מה עומד מאחורי הלוק הראשון של מייגן מרקל בקנדה?
מנטורית האופנה המסתורית של מייגן מרקל חושפת את כל הפרטים
מאז כל הבלאגן עברנו להיפגש בסקייפ. זה נוח לשתינו. לא צריך טיסות, אבטחה, איפור, מחטבים. בפעם הראשונה היא סידרה לכבודי יפה את החדר, סגרה את הדלת, שמעתי אפילו נקישות עקבים כשהיא הלכה להביא טישיו. היום היא כבר חייגה אלי מהמיטה בחולצת טי של להקת רוק מבד חצי סינתטי. היא לא לבשה מכנסיים מתחת לפוך. אני מיד מרגישה דברים כאלה.
>> מי באמת היה הכוח המניע מאחורי המעבר של מייגן והארי לקנדה?
"לא ישנתי כל הלילה", ליחששה לי בקול צרוד, ומתחה את העור מתחת לעיניים. "נראה לי שחטפתי רככת ממחסור בויטמין די. את יודעת לכמה אנגלים יש רככת? זה מסביר כל כך הרבה, את לא חושבת?". "ארצ'י עושה עניינים בלילה?" שאלתי בנימוס. אצלי הכלל ידוע: מותר לדבר על ילד אחד ומחלה אחת, ודי. היא בזבזה את שניהם.
"נני אמילי ישנה איתו", משכה בכתפיה. "זה לא הוא, זו אני, כמו שאומרים. הארי בלונדון והפפראצי יושבים לי בין השיחים כבר שבוע. מתישהו אני אצטרך לצאת לשם".
הנהנתי. הימנעות היא אף פעם לא התשובה. להפך. בתשעה מתוך עשרה מקרים הימנעות מביאה לאובר-דואינג קלאסי, ובסופה אנשים עושות החלטות אופנתיות טרגיות. היא לא יכולה להרשות לעצמה דבר כזה. "את חייבת לצאת, עוד היום", הודעתי, וראיתי את הבהלה שוטפת לה את הפנים.
"לא היום, לא". היא החליקה את ציפית הכרית שמאחוריה, ממשי מלברי היפואלרגני מונע קמטים, שרכשה באתר של גווינת פאלטרו ב-119 דולר. "אולי מחר. אבל דבי", הביטה עמוק לתוך המצלמה והטתה את ראשה כך שמיד הבחנתי שהיא צריכה כבר להחליק את השורשים, וגם לצבוע אותם. "הו, דבי, מה אני אלבש?".
נשמתי עמוק. המצב רק ילך ויחמיר. "אני אגיד לך בדיוק מה ללבוש. אבל היום זה היום", הודעתי לה. "אם את לא מתכוונת לשתף פעולה, כדאי שנסגור את השיחה הזאת עכשיו".
מרקל היא שחקנית בינונית, זה ידוע גם לה. אבל מוסר עבודה יש לה, וגם חיבה לרגע שבו מסך הקטיפה הכבד נפתח והכל שוב אפשרי. "המשי של הכרית שאת מלטפת שם הוא ממש כמו הארי", הסברתי על מנת לסגור את העניין סופית. "עשי הבית מסוג מומביקס מורי שיוצרים אותו אוכלים כל החיים שלהם רק עלי תות עץ, והמשי שלהם יוצא דופן. את לא ממשפחת המלוכה, ולא גדלת רק על מלברי. אין שום סיבה להעמיד פנים כאילו שכן. הגיע הזמן שיכירו אותך כמו שהארי הכיר אותך. כמו שהיית כשהוא התאהב בך".
הכרית המבריקה הפכה בידיה לעש והיא השליכה אותה בעוצמה. "את צודקת. את תמיד צודקת".
"אני לא תמיד צודקת, אבל אני אף פעם לא טועה," אמרתי, בתקווה שתזהה את הציטוט מ"נשים קטנות", אבל זה לא קרה. בפעם האחרונה שדיברנו היא בדיוק צפתה בסרט החדש וסיפרה שכשבת מתה היא התייפחה בעיקר כי משהו בה מת איתה בהבנה שלא תוכל כבר לשחק אף אחת מהבנות. אפילו לא את מג. ומי בכלל רוצה להיות מג? היא ג'ו קלאסית.
"קודם כל נצטרך כובע", הכרזתי. "משהו שיכסה את השורשים וגם יצהיר: כבד הראש הנושא את הכתר, טיפשי הראש הנושא את הפסינייטור, ואני – תראו כמה אני קלילה עכשיו!".
"יש לי פה איפשהו ביני ירוק-זית של מיידוול, מפעם", היא אמרה.
"מה זה ביני?", שאלתי. אני כבר לא פוחדת לשאול שאלות כאלה.
"אני אראה לך", היא יצאה מהפריים וחזרה עם כובע גרב לראשה. "אני חייבת פן".
"צמה", קבעתי. "מרושלת. על הצד. שיהיה ברור שעשית לבד".
"יש טוטוריאל צמה מרושלת מעולה ביוטיוב", היא הנהנה. "מה עוד?".
"יש לך שם בגדי ספורט? משהו שיגיד: אני בתהליך, אבל אני בטוב. משהו שיראה שאת חזקה ויכולה לכבוש פסגות. לאנשים אין דמיון. הם צריכים שיראו להם".
"נעלי הליכה?"
"יש לך? תראי לי".
היא חזרה עם נעליים מקצועיות של מטפסי הרים. בחיי. ועוד של לייבל מקומי, קנדי. לא יכולתי לבחור אותן טוב יותר בעצמי. "זה מושלם".
"מה זה, את בוכה?!" מייגן שאלה. מיהרתי למחות את הלחלוחית. "קדימה, עם מה היית נועלת אותן פעם, כשפגשת את הארי?".
מייגן השפילה את ראשה. "טייץ זה לא מכנסיים", דיקלמה, נזופה.
"את יודעת מה? אולי עכשיו כן", הפתעתי אותה. "אולי טייץ זה בדיוק מה שצריך פה. אבל משהו טוב. עם מודעות עצמית".
"לולולמונז", אמרה. "98 דולר לאחד. יש לי בכל הצבעים".
"נעשה לימונדה מהלולולמון?", הכרחתי את עצמי לשאול. האפקט היה מיידי. ויהי אור. ברק בעיניים, חיוך מאוזן לאוזן. "זהו. ככה אני רוצה אותך מול הפפראצי", הכרזתי. בחרנו בטייץ שחור.
היא התחילה לדבר איתי על חולצות. "בלי חולצה", הכרזתי.
צחוק פרוע נפלט מהמלתעות הצחורות שלה. "את רצינית?"
"טופ ספורטיבי, שחור, מחמם אבל לא כבד. משהו שלא יתנגש עם הנכס הכי יקר שלך".
"הוויטון שלי עוד בלונדון", אמרה בצער.
"מנשא", הבהרתי. "ובתוכו התינוק".
"מנשא!", היא אמרה. "אמור להיות פה משהו. זה היה ברשימה של הבייבי שאוור. סרינה וויליאמס נתנה לי. אני אתקשר לשאול אותה מה עושים עם זה. מה השעה באוסטרליה?".
"והכלבים. אל תשכחי את הכלבים. הם התירוץ שלך לצאת. שגרה, תפקוד, סיבוב עם הכלבים".
"דבי", היא אמרה בחשש, "את יודעת, כלבים וילדים גונבים את ההצגה",
בינגו, חשבתי, ואמרתי: "לא מאחת כמוך".
כשיצאו הכותרות כבר ישנתי. זו היתה הצלחה כבירה. כולם הסכימו שמייגן זוהרת מאי פעם, ושהיא קשרה את המנשא עקום.
"סרינה הזונה הזאת לא ענתה לי", היא סימסה והוסיפה אימוג'י זועם. "אלה הרגעים שאת מגלה מי החברים האמיתיים שלך".
* * * * * *
דבי ג. היא הנשק הסודי של המפורסמות, ג'יימס בונד של השטיחים האדומים, מנטורית ואוראקל אופנתית. זוהי הצצה ליומן סיכומי הפגישות שלה.