הייתי שמחה להצטרף לחגיגת השנאה של מאי גולן, אלא שהפעם היא באמת הקורבן

אתמול הייתה הפעם ראשונה בחיים שלי שבה מאי גולן לא עצבנה אותי. מילים שלא פשוט לכתוב, כשמדובר באישה שלוקחת אותנו במו ידיה אחורה בזמן לעולם בו נשים שוות פחות. אבל אתמול ראיתי איך התייחסו אליה כשווה פחות – בגלל שהיא אישה – וזה לא היה מראה שהרגשתי איתו בנוח. זה התחיל בתמונות שהופצו ורצו לי בפיד, במשפטי זלזול שנונים שמסתירים את החפצון והאובייקטיביזציה יפה יפה בין המילים. כי זה קורה כל פעם, ברגע שיש הזדמנות לבזות גוף של אישה כולם רצים לרכבת ההשמצות כדי לא לפספס מקום בקרון הראשון.

>> למישהו עדיין יש ספק שבנות ישראל הן גיבורות המלחמה?

רק לפני שנתיים כולן וכולם הזילו ריר מול תמונותיו של שר התיירות לשעבר, יואל רוזבוזוב, בהן הוא מתועד גולש ומשתזף בים. ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט אפילו התגרה בו, וביקש ש"יפסיק להביך את הגברים" שלא נראים כמוהו.

הפעם לא ראיתי שרה שקרנית, פוליטיקאית מבישה ולא מוסרית. כל מה שראיתי זה איך שוב אנחנו נשפטות כפול ובחומרה יתרה כשמדובר בבעלות על הגוף שלנו. ברגע שיש הזדמנות לבזות גוף של אישה, כולם רצים

כשמדובר בגוף חשוף של גבר, אפילו החפצון נעשה יותר נוח. פחות משפיל, פחות מקטין ופחות מסריח ממיזוגניה. לעומת זאת, סאנה מרין, ראשת ממשלת פינלנד בת ה-35 לשעבר שהייתה ראש הממשלה הצעירה בעולם, חטפה גם היא בליץ ביקורת משמיצה כאשר הצטלמה עם בלייזר ללא שום דבר מתחת לכריכה של מגזין, ובשלל הזדמנויות מיזוגניות נוספות. ברגע אחד – כל היושרה שלה, האמינות, הדעות הפוליטיות, ההישגים וכל מה שהיה אפשר להכניס ולמחוץ תחת אותו הבלייזר – נכנס ונמחץ. התכנים משתנים אבל הצורה תמיד נשארת – נשים שכל עולמן המקצועי מתערער, בגלל סוגיה הקשורה לגוף שלהן.

>> דרושות בדחיפות: נשים מנהיגות. תחילת עבודה: מיידית

הייתי שמחה להצטרף לחגיגות השנאה של מאי גולן, כי בדרך כלל אני עומדת בשורה הראשונה. אבל אתמול לא ראיתי שרה שקרנית, פוליטיקאית מבישה ולא מוסרית. אתמול ראיתי – שוב – איך אנחנו נשפטות כפול ובחומרה יתרה כשמדובר בבעלות על הגוף שלנו ומה שאנחנו בוחרות לעשות איתו. אני מציעה לכולנו לעקוב ולבחון את המהלכים המקצועיים של מאי גולן – ולחפש את הביקורת שם: במשרד לקידום מעמד האישה, בהצעות החוק שלה, בתגובות שלה למציאות הפוליטית. בואו נבקר אותה מהמקום הזה שוב ושוב, ובלי הנחות. כי האמת היא שלא מעניין אותי אם מדובר בפוטושופ, בפייק או בתמונה מימים צעירים ופרועים שלה. אתמול, בזמן שצחקנו כולנו על עטיפת אלבום "מלכת העבדים" בכיכובה – לא שמנו לב איך בעצם כולנו עדיין עבדים של הבניות מגדריות מעופשות.