"מצאנו בטיקטוק סרטון שלה מתפללת, מתחננת על חייה"

היום (ראשון), במלאת מאה ימים למלחמה, ישודר הסרט "עד שכולם יחזרו" בכאן 11, המציג את מאחורי הקלעים בחיי היומיום של משפחות החטופים והחטופות, שחברות כולן במטה האזרחי הפועל להשבת כל החטופים ארצה. אחת המשתתפות בסרט הדוקו, שליווה את המשפחות ממש מיומה השני של המלחמה, היא לאה ינאי מור (43), אחותה של מורן ינאי (40) שנחטפה לשבי חמאס מהמסיבה ברעים, ושבה הביתה לאחר 54 יום בשבי.

>> "זה הורג אותנו": זה מה שעושים לבנות שלנו בשבי

"אני לא חושבת שמישהו מבין מה זה אומר, להיות משפחה של חטוף או חטופה", מספרת ינאי מור בריאיון. "הפכנו להיות המסבירים הלאומיים, מבוקר עד ערב את פוגשת שגרירים, ראשי ממשלה. מנסה לפנות ללב שלהם ולגרום להם להזדהות איתך. ואיך אפשר שלא להזדהות איתך? אחותך יושבת מתחת לאדמה, נעלמה".

"מצאנו סרטון בטיקטוק שרואים בו את מורן יושבת בתוך נישה באדמה, מתפללת עם הידיים, פשוט מתחננת על החיים שלה. היא הייתה עם פחד עצום בעיניים שלה, שבחיים לא ראיתי"

ספרי לי על הרגע שאתם מבינים שהיא שם ברעים, ואין איך לתקשר איתה.
"עוד יום קודם, בשישה באוקטובר, ישבנו לארוחת שישי עם המשפחה, לא היה לי מושג שמורן הולכת למסיבה וגם לא לאבי. אימא שלי ידעה שהיא הולכת אבל הבחורה בת 40, אין מה לחקור אותה יותר מדי. בדיעבד, אם היא הייתה מבינה שזה קילומטר וחצי מהגבול, או שמישהו מאיתנו היה מבין זאת, אין סיכוי שהיא הייתה הולכת לשם. היא באה לשם כדי לנסות את מזלה ולמכור את התכשיטים שלה, היא מעצבת תכשיטים במקצועה, זה לא בשבילה הסצנה הזו. היא לא באה עם חברים, היא הייתה לבד".

מורן סטלה ינאי | צילום: באדיבות המרואיינת

>> 136 ישראלים שבויים בגיהנום כבר 3 חודשים. האם לממשלה באמת אכפת?

ינאי משחזרת את אחד הרגעים שממשיכים להדהד בראשה מאז אותה ארוחת שישי. "יצא לי להגיד לאבא שלי באותה ארוחה, 'אבא, המצב קשה וטעון ברחוב'. זה היה עוד כשמה שעניין אותנו היה רפורמה או לא רפורמה. אמרתי לו: 'אתה תראה – גוג ומגוג יגיע, והוא יהיה הכי אכזרי שאפשר לדמיין'. מי דמיין שזו תהיה המציאות שלנו יום לאחר מכן. גם אצלנו בתל אביב התחילו בשש וחצי בבוקר אזעקות, ובשעה 9 וחצי פגשתי את אבי בממ"ד. הוא היה בהיסטריה כי מורן התקשרה בשמונה, צורחת, בוכה ובפאניקה מוחלטת. הוא אמר ששמעו בשיחה את כל היריות וההפגזות. לא באמת הבנו את הסיטואציה. לאחר מכן, לקראת תשע, הצלחנו לדבר איתה שוב. לא הייתה לה בטריה והשיחה התנתקה. התקשרנו למשטרה, ואת קולטת מהר מאוד שאין לך עם מי לדבר. אף אחד. המשטרה לא יודעת מה להגיד לך, וכל אדם שנקרא בדרכך גם לא".

נשמע כמו חוסר אונים מטורף. ומה קורה משם? איך אתם בעצם מגלים שמורן בעזה?
"הקמנו חמ"ל אחרי כל תחקיר אפשרי, וחברה של מורן מצאה סרטון בטיקטוק שרואים את מורן יושבת בתוך נישה כזו באדמה, מתפללת עם הידיים, פשוט מתחננת על החיים שלה. היא הייתה עם פחד עצום בעיניים שלה, שבחיים לא ראיתי. בסרטון שומעים את הערבים אומרים ברקע 'תפסנו כלבה יהודיה. יש אימהות של חיילים שישנו טוב בלילה ויש כאלה שלא, בוא נראה מה עושים איתה'  – וזהו, מסתיים הסרטון".

מה עובר עלייך באותם רגעים שאת צופה בסרטון?
"כשראיתי את הסרטון בלייב קרסתי על הרצפה – והתרוממתי בשנייה. הבנתי שאחותי חייבת אותי, שיש חיים של בנאדם שתלויים כרגע – בחוסן שלך. ההורים שלנו מבוגרים, הם היו בבית כל התקופה ולא יכלו להתראיין או לצאת משלחות בחו"ל".

"הפכנו להיות המסבירים הלאומיים, מבוקר עד ערב את פוגשת שגרירים וראשי ממשלה, מנסה לפנות ללב שלהם ולגרום להם להזדהות איתך. ואיך אפשר שלא להזדהות איתך? אחותך יושבת מתחת לאדמה"

לאה ינאי ואחותה מורן סטלה ינאי בעת חזרתה הביתה מהשבי | צילום: דובר צה"ל

החיים כפי שהכירה אותם ינאי מור, סולנית של הבלט הישראלי והבלט השוודי, והיום שופטת ומפיקה בתחום המחול, השתנו ברגע. כל מה שהיה קשור לחיים שלפני השבעה לאוקטובר, נדחק לצד. "מחיים נורמטיביים, קריירה, ילדים, חוגים – פתאום אין לי דקה ואין לי זמן לענות לטלפון מסכן. את נזרקת להפקה הכי גדולה שקמה בעולם".

נסי לתאר לי איך נראה יום בחייך בחודשיים האלה בהם אחותך הייתה בשבי.
"איך נראה יום בחיים? הוא בעצם התקף חרדה מתמשך. אני לא שולטת על הגוף, אבל הלב עובד. הגוף שלך רועד במשך חודשיים, ואת לא מצליחה להרגיע אותו. לכל חמ"ל יש את הלו"ז שלו, את הולכת לאולפן הזה ולריאיון הזה, וכשאת נכנסת למטה האזרחי יש סוללת מצלמות של כתבים מכל העולם, וכולם רוצים לדבר איתך. זה היה השלב הראשוני, המון תקשורת מבוקר עד ערב".

>> בזמן שדולב שבוי בעזה, נולדה לו בת בישראל. מתי היא תזכה להכיר את אביה?

"אחר כך את כבר משתכללת", היא אומרת במעין גיחוך. "מבוקר עד ערב נפגשנו עם שגרירים, מארצות הברית עד אירופה, ושם הרגשתי את מקומי והייתה לי חירות מסוימת. לא הייתי צריכה להיות בהתקף חרדה מול כולם ולנסות לדבר. כל ההזעה והפחד התנקזו לבנאדם אחד – אז נכון, הוא ראש ממשלה, אבל בסוף הוא אדם רגיל, שאת צריכה לגרום לו להתאהב באחותך המופלאה. להבין שאת לא מספר, אחותך לא מספר, וכל חטוף ומשפחתו זה עולם שלם. אי אפשר שלא להזדהות רגשית עם אחות של חטופה", היא מספרת בכאב.

האחים לבית משפחת ינאי | צילום: באדיבות המרואיינת

איך כל זה השפיע על המשפחה שלכן?
"משהו קרה בתוך ההרכב המשפחתי שלנו. זה מאוד זעזע אותנו", היא מתוודה. "מורן רווקה, והיא כמו התינוקת שלנו, וזה לא משנה אם יש משפחה משלך או עבודה – הכל זז הצידה והפכנו להיות שוב שלישייה, שמאוד רצתה להיות חמישייה שוב – אני, אחי ליאון, אחותי מורן והורינו. פתאום היינו ארבעה וזה הרגיש הכי לא טבעי. אין עם מי לריב, לצחוק, אין אנחנו. ובכל זאת, זה מאוד חשף אותנו אחד לשני, חיזק את המעורבות שלנו אחד בחיים של השני, כל אחד התערבב זה בחייו של זה ועל כך אני מודה".

"היקום זימן לה אפשרות"

החיוביות הזו, האופטימיות – כנראה אופיינית לינאי מור. על אף כל הסיטואציה המוטרפת הזו, והטלטלה הרגשית הפסיכית, היא משתדלת להסתכל על חייה החדשים ועל המציאות שהיא חיה מאז ה-7.10 בעיניים חיוביות. כשאני מדברת איתה, אני לא יכולה שלא לחוש את האנרגיות והבעירה בעיניים – להשיב את כולם הביתה – ולתת אפס מקום להאשמות וכעסים.

>> גל גדות במסר מיוחד למשפחות החטופים, והיא צודקת בכל מילה

"תמיד דיברנו חיובי בבית", היא אומרת על כך. "לא לקחנו צד דתי או פוליטי באף עניין, לא האשמנו. זה בא ממקום של צניעות האדם. מי אני? אני לא יכולה להגיד לרמטכ"ל 'לך תעשה כך וכך'. אני מאמינה בתקופה הזו בלדבר בלשון טוב. להגיד לך שאין כעסים עצומים, בלבול וצורך לתשובות? יש, אבל הכל בזמנו, כי רבים עוד שם והמשפחות שלהם ממשיכות להתפורר. כרגע, אני יכולה להיות רק עם תקווה ולהבין אילו כלים יש ברשותי בשביל להתמודד. זה חלק מהחינוך שקיבלנו בבית, ואלו חלק מהכלים שהיו לאחותי".

את הסיפור של מורן על חייה בשבי, ינאי מור טרם יכולה לספר. "היא מאוד חזקה", מספרת לאה על אחותה. "כשנה לפני החטיפה היא עברה תהליך נפשי מאוד מורכב, שדרכו רכשה כלים כדי להתמודד עם אתגרי החיים. בזכות כך, היא הגיעה לחטיפה הזו כשהיא שלמה ומאמינה בעצמה – בפעם ראשונה בחיים. זה אבסורד לומר זאת, אבל היקום כאילו זימן לה אפשרות להוכיח את עצמה ואמר לה – בואי תראי איך את עוברת גם את האתגר הזה. באחת השיחות שלנו איתה, היא אמרה משפט מתוק וקצר: 'אני גאה בעצמי'".

מורן סטלה ינאי | צילום: באדיבות המרואיינת

>> חברתה הטובה של שירי ביבס מחכה שתחזור מהשבי ובינתיים מנסה להשתקם מהטראומה שחוותה בעצמה

מצמרר. את מרגישה בכלל איזושהי תחושת חזרה לחיים כפי שהכרת אותם לפני?
"לא, וזה לא יהיה פשוט. אני מרגישה שאנשים חושבים שזהו, יאללה היא בבית, אז חוזרים לחיים ולעבודה. אבל זה מאוד מורכב להתנהל מול הסביבה שלא מבינה את זה. השלב הבא יהיה לחזור למציאות, זה מצריך כוח חדש שאין לך, ואת מנסה לשאוב אותו מכוח החיים".

חזרת לעבודה?
"לא. אני עדיין בתוך הסברה בינלאומית, מנסה לארגן משלחת הסברה, ובכל זאת נמצאת עם אנשים שהם עדיין בעולמי. אני בקשר עם המשפחות שאהוביהם לא חזרו עוד. באחד הימים במטה, מישהו מהצוות הדיפלומטי אמר לי שהעיניים שלי – שהיו גדולות ובוכיות – מספרות את הסיפור של מורן ושל המשפחה שלנו. כשמסתכלים עליי עכשיו, כשמורן עדיין בשיקום אבל חזרה אלינו, אני עדיין ממשיכה את אותו השיח – רק עם יותר אמונה ותקווה עבור המשפחות האחרות".

מה חיזק אותך בתקופה הזו?
"אני לא יכולה להסביר כמה אהבה, חום ורצון של בנאדם שלא מכיר אותי אפילו, זה דבר מרגש. חייתי המון שנים בחו"ל, באוסטרליה וארצות הברית. יש שם אהבה מבני אדם, אבל אחדות כזו כמו שלנו לא פגשתי מעולם. זו אחדות אמיתית עם רצון ורגש משותף. ב-8 באוקטובר המשפחה שלי, יחד עם שאר משפחות החטופים, התחלנו מסע שאין מילים לתאר את האינטנסיביות שלו. כל משפחה שחברה במטה היא המשפחה שלנו".

"אנשים חושבים שזהו, יאללה היא בבית, אז חוזרים לחיים ולעבודה. אבל זה מאוד מורכב להתנהל מול הסביבה שלא מבינה את זה. השלב הבא יהיה לחזור למציאות, זה מצריך כוח חדש שאין לך"

"תודה לאל. המציאות שלנו השתנתה", היא אומרת, "אבל קשה להתנתק משאר המשפחות. המאבק ממשיך, הפחד על אלה שנשארו בשבי עדיין קיים. אנחנו מכירים את המשפחות שלהם, מכירים את הכאב והייסורים שהנשמה עוברת, והלב לא מקבל מנוח. גם לא כשמורן איתנו בבית".

>> חדר מהלב: חדרה של אורי מגידיש עוצב מחדש כדי שתחוש רוך וביטחון

הדרך של מורן לשיקום עוד ארוכה. בחיים שלפני השבי, היא הייתה אקטיביסיטית למען בעלי חיים. היא הצילה חיות רבות, ביניהן גם כלב ושני חתולים שחיו עימה בביתה בבאר שבע. את תכשיטיה עיצבה באהבה, ורצתה להביא מנטליות של ארצות שונות לעיצוביה. חודש לפני חטיפתה עוד הספיקה לבקר במצרים ביחד עם ספק מצרי שלה, ובמהלך חייה גרה בין היתר בתאילנד ובווייטנאם.

"היא בנאדם של חופש, מלא כשרונות. מציירת, כותבת שירים, בחורה של אנשים", מספרת עליה אחותה. "אני קרייריסטית כזו, ומורן תמיד במסע של החיים למצוא את עצמה. היא בנאדם אהוב. כשהיא חזרה הביתה הגיעו חברים מכל הקצוות והסגנונות, וכולם אוהבים אותה".

"היא שברה את הרגל וסובלת מדברים גופניים אחרים, יקח לה זמן להשתקם. בכל זאת, הזנחה פיזית של חודשיים, כפויה ולא רצונית – שיש לה השלכות", אומרת אחותה, "יש לה עוד מה לעבור, ואני לא יכולה לחכות שתשמעו את הסיפור שלה ממנה, כשהיא תחליט שזה הזמן לדבר".