לא השתגעתי: אל תדברו איתי, אני במחזור
זה קורה לנו בכל חודש רוב ימי חיינו, הימים הרגישים האלה של לפני המחזור: מדובר במעל 200 תסמינים קדם-וסתיים שקשורים למצב רוח, חרדה, רגישות יתר ועייפות - כך תקלו על עצמיכן
כמו בכל בוקר, גם בבוקר של יום רביעי השעון צלצל בעשרה לשבע, זה הזמן להעיר את הילדים ולהתארגן לבית הספר. התעוררתי, בקושי הצלחתי לפקוח את העיניים, הרגשתי כבדה ומותשת, הגוף סירב לקום מהמיטה. אבל התעקשתי והרמתי את עצמי. אמרתי פאק איט, רק קמת וכבר את מתבכיינת?
>> איך להפסיק לסבול בימים הנוראים שלפני המחזור?
הבוקר עם הילדים היה קשוח, הרגשתי שאני מאבדת את זה, כלום לא הסתדר, יותר מדי דרמות במעט מדי זמן. שאגתי עליהם כמו חיית טרף, התאפסתי על עצמי עם קפה ובסוף הצלחנו להתארגן ויצאנו לדרך. הילדים באוטו רבים, הכל רגיל, אני בלחץ משום מה, סוג של התקף חרדה לא ברור. לא מרוכזת, כמעט עושה תאונה במהירות אפס, אבל מתעשתת מהר. מורידה אותם בבית הספר ובדרך חזרה הביתה מתחילה להרגיש כאבים בבטן התחתונה. חייבת להתקלח, להוריד ממני את התשישות והרחמים העצמיים ולהתקדם עם היום שלי.
תכלס, הייתי רוצה להגיע לעבודה עם פיג׳מה וללא איפור, אבל יש לי פגישה חשובה היום, אז אני חייבת להתלבש כראוי ולהיראות נורמלית. התלבשתי בחוסר חשק ויצאתי מהבית. לא היה לי שום רצון להאזין לפלייליסט האהוב עלי שאני מאזינה לו מידי בוקר, רציתי רק שקט. הגעתי לעבודה גמורה, כאילו אני אחרי יום עבודה במכרה פחם. רק רציתי שלא יפנו אליי ושהיום הזה ייגמר כבר, ושוב אשכב במיטה עד שארדם. אבל יש יום עבודה לפניי ופגישה חשובה שאני צריכה לצלוח.
"רציתי רק שקט. הגעתי לעבודה גמורה, כאילו אני אחרי יום עבודה במכרה פחם. רק רציתי שלא יפנו אליי ושהיום הזה ייגמר כבר ושוב אשכב במיטה עד שארדם"
בפגישה בקושי דיברתי, לא היה לי מה לומר, שזה מאוד לא אופייני לי, האמת רוב הזמן גם לא ממש הבנתי על מה מדברים והרגשתי סתומה. אפס ריכוז, אפס חשק, אפס מוטיבציה ומיליון מחשבות טורדניות. הרגשתי שנוזל לי המוח. הפגישה הסתיימה, קמתי מהכיסא ולרגע הרגשתי שאני עומדת להתעלף. קולגה לעבודה שאל מה קרה לי בפגישה, למה הייתי מנותקת? לא הבנתי למה הוא שאל את זה ומאוד נעלבתי, עד כדי כך שהתחלתי לבכות. מה עובר עליי?
זו לא אני, זה ההורמונים
נכנסתי לשירותים לעשות פיפי ולשטוף את הפנים, ופתאום, פאק, קיבלתי מחזור. למה אני אף פעם לא זוכרת את ימי ה-PMS הארורים, זה קורה מידי חודש ואני עדיין מצליחה להדחיק את האירוע הזה ובכל פעם נלחמת בתופעות כאילו אני עושה משהו לא בסדר. לא השתגעתי, זה לא דיכאון, זו לא מחלה, אלה הורמונים שאין לי שום שליטה עליהם.
ואז אני שואלת את עצמי, למה זה לא לגיטימי להרגיש שאני בימים מאוד רגישים ולהניח לעצמי, להאט את הקצב, לקבל את מה שקורה, לעצור רגע ולא להתייסר על מה שאני מרגישה. ובטח שלא לשפוט את עצמי על הרגשיות ועל מצב הרוח שלי? טוב, כמו שלימדו אותי ורבות אחרות בגילי, מחזור זה מחזור ואין מה לעשות. הוא מגעיל, מסריח כואב ומעצבן, אבל בזכותו את יכולה להביא ילדים לעולם. תסבלי בשקט, קומי, תתאפסי על עצמך, אין מה לחפור על זה, אין דרמה, הכל כרגיל, תעסיקי את המוח שלך במשהו אחר ותשכחי מזה. כשהייתי נערה מתבגרת לא הייתה כלל מודעות ל-PMS, כל התופעות שמתלוות לימים שלפני וימי המחזור, היו חסרות חשיבות. זה יעבור, ויחזור שוב בעוד חודש. זה כלום.
דמיינו ילדה מתבגרת שזה עתה קיבלה מחזור, היא הורמונלית מאוד וחווה תופעות שאינה מודעת אליהם. היא לא מבינה מה עובר עליה, לא בא לה לקום מהמיטה, היא עייפה, עצבנית, היא רגישה יותר ובוכה בקלות, לא בא לה להכין שיעורי בית, היא עצבנית ולא מרוכזת. ולא מצליחה בשיעורים, או במבחן חסר חשיבות והיא מתוסכלת.
"למה זה לא לגיטימי להרגיש שאני בימים רגישים ולהניח לעצמי, להאט את הקצב, לקבל את מה שקורה, ולא להתייסר על מה שאני מרגישה – ובטח שלא לשפוט את עצמי על הרגשיות ועל מצב הרוח שלי?"
מדובר במעל מאתיים תופעות שאנחנו חוות כל חודש במשך עשרות שנים ואין שום התייחסות לימי ה-PMS בחינוך הממלכתי. שמישהו כבר יספר לילדות שהכל בסדר, שאלה ימים שמותר להרגיש רע, מותר להיות מדוכדכת, ולא מרוכזת, מותר לנוח ומותר לא לעשות שיעורים, וזה בסדר להסתגר בחדר, וכן חשוב לדבר על זה. תדאגו לחינוך של הבנות ותשקפו להם מה זה PMS, הן לא עצלניות, הן לא דיכאוניות, הן לא קשות, הן הכי ראויות שיש, הן פשוט חוות PMS. זה טבעי, זה קורה לנו כל חודש, רוב ימי חיינו. אם כבר מבינים שזה קורה לנו סביב תקופת המחזור, אז אפשר ללכת לרופא בקהילה, או לרופא אלטרנטיבי ולנסות להקל על התופעות.
>> תנשמי רגע: איך להתמודד עם התקף חרדה?
הילדים שלי יודעים שכשאני בימי המחזור, אני לא מבשלת, ופחות פנויה לעבודות בית. הם יכולים להכין לעצמם משהו קטן, או שאנחנו מזמינים אוכל. בימים האלה אני מבקשת מהם להיות עצמאיים, לריב פחות ולפנות אחריהם. הם יודעים שאני נכנסת למיטה מוקדם וקוראת ספר, ולפני שהם הולכים לישון הם באים לתת לי חיבוק ונשיקה. בכל יום אחר, אני זו שניגשת למיטות שלהם לתת להם נשיקת לילה טוב. היום הם כבר שולחים אותי לנוח, ושואלים אם אני צריכה עזרה או חיבוק. זה מחמם את הלב ומעביר המון מהכאב, וכך גם הילדה בת התשע שלי לומדת, שימי המחזור הם ימים מיוחדים ומותר לנו לחבק את עצמנו ולהרגיש הכל ולבקש שיניחו לנו קצת.
שינויים בהרגלי החרדה ומצב הרוח
במרחק שנות אור מישראל, בארצות הברית הנושא הוא לגמרי על סדר היום הציבורי, הנה כמה עובדות ממחקר מעניין שקראתי: שינויים במצב הרוח הקדם-וסתי וחרדה הם כל כך שכיחים – יותר מ-64% מהנשים חוות תסמינים, וכ-80% מהנשים מדווחות שחוו לפחות מצב רוח או סימפטום גופני אחד לפני הווסת. תסמינים קדם-וסתיים יכולים להיות פיזיים, כגון עייפות, עצבנות, נפיחות או רגישות בשדיים, או רגשיים, כגון, חרדה או חוסר מצב רוח, ולהתרחש על רצף של חומרה. תסמינים קדם-וסתיים מתרחשים בשלב המאוחר של המחזור החודשי (בערך במהלך השבוע לפני תחילת הווסת), חולפים תוך מספר ימים מתחילת הווסת, ונעדרים בשבוע שלאחר הווסת.
מחקר UVA Health מצא שלרוב הנשים יש תסמינים קדם-וסתיים בכל מחזור וסת, ותסמינים אלו משפיעים באופן קבוע על חיי היום-יום שלהן. אחד התסמינים השכיחים ביותר, ללא קשר לגיל, הוא שינויים במצב הרוח או חרדה. לפחות 61% מהנשים בכל קבוצות הגיל שנסקרו דיווחו על תסמינים הקשורים למצב הרוח בכל מחזור וסת, מה שלדברי החוקרים מצביע על כך ש"תסמיני מצב רוח קדם-וסתי הם נושא מרכזי בבריאות הציבור בעולם".
אם ספקי הבריאות בישראל יהיו מודעים יותר לתדירות שבה מופיעים התסמינים הללו – במיוחד תסמינים הקשורים לחרדה ומצבי רוח, הם יוכלו לסייע לנשים לקבל טיפול טוב יותר. לאחרונה גיליתי שאפשר להקל על התופעות האלה בדרך טבעית, כמו לעשות מדיטציה קצרה ולנשום, לנוח לפרקי זמן קצרים במהלך היום. ללכת לישון מוקדם. לשתות המון מים, לעשות מקלחת קרה, ויש גם צמחים שעוזרים לתופעות האלו.
מריאן באני היא אשת קריאייטיב, אמנית וכותבת