ג'וליה רוברטס מבטאת מדהים את החרדה הקיומית של כולנו

אחת מנקודות התורפה של סרטים אפוקליפטיים היא הסוף. אחרי בניה הדרגתית של איום מסתורי, סיום נטול תקווה יכול להיות מדכא מדי, ופתרון קל מדי יכול להיות מאכזב. "להשאיר את העולם מאחור" התמודד עם אתגר הסיום בצורה מוצלחת ביותר – הוא מציע תשובה אפשרית אך לא הרמטית, משאיר קצוות פתוחים בלי להרגיש קטוע, מזמין פרשנויות (כאלה כבר נפוצו באינטרנט) והעיקר, הוא שנון ומרומם.

>> ביג לבקובסקי: השחקנית הישראלית ששרדה פיגוע ומככבת בנטפליקס

הסיום – אל תדאגו, אין ספוילרים – תורם לסרט רובד רפלקסיבי, ומשמש מעין הערה על עצם הצפייה עצמה. בימים אלה ההערה הזאת רלוונטית במיוחד לצופים בישראל, שמבקשים לקחת פסק זמן מהאירועים הבלתי נסבלים ויושבים לצפות בסרט של נטפליקס כדי לנוח ואולי להתעודד. אלא שבמקום אסקפיזם טהור, "להשאיר את העולם מאחור" מהדהד את המציאות שאנחנו חווים. יש לציין שהוא עושה זאת כמעט ללא מראות קשים, אם כי יש יד כרותה אחת.

>> "אני מנסה למצוא את הרגעים האופטימיים, בין עצב לנחמה"

זה מתחיל כמו סרט אימה. משפחה ייצוגית מניו יורק – אמא, אבא, בן ובת – יוצאת לנופש בבית קיץ בלונג איילנד. צילום עילי של מכוניתם הנוסעת בכביש כפרי בין העצים מרפרר לפתיחה המפורסמת של "הניצוץ" של קובריק (בהמשך, גם חולצת הטריקו של הבת תקרוץ לסרט ההוא). עם רדת הלילה שני אנשים זרים, שמציגים את עצמם כאב ובתו, מתדפקים על הדלת ומבקשים להיכנס. האימא חשדנית – בסצנת הפתיחה היא הכריזה שהיא שונאת אנשים – אך האבא הידידותי מזמינם להיכנס ולהישאר לישון.

כזכור, ב"אנחנו" וב"דפיקה בדלת", שניחנים בפתיחות דומות, הזרים מביאים איתם קטסטרופות. אבל הפעם כשהזרים יורדים למרתף הם מקבלים נקודת מבט משלהם, ומהשיחה ביניהם אנחנו מתרשמים שאינם זוממים רעה, ושהסיפור שסיפרו על הפסקת חשמל בכל ניו יורק הוא אמיתי. בדיאלוגים אין כל התייחסות לכך שהמשפחה הנופשת היא לבנה, ואילו האב ובתו שנשלחו למרתף הם שחורים, אבל ההיסטוריה הגזעית של ארה"ב בהחלט מהדהדת בסיטואציה.

סרטו השני כתסריטאי/במאי של סם איסמעיל – שהתפרסם כיוצר הסדרות "הומקאמינג" ו"מר רובוט" – הוא עיבוד לספר מאת רומן עלאם, שהופק בשיתוף עם חברת ההפקה של ברק ומישל אובמה. פרט לכמה אפקטים מיוחדים מנבאי אפוקליפסה – מכלית נפט שעולה על חוף רחצה, להקת צבאים שמתנהגת מוזר, מכוניות טסלה שמתנהגות עוד יותר מוזר – הסרט מבוסס בעיקר על הדינמיקה בין שתי המשפחות במרחב הגדול של הבית, שמתנתק מהעולם כשהאינטרנט, הסמרטפונים והטלוויזיה מפסיקים לעבוד. הפרודקשן ואליו של הסרט מתבטא בצוות שחקנים מהשורה הראשונה שמעניקים לו ברק. ג'וליה רוברטס המצוינת היא אמנדה המיזנטרופית, ואית'ן הוק הוא בן זוגה החביב קליי. האורחים, שהם בעצם בעלי הבית, הם מהרשלה עלי (שני אוסקרים) בתפקיד יועץ ההשקעות ג'ורג', שניתוח המהלכים בשוק הפיננסים מספק לו מבט לעתיד, ומייהלה הרולד ("התעשייה") כבתו רות', שניחנה בלשון חדה.

>> אחרי הווידוי של רונה לי שמעון, סטטיק כתב על זה שיר מטלטל

תפקיד מעניין יש גם לפארה מקנזי כרוז בת ה-13, שפיתחה אובססיה ל"חברים", ויותר מכל מוטרדת מכך שלא תוכל לראות אם רוס ורייצ'ל התאחדו בפרק הסיום. רוז היא הראשונה שמבחינה שמכלית הנפט מתקרבת לחוף באופן מסוכן, אבל היא מרגישה שאף אחד לא מקשיב לה, תחושה שאחיה הבכור (הדמות הפחות מפותחת בסרט) מאשר. קווין בייקון, שמופיע לרגע בסצנה מוקדמת, ישוב במערכה האחרונה בתפקיד קטן אך מהותי (ושימו לב להבדל בין מה שהוא אומר לבין מילות הסיום), ויש עוד אישה דוברת ספרדית שמופיעה על אם הדרך. וזהו.