המשפיענית לי מנחם לא נתנה לאנורקסיה, לגירושין או לסוכרת לטלטל אותה

היא הייתה בת 15 כשהחלה לפתח הפרעות אכילה קשות, וכאחת שמעולם לא סבלה מעודף משקל, הפכה לאנורקסית. "הפרעות אכילה לא חייבות לבוא ממקומות שחורים", אומרת לי ליזה (השם שני, על שם הסבתא) מנחם, אבל כולם קוראים לה ליקוש. בגיל 18 גילו אצל אושיית הרשת הנחשבת את מחלת הסוכרת, ועד היום היא מזריקה לעצמה 10-12 פעמים ביום, כמעשה שיגרה, כדי למנוע נפילות סוכר.

איך היית מתארת את הילדות שלך?
"גדלתי בכפר שמריהו בימים שהוא היה ממש כפר ולפני שהוא עבר להיות מוקד עליה לכל מיני נובורישים, בבית חם ואוהב. אני הבכורה משלוש והייתה לי ילדות מדהימה. אבא שלי, שמעון מנחם, היה בעברו כדורגלן במכבי נתניה ובנבחרת ישראל, פרש במוקדם ועבר לתחום הנדל"ן ואימא, שלי שטיינמץ-מנחם עוסקת שנים בפילנתרופיה ותקופה ארוכה עבדה עם נוער בסיכון והיום עם נכי צה"ל".

אז מה לדעתך הביא אותך לאנורקסיה?
"אני לא יודעת לשים את האצבע על אירוע אחד שהוביל לזה, בסך הכל הייתי ילדה מקובלת. במקרה שלי זה נגע בגיל ההתבגרות עם כל הבלבול שהוא הביא איתו ונכנס לי מן ג'וק לראש. בין הבנות היו שיחות על רזון ושנאתי את עצמי. התחלתי לשחק עם האוכל, לוותר על ארוחות ועל עוד ארוחות וזה היה כמו כדור שלג שמתגלגל מעצמו והקילוגרמים ירדו וירדו. ממשקל של 54 ק"ג הגעתי ל-43, השיער שלי החל לנשור וההרגשה – לא משהו".

>> איך תפחיתי את הסיכויים שילדיך יגיעו לדיאטת קיצון?

איך הגיבו ההורים?
"הם נרתמו לעזור עם רופאים, דיאטניות ופסיכיאטרים. לפני הביקור אצל הדיאטנית, הייתי שותה גלונים של מים ובתוך מכנסי הג'ינס הייתי מחברת משהו לרגליים, כדי לרמות במשקל".

ובכל זאת גייסו אותך לצה"ל?
"כן. בבית בו גדלתי לא הייתה אופציה אחרת. היה לי פסיכיאטר פרטי וזה לא תועד בשום מקום וזה לא דווח. את השירות שלי עשיתי בבור בקריה, שירות מאוד מעניין, מסביב חשבו שאני בסך הכול רזה מאוד מאוד ונתנו לי פטור מנשק, אבל בעקבות גילוי הסוכרת, אושפזתי ולבית החולים הגיע נציג צה"ל עם תעודת שחרור. הספקתי לשרת 10 חודשים, התאכזבתי מאוד כששוחררתי".

לי מנחם| צילום: מתוך אינסטגרם

יש קשר בין האנורקסיה לסוכרת?
"הרופאים לא בטוחים, אבל אני מאמינה שכן. אמנם גם אימי סוכרתית, אבל הסוג שיש לנו אינו גנטי. במקרה שלנו, הסוכרת פגעה פעמיים. בעיני, הסוכרת הייתה טריגר נפשי למצב שלי. הרגתי את עצמי כמה שנים. זה היה מאוד קשה לחיות בהסתרה וכל הזמן לחשב עשרה צעדים קדימה ולעשות גלגלונים באוויר שלא יעלו עליך. תקופה של שנתיים-שלוש, השקרים הפכו אצלי דרך חיים והייתי בטוחה שאני מצליחה להסתיר".

"אכלתי פסטה והיה לי טעים וגיליתי שאני אוכלת ואני לא הופכת למפלצת שמנה ושהגוף יודע להתמודד עם אוכל. אני מתאמנת וגם נהנית מאוכל. היום האנורקסיה היא זיכרון רחוק"

מתי הגיעה קריאת ההשכמה?
"כשאושפזתי עם הסוכרת, הגיע לחדר שלי ראש המחלקה ואמר לי 'אני יודע שיש לך הפרעות אכילה ואת צריכה לדעת שיחד עם הסוכרת,  מדובר בסכנת מוות. חטפתי סטירה רצינית. סודי התגלה. היום אני יודעת שהסוכרת הייתה סוג של מתנה, כי היא החזירה אותי לעולם האוכל, יצאתי לגמרי מהפרעות האכילה, למרות שלחיות עם סוכרת זאת חתונה קתולית. הייתי כמה שנים צמודה למשאבה, עם חוט שמחובר לגוף, אבל כשאת פנויה ויוצאת לדייטים, זה לא הכי נעים – אז חזרתי לזריקות. מדובר בהתמודדות יומיומית, קורה לעיתים שבלילה אני מוצאת את עצמי שטופת זיעה ורועדת בגלל שאני לא מאוזנת, אבל אני משתדלת שזה לא יקרה".

את מדברת על המחלה ברשתות.
"נכון וגם התנדבתי באגודה של סוכרת נעורים. הרבה אימהות כותבות לי, עיקר התמיכה שלי היא במשפחות של הילדים הסובלים מהמחלה".

איך חזרת לאכול כמו אדם רגיל?
"אני זוכרת שאכלתי פסטה של חבר טוב, וזה היה לי טעים וגיליתי שאני אוכלת ואני לא הופכת למפלצת שמנה ושהגוף יודע להתמודד עם אוכל. הזהירות היחידה קשורה למחלה ולכן עלי להיזהר ממתוקים. ככל שהזמן עבר, התחלתי לחיות נכון, אני מאוד אוהבת ספורט ומתאמנת, וכן, גם אוהבת לאכול ונהנית מאוכל. היום האנורקסיה היא זיכרון רחוק".

כשהייתה בת 24 התחתנה בחתונת ענק אחרי סיפור אהבה בן שנתיים, בנוכחות הרבה מי ומי, ושנה וקצת אחרי, התגרשה. הבת גאיה, כיום בת ארבע וחצי, הייתה אז רק בת שלושה חודשים. בקיצור, לפעמים החיים הם ממש לא פיקניק מתמשך ומישהי אחרת אולי הייתה לוקחת קשה את כל הטלטלות האלה שהחיים זימנו לה, אבל לא ליקוש.

בתוך כל הבלגן בחייך, בכל זאת היו לך מערכות יחסים.
"כן. יצאתי שנתיים עם הצלם פיני סלוק, עברנו יחד לניו יורק, למדתי שנה מנהל עסקים, ושם נפרדנו והכרתי את רוי לייבוביץ, די ג'יי מצליח, איש חיי לילה. אני הייתי בת 22 והוא בן 29, וזה היה נראה לי מגניב, נורא רציתי משפחה וילדים. זכרתי שרופא סוכרת אמר לי שבשנים הראשונות אחרי גילוי המחלה, יותר קל להיכנס להיריון. גרנו יחד שנתיים, נפרדנו לשלושה חודשים ואז חזרנו והיה ברור שזה הולך לחתונה. נישאנו ב'האנגר 11', בנוכחות אלף איש כי הוא מכיר את כל העולם. יום החתונה היה מאוד כיפי ורק רציתי שהכול יצליח. בחתונה הבאה שלי הכול יראה קטן ואחרת".

וההיריון הגיע בקלות?
"בבדיקות הדם הבנו שיש בעיה והתחלנו טיפולים ולשמחתי בהפריה השנייה נקלטתי, זה היה אושר גדול. היריון וילד, זה היה כל מה שרציתי. הילדה נולדה אחרי זירוזים בגלל הסוכרת, בשבוע 38, קופי של אבא שלה. ורוי שהוא מאומץ מברזיל, ולא מסתיר את זה, היה על גג העולם, פתאום היה מישהו בעולם שהוא מהדם שלו. גאיה היא ללא ספק התיקון שלו".

"מצאתי את עצמי לבד בלילות עם בעל שעוזב בתשע בערב וחוזר בארבע בבוקר, וכשנולדה התינוקת לא יכולתי להכיל את זה. אסור להקשיב לסביבה אלא רק לעצמך, אם לא טוב לך – קומי ולכי"

היכן נכשלתם?
"אני חייתי בלה-לה-לנד. המשבר החל עוד בהיריון והאצבע המאשימה היא עלי, הוא לא השתנה. אני השתניתי והכתובת הייתה על הקיר. אחרי החתונה רק רציתי בית, התחלתי לקנן, מצאתי את עצמי לבד בלילות עם בעל שעוזב בתשע בערב וחוזר בארבע בבוקר, וכשנולדה התינוקת כבר לא יכולתי להכיל את זה. בתחילה חשבתי בתוך תוכי שהוא יעזוב את חיי הלילה ויעבוד עם אבא שלי, פנטזיות שלא קשורות למציאות, והזמן עבר ולא רציתי יותר לחיות ככה. למזלי קיבלתי תמיכה מהמשפחה".

ניסיתם בכלל להתמודד עם המשבר?
"זה היה מעבר למשבר, ומה שחשוב לי להעביר בהקשר הזה הוא שאסור להקשיב לרעשי הסביבה אלא רק לעצמך, אם לא טוב לך במערכת יחסים – קומי ולכי. הכי חשוב שהילד יראה אימא מאושרת".

>> 10 סימנים שהקשר לא טוב לך

איך הוא קיבל את זה?
"בסוף זו הייתה החלטה של שנינו כי הבנו שלא טוב לנו בזוגיות הזאת. נפרדנו בטוב. אקט הגירושין הוא טראומטי אבל אנחנו הגענו להתגרש כמו שני חברים, יחד עם חברים שלנו, באווירה עוטפת וזה הקל. ביקשתי וקיבלתי משמורת מלאה על הילדה. הקשר בינינו מעולה, טוב יותר מאשר בנישואין. ושנינו מבינים שיש לנו את גאיה וזה חיבור לנצח. רוי אבא טוב ומכיל ומגיע כמעט מדי יום לגאיה. היום הוא נמצא בזוגיות רצינית ואני אוהבת את בת הזוג שלו, והכל בינינו זורם טוב ומבחינתי אני יודעת היום מה כן ומה לא ועל מה לעולם לא אתפשר".

"אני מוכנה. אני רוצה מערכת יחסים עם איש משפחה. ועם ארוחות שישי. אני רוצה עוד שלושה ילדים. טקס החתונה כבר פחות חשוב, אבל כן, אני מחכה לאחד"

תתחתני שוב?
"אני מכירה כל הזמן, יוצאת , מבלה. אני לא חובבת דייטים, זה מרגיש לי כמו ריאיון עבודה. אחרי הגירושין העדפתי את הלבד שלי, ומאז כבר הייתה לי מערכת יחסים אחת שהסתיימה ואני שוב מוכנה. אני רוצה מערכת יחסים עם אדם שהוא שאפתן ובעל ערכים ואיש משפחה, ועם ארוחות שישי, וכמובן זוגיות שיהיה בה ילד. אני רוצה עוד שלושה ילדים. טקס החתונה כבר פחות חשוב, אבל כן, אני מחכה לאחד".

היא בת 29 כיום ומודה על כל קריאות ההשכמה שקיבלה לאורך השנים. אז נכון שיש קשיים והתמודדויות כאם יחידנית והיא גם חושפת אותם ברשתות החברתיות בלי הרבה פילטרים – מה שהביא לה קהל גדול של מעריצים ובעיקר מעריצות, אבל היא אסירת תודה על כל הטוב שיש לה, ושלמה עם היכולת שלה להעביר כל פעם עוד דף ולהמציא את עצמה מחדש. היא מתגוררת עם בתה בצפון הישן של תל אביב, מתפעלת עם שותפה מותג לניחוחות בית ובימים אלה היא מוציאה ספר ראשון שלה, ספר ילדים, אופטימי, קטן וחמוד לגילאי שנתיים עד שבע, המלווה איורים מקסימים של בר פביאן בשם "תיק הכוונות הטובות" (הוצאת ניב), המוקדש איך לא, לבתה. במדד האושר היא מעניקה לעצמה ציון של 7 מתוך 10, ומבחינתה המדד יעלה לשיאו כשאהבה חדשה תבוא לה ובשאיפה, במהרה: "כי בסוף,  משפחה זה הכי חשוב", היא אומרת.

עד כמה האימהות שינתה אותך?
"היא הפכה אותי לאדם אחר, לימדה אותי כל כך הרבה על עצמי ועל האימהות. פעם הייתי קשוחה, היום אני מרגרינה, גם לסביבה, אני קשובה, מכילה, עם הרבה רגישויות. גאיה היא מרכז עולמי. אני חושבת שאני אימא טובה, טוטלית, אני מתפרנסת מהאינסטגרם ויש לי עסק של נרות וריחות בשם ELLE ET MOI עם חברתי מגיל 5 לורן שרמייסטר, במחירים לכל כיס. אני משקיעה בו את זמני כשהיא בגן, לא מוותרת על בילויים, אבל בסוף הכל נשאב לכיוון שלה ומה שנכון לה".

לי מנחם ובתה גאיה | צילום: קלי סנדלר

איך נולד הרעיון לספר?
"זה התחיל כשרציתי שיהיה לה סיפור שהוא רק שלנו וכל לילה סיפרתי לה סיפור שעוסק במעשים טובים וכוונות, למשל שאם יש לנו צעצועים שהם כבר לא לגילה, אנחנו יכולות להשאיר אותם על ספסל כדי שיגיעו לילדים שצריכים אותם או לתרום אותם לגן. ראיתי איך מהסיפורים, גאיה הופכת ליותר רכה וטובה ויותר בנתינה, וככה זה הבשיל לספר אופטימי על גאיה שמקבלת ליום ההולדת שלה מתנה מיוחדת במינה, תיק של כוונות טובות שאליו היא יכולה להכניס מעשים טובים וכוונות טובות שהיא נתקלת בהן במהלך היום".

אז יש מוסר השכל והוא אופטימי.
"ספר הילדים מלמד אותם להסתכל סביב ולהיווכח שבכל מקום כמעט, ברחוב, בגן, במכולת ואפילו בפגישה עם חברים, יש דברים טובים, צריך רק לשים לב אליהם. ומהבחינה זאת, כן יש מוסר השכל. הוא מלמד את הילדים להיות טובים יותר לעצמם, לחברים שלהם ולסביבה, לדעת לשחרר ולהיות בנתינה. הוא יצא ממש עכשיו לסטימצקי ולצומת ספרים ויימכר גם באתר שלי והוא מרגש אותי ממש כמו בלידה של גאיה ואני מרגישה שילדתי שוב משהו שהוא כולו שלי".

"תיק הכוונות הטובות" | מאת: לי ליזה מנחם