בישראל עדיין חושבים שכדורגל זה קטע גברי, איזו שטות

לפני 10 שנים, באפריל 2013, התקיים חצי גמר ליגת האלופות לנשים, בו ארסנל אירחה את וולסבורג. 1,406 איש ואישה צפו במשחק. בשבוע שעבר חצי גמר ליגת האלופות שוחזר, והאצטדיון היה סולד אאוט – 60,063 צופות וצופים הגיעו למשחק. גם גמר הגביע האנגלי בין מנצ'סטר יונייטד לצ'לסי, שיתקיים בשבוע הבא, מדגים היטב את הנקודה: בשנת 2013 נכחו באצטדיון 4,988 צופות וצופים, ובראשון הבא יגיעו לאצטדיון וומבלי 90,000 אישה ואיש – כל הכרטיסים למשחק כבר נמכרו!

הג'ודוקא ענבר לניר: "השרירים שלי הם התכשיטים הכי יפים שלי"

במהלך עשר השנים האחרונות, כדורגל הנשים בעולם עשה קפיצה מטאורית. מונדיאל הנשים האחרון, בשנת 2019, שבר שיאי צפיה –1.1 מיליארד א.נשים צפו במשחקים ברחבי העולם, פי שניים לעומת המונדיאל הקודם שהתקיים בשנת 2015. את הפופולריות העצומה של המשחקים הצליחו לתרגם להמשך הזינוק בענף, למרות משבר הקורונה. שיא אחרי שיא נשברו – במספר הצופות והצופים, בספונסרים שהקבוצות מושכות, בדרישה והקבלה של שכר שווה לגברים בחלק מהנבחרות, וכמובן – ברמת הכדורגל. ובישראל – העדר השקעה כמעט מוחלט לא מאפשר לענף להתרומם. 

ספורט תחרותי הוא כלי נהדר ביצירת ביטחון עצמי, דימוי גוף משופר והבנה – בפרט בגילאים הצעירים – שהגוף שלנו חזק ובעל יכולות, ולא רק מיני

ההשקעה בספורט הנשים בישראל לא עומדת בשום סטנדרט סביר. כך למשל, במהלך משבר הקורונה הקצה שר התרבות והספורט דאז, ח"כ חילי טרופר, סכום של 110 מיליון ש"ח לכדורגל ולכדורסל הגברים בלבד. התירוץ היה שהענפים הללו סבלו מפגיעה בגלל שלא יכלו למכור כרטיסים. אלא שמשרד האוצר הציע מתווה תמיכה לכלל המשק, שנועד לפצות בדיוק על הירידה בהכנסות! זה שיקוף מדויק לכך שספורט בישראל – במיוחד בכל הנוגע לענפים קבוצתיים עם כדור – נתפס כמיועד לגברים בלבד. 

למה בכלל צריך להיות לנו אכפת? מעבר לחוסר השוויון הזועק לשמים ולאפליה המקוממת, החשיפה לספורט נשים חשובה במיוחד לעידוד ילדות ונערות ליטול חלק פעיל בספורט תחרותי קבוצתי. ממחקר של ארנסט אנד יאנג, חברת רואי החשבון מהמובילות בעולם, עולה נתון שומט לסתות של ממש: 96 אחוז מהמנהלות הבכירות בעולם העבודה עסקו בספורט תחרותי בתור נערות. ספורט תחרותי הוא כלי נהדר ביצירת ביטחון עצמי, דימוי גוף משופר והבנה – בפרט בגילאים הצעירים – שהגוף שלנו חזק ובעל יכולות, ולא רק מיני. ספורט תחרותי קבוצתי מקנה כישורי עבודה בצוות. ספורט, בכלל, בונה נחישות ומלמד לא רק להנות מתחושת הניצחון, אלא גם להתמודד עם הפסד. ההבנה שכישלון הוא שלב בדרך ולא מצב קיומי הינו שיעור חשוב מאין כמותו.

למדינה יש תפקיד קריטי בקידום ספורט נשים. ארצות הברית, למשל, היא אימפריה בתחום הספורט התחרותי, כולל עבור נשים. בשנת 1972 נחקק תיקון לחוק החינוך המכונה "טייטל 9", שאסר על אפליה על בסיס מגדרי במערכת חינוכית שמקבלת תמיכה כלכלית פדרלית. לקח 20 שנה (ועתירה משפטית), אבל התוצאה היא סטנדרט שכל מכללה אמריקאית שהייתה בה קבוצת ספורט גברים, נדרשה להקים במקביל קבוצת נשים באותו ענף או בענף אחר. בשנים שחלפו מאז, מספר הילדות העוסקות בספורט מאורגן בבתי ספר עלה ביותר מפי 10. מאות קבוצות נפתחו במכללות, הוענקו אלפים רבים של מלגות, ונשים לקחו חלק בספורט תחרותי ברמה הכי גבוהה שיש במגוון ענפי ספורט.

לינוי אשרם על ההחלטה לפרוש: "הבנתי שהגעתי לתחנה הסופית במסע שלי"

גם ספורט הגברים בישראל וגם ספורט הנשים מתבססים על תמיכה ציבורית. רק שאצל הגברים מדובר בתמיכה מאסיבית, בעוד שאצל הנשים מדובר בתמיכה זעירה. אם כדורגל הגברים, למשל, כל כך אטרקטיבי, יבואו ויתייצבו עוד אלונה ברקת-יות ויענקל'ה שחר-ים, וישקיעו כסף פרטי. 

המחסור במגרשים משפיע באופן ישיר על האפשרות של ילדות, נערות ונשים להתאמן, מכיוון שהן נדחקות לתחתית סדרי העדיפויות

ה"טייטל 9" הישראלי צריך לעבור דרך יצירת תקצוב שוויוני לחלוטין בכסף הציבורי – במשרד הספורט, ברשויות המקומיות ולא פחות חשוב – בסכומי הכסף האדירים שמגיעים מהטוטו, שפועל מתוקף החוק להסדר הימורים בספורט. דו"ח מבקר המדינה האחרון הצביע על המצב הנורא של התשתיות הפיזיות המיועדות לאימונים בכל רחבי הארץ. המחסור במגרשים משפיע באופן ישיר על האפשרות של ילדות, נערות ונשים להתאמן, מכיוון שהן נדחקות לתחתית סדרי העדיפויות. תקצוב שווה, מגרשים שווים ושעות אימון שוות הן קריטיות, לצד בניית תשתיות פיזיות לספורט בכל בתי הספר, תגבור שיעורי האימון הגופני, והפסקת הסללת הילדות לתנועה ומחול, לעומת הבנים שמתחרים במשחקי כדור.

גורו הכושר של הסלבס ליקי רוזנברג: "אם לא הייתי טובה אף אחת לא הייתה נשארת איתי"

המשוואה צריכה להיות ברורה – כספים ומשאבים ציבוריים צריכים להיות מחולקים חצי-חצי. הנה רפורמה מצויינת שאפשר להעביר כבר בתקציב הקרוב. 

הכותבת היא משפטנית ופעילה חברתית, יועצת ומרצה בתחומי מדיניות ומגדר, לשעבר מנכ"לית שדולת הנשים בישראל