאת זכתה לה – זה עדיין המצב בבתי החולים?
"אני באמת לא יודעת. העובדה שזה קרה למישהי עם שופר גדול – אני רואה בזה זכות. זה ישנה את המציאות שלנו בישראל. בכל מקום אחר בעולם מטפלים בזה אחרת לגמרי, אבל כאן עדיין אין מספיק משאבים, מידע, רופאים ופיזיותרפיסטים שיודעים מה לעשות ולא פחות חשוב, מה לא לעשות".
"יש חלון הזדמנויות של 72 שעות של טיפול תרופתי נכון, שאם לא מקבלים אותו זה יכול להיות כרוני", ממשיכה אנסקי, "זה מה שקרה לי, ומה שעלול לקרות לאחרים – אם יטפלו בזה בצורה לא נכונה. אני מקווה שזה עוד יגיע לפרוטוקולים רפואיים".
לא מזמן שיתפת את העוקבים שלך באינסטגרם בכך שאובחנת עם פוסט טראומה אחרי כל מה שעברת.
"חשבתי שאני סובלת מפוסט טראומה והתחלתי לקבל טיפול פסיכולוגי מתאים, והבנתי כמה חשוב גם לדבר על האספקט הזה בהקשר של המחלה. לא מדברים על זה הרבה, אבל לא מעט מהחולים בסינקנזיס, שזה הסיבוך הכרוני, מתאבדים".
פנו אלייך אנשים שרצו לשים קץ לחייהם בעקבות המחלה?
"גם. המון מהפניות שאני מקבלת זה מאנשים שסובלים מסינקנזיס, מנשים שהולכות שנים עם תחושה שהן מעוותות ופגומות ולא נותנים להן פתרונות, אבל גם מהרבה גברים. נכון, שזה לא הכל בחיים, אבל אלה הפנים שלנו, ויש פתרונות שמקלים על הדיבור ועוזרים להחזרת הסימטריה בפנים".
אם אתן מכירות אדם בסביבתכן הקרובה שזקוק לסיוע נפשי, או שאתן חשות שאתן זקוקות לו בעצמכן, אנא פנו לבקשת עזרה:
ער"ן – עזרה ראשונה נפשית בטלפון: 1201, באתר: eran.org.il
סה"ר – סיוע והקשבה ברשת sahar.org.il
בשביל החיים – סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו 03-7487771