הורדתי 25 קילו, אבל בבקשה תפסיקו להחמיא לי שרזיתי

הורדתי בחודשים האחרונים 25 קילו. אבל לפני שתצאו בצהלולים ומחמאות, כדאי שתדעו, שעבורי, "רזית" זוהי לא מחמאה. המשקל שלי על פי מחשבון BMI הוא עדיין ״גבוה באופן משמעותי מהרצוי״. אני אישה שמנה, גדולה, מלאה – תקראו לזה איך שתרצו, ואני לא כותבת כדי להתריס, אבל בבקשה, תפסיקו לומר לי שרזיתי ולספר כמה יפה לי או מחמיא לי לפנים, כמה רואים פתאום את היופי שלי, ושלל שטויות אחרות.

>> לא משנה מה אלבש, הם רואים אותי כגוש ציצים מהלך עם ראש

אני סובלת מהפרעות אכילה, כמעט מאז ומתמיד היחס שלי לאוכל ומשקל היה לא בריא, אך רק בשנה האחרונה אובחנתי עם הפרעת האכילה שלי. לא ירדתי במשקל מתוך דאגה לבריאות שלי. ירדתי במשקל כשהייתי בתקופת התחתית הכי נמוכה שלי. זה הדיבור שלנו, הדיבור היום יומי הזה שהוא כל-כך נורא, משפיע עלינו ונכנס לנו למוח ולנשמה. ״אוי כמה אכלתי בחג הזה כמו חזירה״, ״את לא שמנה את ממש יפה״, ״איך ירדת ככה במשקל? מה הסוד שלך?״, ״איזה יופי את שומרת, כמה כוח רצון״.

אחות ששקלה אותי, ושיבחה אותי על כך שירדתי במשקל לאחרונה, קיבלה ממני תגובה קרה של: ״כן, אני מקיאה ובדיכאון״. והיא? באטימות ובקור ענתה ״לרדת במשקל כזה זה טוב לך״

אנחנו רגילות לזה, זה נראה לנו כל-כך טבעי והגיוני כי מגיל אפס זה מה שאנחנו שומעות בסביבתנו. רובנו מתעסקות במשקל ובאוכל באופן תמידי, מעין אובססיה סביב נושא שמזמן איבד את משמעותו. זה ככה בשיחות במשרד ובעבודה, עם חברות או קולגות, עם בנות ובני המשפחה. מבחינתי הנושא מיצה את עצמו עוד מזמן, אך לאחרונה זה גם התחיל להפריע לי ממש.
חוסר הרגישות לנושא המשקל לא פוסח על אף אחד מאיתנו. גם אנשי המקצוע שאמורים לעזור לנו – דיאטנים, פסיכולוגיות, תזונאיות או מאמנים – גם הם חוטאים ב״מחמאות לא מחמיאות״.

אחות ששקלה אותי, ושיבחה אותי על כך שירדתי במשקל לאחרונה, קיבלה ממני תגובה קרה של: ״כן, אני מקיאה ובדיכאון״. והיא? באטימות ובקור ענתה ״לרדת במשקל כזה זה טוב לך״. זה הפך אותי לשבר כלי.

ההתעסקות האובססיבית במשקל, כאילו זה מה שמגדיר אותנו, פשוט מעייפת. לא משנה כמה אכתוב בנושא, אני לא אצליח לעצור את התופעה, כי זה בכל מקום מסביבנו. לדאוג לבריאות שלנו זה חשוב, והרבה מאיתנו מפספסים: בריאות נפשית ופיזית חשובות באותה המידה. הנפש שלי, כרגע לא בריאה בכלל. ואם אנחנו לא רוצים לגרום נזק לסובבים אותנו, מחובתנו להפסיק לחשוב שכל מי שרזה הוא שמח וכל מי ששמן הוא עצוב.

אני לא רציתי לרזות כי אכפת לי מעצמי, לא רציתי לרזות כדי להיות בריאה יותר או חזקה יותר. לא רציתי לרזות בכלל, למען האמת. רציתי להחלים נפשית. ועכשיו, בסביבות 25 קילו פחות, אני לא מרגישה בריאה יותר. אז בבקשה, תפסיקו להגיד לי שרזיתי. ובכלל, תפסיקו לחוות את דעתכם על גופם של אנשים שאינם מראים עניין בדעתכם. אין לדעת על מה זה יושב, אין לדעת איך זה משפיע. ובוודאות, כמו במקרה שלי – זה עלול לפגוע ולעשות נזק, הרבה יותר מאשר להועיל.