"אני מנסה למצוא את הרגעים האופטימיים, בין עצב לנחמה"
זה החל בפוסט יומי בפייסבוק, והפך למקום העצוב-שמח של עוד אלפים רבים. גלויות החטופים של זאב אנגלמאיר הגיעו השבוע למוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, וזה הדבר הכי מנחם שיש כרגע
"אני מנסה למצוא את הרגעים האופטימיים, לצייר את התקווה שהחטופים והחטופות ישוחררו, ואת השמחה של אלה שחזרו. לשלב בין עצב לנחמה", כך אומר האמן והיוצר זאב אנגלמאיר (שאולי מוכר לכן בזכות האלטר אגו שלו – שושקה), מי שעומד מאחורי אחד מהפרויקטים היפים שנולדו ברשת.
>> אור גדול: נמל יפו מארח תערוכת ענק למען שיקום העוטף
אנגלמאיר החל לפרסם את סדרת ציורי הגלויה היומית בעמוד הפייסבוק שלו, על רקע העסקה להשבת החטופים המוחזקים בשבי חמאס מהשבעה באוקטובר 2023. בימים שבאו מיד לאחר השבת האיומה, הוא הגיב לאירועים בציורי שחור-לבן, הרוויים בכאב ואימה ששיקפו את דיווחי הזוועה בחדשות. רק לאחר מכן, בחודשים נובמבר ודצמבר, עם התקדמות העסקה, החל אנגלמאיר להעלות לרשת את ציורי הגלויה היומית, סדרת ציורים המבטאת הזדהות עם כאב המשפחות וחשש לגורל החטופים, לצד גילויי שמחה עם כל אחת ואחד מהם השבים לארץ.
>> "אני מציירת ובוכה": הציור של משפחת ביבס ששובר את הרשת – ואת הלב
את הגלויות מצייר אנגלמאיר בעזרת טושים על נייר, מה כשלעצמו תורם לתחושת התמימות והתקווה שנחוצות לנו כל כך עכשיו. כל גלויה שהוא מעלה גורפת מיד אלפי לייקים ושיתופים. "אני מקבל הרבה תגובות, אולי בגלל שהגלויות מנסות לתפוס רגעים קטנים שיש בהם רגש", הוא מספר, "למשל הרגע שבו גלי טרשצ'נסקי רצה אל אימא שלה, ראומה, אחרי השחרור מהשבי. הידיים שלה היו שלוחות קדימה לחיבוק, ובציור הארכתי אותן. האם החזיקה בובת פיקאצ'ו, שגם אותה ציירתי, ובווידאו רואים מאחוריהן שורת חיילים מתבוננת בהשתאות במה שקורה. ממש כמונו. ציירתי את הרגע שלפני החיבוק, כי יש בו כמיהה וגעגוע".
"דודה של גלי שוחחה איתי בטלפון וביקשה לתת את הציור לגלי מתנה, ובתחילת שבוע הבא אמסור לה אותו", הוא מגלה, "פנו אליי בני משפחה של חטופים, היו שיחות מרגשות. התקשרה אליי בת שאביה נרצח בכפר עזה, בזמן שהגן על המשפחה. היא שלחה תמונות שלו – הוא נראה איש מקסים, אהוב ואוהב – וביקשה ממני לצייר את הכיתוב למצבה שלו. ציירתי, והכיתוב הוצב שם. קשה לי לתאר עד כמה כל זה מרגש".
>> "לקחתי את האקדח ופשוט חיכיתי למחבלים בסלון": הסיפור המטורף של האמן הרן כסלו מבארי
ציורים נוספים של אנגלמאיר שנכנסו עמוק ללב, הם של יפה אדר, אותה פרסם האמן ימים ספורים לפני ששוחררה מהשבי, וכמו כן, ציורים של משפחת ביבס ושל נועה ארגמני – שכולנו משוועות כבר לחזרתם הביתה. "את סבתא יפה מקיבוץ ניר עוז ציירתי על פי צילום שלה בקלנועית עם אנשי חמאס. רציתי להראות אותה חוזרת הביתה, בקלנועית צבעונית, מוקפת נשים רוקדות ופרחים. גלויה צבעונית ושמחה. ארבעה ימים אחר כך סבתא יפה שוחררה", מספר אנגלמאיר, "את שירי והילדים הג'ינג'ים ציירתי בכמה גלויות, ואת נועה ארגמני ציירתי חוזרת ומנופפת בשמחה להוריה, מקווה שזה יתממש בקרוב מאוד".
"גם גלויית 'מפת התקווה' קיבלה הרבה מאוד תגובות", הוא מספר, "מורות ומורים מבתי ספר בכל הארץ ביקשו ממני להדפיס אותה, ויזמו פעילויות בהשראתה. שלחו לי ציורי ילדים שציירו את מפת התקווה שלהם, עם הרי פיצה וגבעות גלידה".
"היצירה, מבחינתי, היא כמו יומן אישי", הוא אומר, "יש גלויות, כמו 'הצילו את הגברים' שמתעדות תסכול, למשל מזה שהגברים שבשבי כמעט לא הוזכרו בתקשורת. או גלויית התאילנדים והפיליפיני במסוק, שמופיעים עם שמותיהם, כי בדיווחים הם היו חסרי שמות".
בתחילת השבוע, לכבוד חנוכה, נתלו גלויות נבחרות על חזיתות מוזיאון הרצליה לאמנות, בשאיפה להפיץ מסר של נחמה ותקווה, ואולי להאיר מעט בימים אלה של כאב וטלטלה עמוקה. מלבד זאת, מציג אנגלמאיר במוזיאון במסגרת התערוכה "ספרו לי עוד: מהלכים באיור עכשווי", שאצר יובל סער. "הגלויות הוצגו ברחבת מוזיאון תל אביב והוקרנו על בניין המוזיאון, בתערוכה של משפחות החטופים. איה לוריא, מנהלת מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית הציעה לי להציג את הגלויות, ומהשבוע הן מוצגות בגדול על חזיתות בניין המוזיאון לשלושה חודשים, וזה מאוד חשוב ומשמח אותי", אומר אנגלמאיר, "הגלויות מוצגות בכמה תערוכות, בארץ ובחו"ל. חשוב להנכיח את נושא החטופים, לא להרפות, להזכיר כל יום שרובם עדיין שם, בסיוט הזה. צריך לעשות הכל כדי להחזיר אותם במהירות ולא לסכן אותם".
מהי הגלויה שאתה הכי מחכה כבר לצייר?
"ציירתי מסיבת שחרור מהשבי, אבל אני רוצה לצייר אותה גדולה בהרבה, עם החטופים כולם, ציפורים צבעוניות באוויר, פרחים וחיוכים ועוגה ענקית שכתוב עליה "יחי החופש". עד שזה יקרה, אני ממשיך לצייר כל יום גלויה".
