לא משנה מה אלבש, הם רואים אותי כגוש ציצים מהלך עם ראש

חזה גדול מושך תשומת לב, זה לא סוד, זו פשוט עובדה. לא תמיד ידעתי את זה, בעיקר כי התפתחתי בגיל מאוחר, וכשכולן כבר היו בעלות חזה אני עדיין הייתי עם גוזיות. היום אני בעלת חזה גדול ומפואר מאוד, וחוץ מכאבי הגב הבלתי פוסקים, עליי להתמודד גם עם החברה שמסביבי – שלא בדיוק יודעת איך להתנהג סביב אישה עם חזה גדול, שלא מנסה להסתיר ולהחביא אותו.

>> אפקט נועה קירל: הטרנד האופנתי שסוחף את הסלבס

לא תמיד בחרתי ללכת איתו בגאון. כשהתחלתי להתפתח בקצב מהיר (מאוד מהיר יש לציין), ראיתי סביבי את ההשפעה והיחס של אנשים כלפיי. המבטים ברחוב, ההערות מחברות, הצחוקים של הבנים. מאז ומתמיד זה הרגיש לי לא נעים, אז הייתי מנסה ככל שביכולתי להסתיר ולהחביא הגוף ה"מוזר" שלי. הייתי לובשת חזיית ספורט על חזיית ספורט, עליה עוד גוזייה שתחזיק, או בגדים רחבים, גדולים ושחורים. לים הייתי נכנסת רק עם חולצה – הכל רק כדי להסתיר ולמנוע מעצמי את אי הנעימות שהרגשתי. זה לא באמת עבד, כי חזה גדול הוא גדול, לא משנה כמה ננסה להסתיר אותו.

החזה שלי היה קיים במרחב הציבורי, וזה הספיק לאנשים כדי להרגיש בנוח להעיר עליו. עצם קיום החזה הגדול שלי גרם לנשים, גברים, נערים ונערות, להרגיש כאילו זהו פתח להערות והזמנה לשיחה מעמיקה בנושא. החזה שלי הפך לנחלת הכלל, כי הוא פשוט היה קיים.

לקח לי זמן להבין שזה לא באמת משנה מה אני לובשת. אנשים חוצפנים מחפיצים ויחפיצו גם כשאת לבושה חשוף, וגם כשאת מוסתרת ומתחבאת. לפעמים הרגשתי שמחפיצים אותי אפילו יותר כשניסיתי לטשטש. לא משנה מה אלבש – הם רואים אותי כגוש ציצים מהלך עם ראש. תמיד היו אלה שהרגישו מאוד בנוח, אולי אפילו יותר מדי, להעיר לי על החזה. כמעט כאילו יש לי מה לעשות בנידון.

המושג "Oversexualized" מתאר באופן מדויק את הרגשתי, מושג שאין לו מילה מקבילה מבחינת האקדמיה העברית ללשון. הוא מדבר על החפצה מינית גם בדברים שאינם מיניים. כשנתקלתי במושג, שאלתי את עצמי האם אני כאישה שמתקיימת בגופה עם חזה גדול, יכולה לעצור איכשהו את ההרגשה הלא נעימה שאני חווה כשמעירים לי עליו.

מאיה לי לוי | צילום: באדיבות המצולמת

>> לירן דנינו: "טיילור מלכוב הייתה אהבת חיי"

התשובה לשאלה הזו, על אף שניסיתי כמובן להתכחש אליה, היא לא. אני לא יכולה לעצור את זה, לא משנה מה אלבש וכמה אנסה להסתיר. זה יהיה שקר לומר שלא ניסיתי, וזה יהיה שקר גדול יותר לומר שהנסיונות עזרו לי.

לפני כשנה הגעתי להופעה גדולה עם חברים שלי. מרחוק, צעקה לי בחורה שהייתה במרחק של כמה מטרים טובים ממני: "וואו יש לך ציצים ענקיים". ממש ככה. אני נותרתי בהלם. לאחר שצעקה, כולם סביבנו חיפשו לראות מי היא בעלת החזה המדוברת. כשהיא התקרבה, התחילה עימי שיחה בנושא הקטנת החזה שהיא עשתה והפצירה בי לעשות הקטנה גם: "למרות שהציצים שלך יפים ממש גם ככה", היא עוד "החמיאה" לי. אחרי שהגברת הלכה, שיתפתי את החברים שלידי – כמה הרגשתי לא בנוח, כמה הובכתי וכמה הסיטואציה הייתה לי לא נעימה.

חברים שלי הם אנשים טובים, ובכל זאת היה להם מאוד קשה להבין למה נפגעתי מאישה ש"מחמיאה" לי. וזו גם הדעה הרווחת. אם זה לא גבר מבוגר שצועק לי ברחוב ומטריד אותי מינית באופן מפורש, אז כנראה שאני צריכה לקבל את זה כמחמאה. אלה לא רק האנשים בסביבתי, סביר מאוד שגם האנשים שבסביבתכן חושבים כך. זו דעה נפוצה, שלא נאמר נפוצה מדי, המבוססת בשורשה על התפיסה המעוותת שלפיה אם בורכת בחזה גדול זו מחמאה. כאישה עם חזה גדול אני יודעת מה מחמיא לי ומה לא נעים לי. ואני בטוחה שכל קוראת יכולה להזדהות מהמקום שלה.

>> תם שקד: "אני אוכלת פי שניים ממה שאכלתי בעבר"

אני עוד מתקשה להציב גבולות, אבל היום אני בהחלט יודעת שהרגשות שלי לגיטימיים. באותה מידה אם הייתי צועקת לבחורה עם חזה קטן "וואי איזה כיף לך שאת שטוחה ואין לך ציצים", כנראה שגם היא הייתה מרגישה לא בנוח. אני כבר לא מלקה את עצמי על הפעמים שלא הגבתי, או שלא העמדתי במקום אנשים שהעירו לי. היום אני פשוט יודעת – אני לא מגיבה על גופם של אנשים, אלא אם הם בעצמם שאלו אותי בצורה מפורשת לדעתי. וגם אז, לא ארגיש בנוח להעיר. פשוט כי זה לא ענייני.

לסיום יש לי בקשה אחת למי שקוראת או קורא אותי כרגע. בבקשה, תנו לי להתקיים בעולם עם החזה הגדול שלי, מבלי להפוך אותי ליצור מוחפץ ומיני 24/7. החזה קיים, ותצטרכו להתמודד עם זה. אל תחלקו איתי מחשבות, אל תעירו לי, אל תפתחו שיחה בנושא. תנו לי ללבוש מה שאני רוצה מבלי להפוך את זה לנושא היום.