"חשבו שנדבקתי בקורונה, ואובחנתי עם סרטן שחלות בשלב גרורתי"

"היו לי נפיחויות וכאבי בטן, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות מיוחדת. הייתי אדם בריא שעוסק בספורט ומעולם לא התאשפזתי או קיבלתי תרופות. בזמן השרות הצבאי סבלתי מחיידק בקיבה והייתי בטוחה שזו הסיבה לכאבי הבטן הטורדניים. לא העליתי על דעתי גם בסיוטים הכי גרועים שיש לי סרטן. אולי אם רק הייתי מקשיבה יותר לגוף שלי, אם הייתי עוצרת לדקה ונבדקת, ייתכן והמחלה הייתה מתגלה בשלב מוקדם יותר", כך מספרת היום חן יונה, בת 34. התסמינים לא עברו ועם התפרצות הנגיף בעולם, הפנו אותה שוב ושוב לבדיקות קורונה וכולן חזרו שליליות: "כבר הרגשתי ממש לא טוב, הייתי אובדת עצות ולא ידעתי ממה אני סובלת. הרופא הפנה אותי לצילום עם חשש לדלקת ריאות", היא משחזרת. "בצילום התגלו נוזלים בריאות ולאחר שהתקבלו הממצאים של הבדיקה, הרופאים הבינו שהמצב גרוע יותר מכפי שהעריכו. אחרי כמה ימים הגיעה הבשורה המרה. שני רופאים נכנסו לחדר, אני זוכרת שהם רק הסתכלו עלי ולא הצליחו להגיד מילה. שאלתי אותם בצורה הכי ישירה שיש – 'יש לי סרטן'? שני הרופאים שתקו ורק הנהנו".

חן יונה | צילום: באדיבות המצולמת

חן אובחנה עם סרטן שחלה בשלב מתקדם. אחרי האבחון, היא עברה סדרת בדיקות עם אונקולוגית על מנת להתאים טיפול למאפייני המחלה. הרופאה הסבירה שהמחלה נמצאת בשלב 4 ויש גידולים מפושטים וגרורות בכל הגוף. "הייתי בשוק. אחת מהבדיקות גילתה שאני נשאית מוטציה בגן BRCA, זו מוטציה ששכיחה בעיקר בקרב נשים יהודיות ממוצא אשכנזי והיא מעלה את הסיכויים לפתח סרטן שד ושחלה בעשרות אחוזים. בדיעבד הייתי צריכה לדעת מפני שסבתי נפטרה מסרטן השד, זה פספוס גדול".כשהבינה שהיא תאלץ לעבור ניתוח להסרת השחלות, היא קיוותה לעבור תהליך של שימור פוריות והקפאת ביציות, "רציתי קודם כל לדעת ולהבין עם מה אני מתמודדת אבל לצערי הסרטן היה בשלב מתקדם ולא היה ניתן לבצע את הפרוצדורה. הרופאים חששו שכל עיכוב עלול להיות קריטי ולסכן את חיי. לא הייתה לי ברירה".

איך המשפחה קיבלה את זה?
"אני החלטתי  לדבר על המחלה בפתיחות עם בני המשפחה, החברים והמכרים. חשוב לי לדבר על הסרטן בצורה גלויה בעצמי, וכך אנשים לא נרתעים מלעסוק בנושא הזה. אני לא קוראת לזה 'המחלה' אלא 'סרטן'. אני לא אמורה להתבייש לקרוא למחלה שלי בשמה. באופן אירוני, כמה חודשים לפני הגילוי הארכתי שיער במטרה לתרום אותו לפאה עבור חולות סרטן, ופתאום מצאתי את עצמי קירחת. החיים יכולים להיות מפתיעים".

"אני לא קוראת לזה 'המחלה' אלא 'סרטן'. אני לא אמורה להתבייש לקרוא למחלה שלי בשמה"

היא מדגישה עד כמה חשוב לה לנהל את מחלת הסרטן, ולא להיות מנוהלת על ידה: "התחלתי טיפולי כימותרפיה על מנת להקטין את הגידולים לקראת הניתוח בו הוסרו השחלות, הרחם והחצוצרות, את השדיים אני מתכוונת להסיר בעוד כשנתיים לאחר שהגוף יתחזק והרופאים יאשרו את הניתוח. לאחר הניתוח ראו בבדיקות הדמיה שהגוף נקי מגרורות ואין עדות להימצאות מחלה, הרופאים החליטו לתת לי תרופה ביולוגית שאמורה לעכב את המחלה ולשפר את ההישרדות, ובנוסף אני מבצעת בדיקות לעיתים תכופות על מנת לוודא שהמצב בשליטה".

ואיך את מרגישה עכשיו?
"אני אופטימית מבחירה ואני בטוחה שיש לזה השפעה ממשית על ההרגשה שלי. כיום המחלה שלי נמצאת ברמיסה. אני מאמינה שלא צריך לפחד לחקור. חשוב לא לזלזל בתסמינים וללכת להיבדק. בעיקר לנשים הנמצאות בקבוצות סיכון. והכי חשוב? לא לפחד ליפול – זה חלק מהתהליך, אבל תמיד צריך זכור לעמוד שוב על שתי הרגליים בחזרה. אני בחרתי להסתכל רק על חצי הכוס המלאה – הסביבה מתחשבת, וקרחת זה מגניב לגמרי".

>> בפעם השביעית הצלחתי להיכנס להיריון מבלי להפיל, אז למה קשה לי לשמוח?