זו הסחת הדעת המושלמת מהמלחמה, אפילו לדקה ביום

אני אהיה כנה: מול האירועים הנוכחיים, המוח שלי לא יכול לחשוב על יוגה. מהרגע שהתעוררנו בבוקר החג יש חלק בנשמה שנזרק לתוך סיטואציה שנפש אנושית פשוטה לא מסוגלת לעכל – ואז איך אפשר לחשוב על ערכים שהיוגה מביאה? על טוב אנושי? חמלה? הנשימה כעוגן? ובכל זאת: היוגה מחברת את העבודה הגופנית עם הנפש ומה שלי עוזר בתקופה הזאת זה לכוון את הפוקוס על הגוף, פשוט כי הוא יותר נגיש לי מהנפש. להירגע אני לא יכולה, אבל להיות על מזרן מנותקת מהטלפון לחצי שעה ולעשות פלאנק – את זה כן, לכן אני רוצה לשתף ב-6 נקודות הסתכלות + טיפים שעוזרים לי להשתמש ביוגה כדי לתמוך בגוף ובנפש בימים האלו.

>> היי, תנשמי: טכניקות להרגעה עצמית ועוד שיטות להפגת המתח

חצי שעה בלי הטלפון

התרגול מאפשר נוכחות בתוך פעולה כשהטלפון בצד. זו הסחת דעת, פשוט ככה. רק הדבר הזה הוא בעל ערך גם אם בפועל לא "עשית" יותר מדי. גבולות המזרן מוגדרים, המזרן מוגדר, הזמן מוגדר והדבר היחיד שאת צריכה לעשות זה להיות שם. אי בתוך ים החדשות והסיפורים.

טיפ: גם אם על המזרן המוח כל הזמן מריץ מחשבות ורק מחכה לסיום התרגול כדי לחזור לטלפון (אצלי זה ממש ככה) – נסו להחזיק מעמד ולא לגעת בו. שימו אותו בתוך ארון בחדר אחר. גם אם זה מרגיש חסר טעם, פייק איט טיל יו מייק איט כדי להגיע ל-30 דקות בלי גלילה.

פוקוס על הבוהן הגדולה

בתרגול אנחנו מתרכזות בנקודות מסוימות בגוף. כשהמוח והלב מוצפים, לפעמים ריכוז בבוהן הגדולה של הרגל, בריכוך של הכתפיים, או בבערה של הפלאנק – יהיו המקסימום שנוכל לעשות. אבל הדבר הקטן הזה יאפשר לנו ולו שניה אחת של ריכוז במשהו ספציפי ומוחשי ותוך כדי – ניתוק פצפון מהמציאות הנוכחית.

טיפ: נסו להיות בשביעות רצון מרגע אחד קטן של פוקוס בגוף. הנה שתי דוגמאות לפעולות קטנות כאלה שאפשר להעביר אליהן את המיקוד: לשחרר לסתות ולהרגיש את המגע של כפות הרגליים עם הקרקע.

יוגה לאה הוצלר | צילום: באדיבות המצולמת

יש רגעים שזה ירגיש פייק, אבל זה שולח אותי לנקודה הבאה:

לדאוג לעצמי זה לדאוג לעם

אנחנו ניגשות לתרגול בניסיון לנקות את הראש, וזה די בלתי אפשרי בימים האלו. לכן, מלכתחילה, הייתי משחררת את הציפייה לתוצאה ומתמסרת לכוונה שהביאה אותי לתרגל, מסתפקת בזה. המשמעות של הביטוי "קארמה יוגה" הוא יוגה של הפעולה, התמסרות לפעולה בלי קשר לתוצאות שלה. דרך לחיזוק ההתמסרות הזאת היא להזכיר לעצמנו שלדאוג לגוף ולנפש שלנו זה לדאוג לחתיכה קטנה מהעם הזה ולמה שהוא עובר עכשיו, אפשר ממש להתייחס לזה כמחויבות. ככה אני עשיתי עם עצמי כשלא היה לי כוח לתרגל אבל אמרתי לעצמי שאני חייבת לדאוג לעצמי – כדי לדאוג לעם.

טיפ: רגע לפני שהתחלתן לתרגל נסחו לעצמכן כוונה, מנטרה קצרה, שתוכלו לחזור אליה לאורך התרגול. למשל: אני עושה כמיטב יכולתי בנסיבות הנתונות.

>> 4 דרכים טבעיות להעלאת המורל בתקופות קשות

בלי מזרן, בלי זמן פנוי

הטראומה שהגופים שלנו חווים בימים האחרונים, גם אם ראינו את המתרחש "רק" מול המסך, משפיעה על הגוף שלנו לרעה. כולנו כל היום בטלפון או מול הטלוויזיה והגוף מנוון ומרגיש חסר חשק. קבלו את חוסר האנרגיות הזה ותעבדו איתו. קבלו את זה שאתן 50% מבדרך כלל ותגידו לעצמכן שזה בסדר.

טיפ: אם אין לכן כוח ממש לתרגל, פשוט תעשו מדי פעם פלאנק של 30 שניות עד דקה, או כלב מביט מטה של 30 שניות עד דקה, או פיתול עדין של השדרה בישיבה או על הגב, או כמה שכיבות סמיכה. לא צריך אפילו מזרן או זמן פנוי, פשוט רגע תעצרו ותעשו. זה יחזיר לגוף מרץ גם בלי לגשת לתרגול מלא, ואפשר גם לצרף לזה את הילדים, מה שמוביל אותנו לנקודה הבאה:

יוגה לאה הוצלר | צילום: באדיבות המצולמת

עם ילדים, למה לא?

קיבלתי בימים האחרונים הרבה הודעות מאימהות שרוצות לתרגל יוגה עם הילדים שלהן בבית. אני בטוחה שמהצד השני יש אימהות שלא חושבות בכלל לתרגל כי הילדים שלהן בבית. חשוב להגיד שלתרגל ביחד זאת הזדמנות טובה גם לעשות פעילות משותפת – וגם להרוויח תנועה לגוף. הנה שני תרגולים שמתאימים להורים וילדים ביחד, אחד של 20 דקות ואחד של 10 דקות.

להחזיק ידיים בשוואסנה

אלוהים, כמה שאנחנו צריכות וצריכים את הביחד בימים האלו. באחד מהסטודיואים שאני מלמדת בהם המשיכו לקיים שיעורים השבוע משום שיש בו מרחב מוגן, ויצא שלימדתי כמה אנשים בודדים שהיו להם אנרגיות לבוא ולתרגל. בניגוד לשאר הפעמים שבהן התרגול מסתיים בישיבה, כל אחד במזרן שלו – הפעם בסוף התרגול התכנסנו להחזיק ידיים ולקחת כמה נשימות יחד. אין לכם מושג כמה זה נותן מעט נחמה.

טיפ: אם תרגלתן עם מישהו – קחו כמה רגעים בסוף בשוואסאנה (שלב ההרפיה) כדי להחזיק ידיים או לשכב מחובקים. אפשר אפילו להזמין מישהי שנמצאת אתכן בבית ולא תרגלה להצטרף רק לחלק הזה, ואז לסיים את התרגול במגע ממושך וכמה נשימות משותפות.