טיפול בהליכה כבר עשית? הכירי את הפורמט החדש של הטיפול הפסיכולוגי
הקורונה הרגילה אותנו לקבל טיפול פסיכולוגי אונליין. אבל היא הביאה לקדמת הבמה גם דרך חדשה לקבל טיפול: תוך כדי הליכה משותפת עם המטפל, במהלכה הגוף עוזר לנפש להחלים ולהתחזק
כשהקורונה אילצה את כולנו למצוא דרכים יצירתיות להיפגש בלי להיפגש באמת, גם התחום הטיפולי נדרש להתאמות משלו. כי טיפול או פסיכותרפיה זה לא משהו שמפסיקים בנקל, ובהעדר האופציה להיפגש בקליניקה, הסשנים נדדו להם למרחב הוירטואלי. טיפולי אונליין (בסקייפ, בזום או באפליקציות ייעודיות) או באנגלית e-therapy הם לא דבר חדש, אבל מפגשים טיפוליים שכאלה מחוץ לקליניקה בהחלט קיבלו דחיפה משמעותית בשנה האחרונה.
"כשהתחלתי לטפל דרך האינטרנט זה היה מתוך אילוצים של מרחק. עברתי להולנד ורציתי להמשיך לקבל מטופלים בשפת האם שלי", אומרת מירב בונדי, פסיכותרפיסטית מומחית שמנהלת גם קליניקה אונליין. "הייתי מאד מכוונת לשיטה המסורתית, ולא היה לי קל לעשות את המעבר, אבל העולם מתקדם לכיוון הזה, וזה רק טבעי שהעולם הטיפולי ילך בעקבותיו. בתקופת הקורונה הרבה מאד טיפולים עברו לאונליין, וזה איפשר את הדחיפה להרבה מטופלים ומטופלות. אחרי שנחשפו לעולם הזה, חלקם אפילו מעדיפים להמשיך ככה".
"הופתעתי לגלות שמטופל רזה באופן דרסטי בתקופת הקורונה, ואי אפשר היה לראות את זה דרך מסך המחשב"
עבור בונדי, טיפול האונליין לא פחות ממצה ומספק מטיפול פיזית בקליניקה. "זה נכון שיש דברים שלא מבחינים בהם דרך המחשב, אבל יש דברים שדווקא בקליניקה אי אפשר לראות ובאונליין כן נחשפים כמו הבית של המטופל או מקום העבודה שלו. אפשר לראות את המטופל במקום הנוח שלו, בלבוש הנוח שלו", היא אומרת. " יש גם דברים שקל יותר לחשוף ממקום בטוח. המטופלים נשארים באיזור הנוחות שלהם וזה מספק להם הגנה מסוימת. "בנוסף, אין מגבלה גיאוגרפית ואפשר לקבל טיפול מכל מקום בעולם שבו יש אינטרנט", היא מוסיפה. "לפעמים החיים עמוסים מדי ולא מאפשרים נסיעה לקליניקה או שיש מגבלה פיזית. לפעמים החרדה עצמה מונעת מאנשים להצליח להגיע לטיפול שיעזור להם. ויש גם את החיסכון בזמן ובכסף והגמישות במשחק עם הימים והשעות".
ובכל זאת, היא מודה, יש דברים שלא עוברים דרך מסך המחשב כמו שפת הגוף של המטופל או התחושות שעוברות בחדר. כל הרמזים הקטנים בהם מבחין המטפל הם חלק משמעותי מהתהליך הטיפולי. "אני למשל הופתעתי לגלות שמטופל רזה באופן דרסטי בתקופת הקורונה, ואי אפשר היה לראות את זה דרך מסך המחשב", היא מספרת. "לפעמים גם קשה למצוא מקום עם פרטיות, וישנן בעיות טכנולוגיות שמפריעות לרצף ומבזבזות זמן יקר. הקליניקה הפיזית גם מנותקת מהיומיום של המטופל. זה מעין אי בתוך החיים שמאפשר לו להתבונן מהצד. הרבה מהמטופלים מדברים על הדרך הלוך וחזור מהקליניקה. זה נותן להם זמן לחשוב על נושאים שהיו רוצים להעלות או זמן לעבד את מה שעלה בטיפול".
ולמי טיפול אונליין יכול פחות להתאים?
"יש אנשים שזקוקים לקרבה הפיזית וקשה להם להיפתח מול מסך המחשב", היא אומרת. "לעומתם יש כאלה שהישיבה הקרובה והאינטימית בקליניקה דווקא מקשה עליהם להיפתח. אני כן יכולה להגיד שרוב המטופלים שלי היום מעדיפים להישאר בנוחות של הזום".
אופציה נוספת למי שמתקשה להישאר במגבלות האונליין אבל לא רוצה לוותר על התהליך הטיפולי הוא טיפול שמתנהל תוך כדי הליכה או ריצה באוויר הפתוח. טיפולי "Walk and Talk" – במסלולי טבע, כבישים או חופים – מביאים ממד חדש לתהליך הטיפולי, תוך שמירה על הביטחון האישי של המטופלים, וכבר סומנו כטרנד וולנס מבטיח לשנים הבאות. בפגישה הטיפולית המטפל והמטופל הולכים או רצים יחד בקצב נוח שמאפשר שיחה ומציפים נושאים שונים שקשורים לטיפול. היציאה החוצה מקרקעת, משרה תחושת רוגע, ומפחיתה סטרס והתנועה של הגוף, יוצרת מומנטום שעוזר לעבד רגשות ומעודדת יצירתיות ודרכים עמוקות יותר לחשיבה. אפשר לעצור להביט בנוף או לשבת על ספסל ולהרהר. זה הכל חלק מהתהליך הטיפולי. "בטיפול כזה השיח הטיפולי מתקיים במהלך ההליכה או הריצה, ובהתאם לכושר הגופני של המטופל עם דגש על יכולת לקיים שיחה ללא מאמץ יתר", מסביר אמיר וייס, פסיכולוג קליני מומחה, שמטפל בשיטה הזו.
"יש אנשים שהטיפול בצורתו הסטנדרטית לא מתאים להם, ההליכה המשותפת מקלה עבורם את השיח"
לפי וייס, בטיפול בהליכה מושם דגש גדול על תקשורת לא מילולית. "הגוף שלנו מדבר באופן הייחודי לו במצבים רגשיים מסוימים", הוא אומר. "יש שסובלים מכאבים פיזיים ואחרים עייפים מהרגיל. כשהמימד הגופני הופך לחלק מהתהליך הטיפולי גוברת הנגישות של המטפל למידע הזה, וזה יכול לסייע בקידום התהליך הטיפול". מובן שלפעילות הגופנית ולאנדורפינים שמשתחררים במהלכה גם השפעה חיובית על הנפש. "מבחינה מנטלית זה קשור לתחושת מסוגלות, שליטה עצמית וקבלה חברתית", מסביר וייס.
מבחינתו, אם אין מניעה ברורה לקיים טיפול כזה, הוא שמח להציע אותו למטופלים. "יש אנשים שהטיפול בצורתו הסטנדרטית לא מתאים להם", הוא אומר. "למשל אנשים שחוו תהליך טיפולי לא מוצלח בעבר, אנשים שמתקשים לשבת הרבה, אנשים שמתקשים עם אינטימיות או ביצירת קשר עין. ההליכה המשותפת מקלה עבורם את השיח", במקביל יש מקרים שבהם הסיכון גובר על פוטנציאל השינוי. "למשל במקרה שקיימת הפרעת אכילה ויש חשש שהמוטיבציה תשמש לירידה במשקל", הוא אומר, "או כשהסיבה שבגללה פונה האדם לטיפול היא כי המרחב מאפשר לו להימנע ממגע עם הקשיים שלו למשל מישהי שמתקשה לייצר אינטימיות". וייס בהחלט רואה היענות גדולה יותר לטיפול חוץ בעקבות הקורונה. "ייתכן שזה ביטוי נוסף להצפה בפניות לטיפול פסיכולוגי", הוא אומר. "הקורונה גם יצרה פתיחות מסוימת באופן שבו אנשים חושבים על הטיפול ובאופן שבו הוא מתבצע. היא דרשה מכולנו לגלות גמישות ויצירתיות בהקשר הזה".