איזה טיפול נפשי הכי מתאים לך?

צילום: shutterstock
צילום: shutterstock

הקורונה מגבירה את הלחץ והחרדה וטיפול נפשי יכול לעזור. אבל איך תדעי איזה? מדריך לשיטות שונות של טיפולים פסיכותרפים

88 שיתופים | 132 צפיות

האירועים האחרונים מגבירים את הלחץ. החרדות מנגיף הקורונה, הלחץ מהשינויים הכלכליים, העומס על מערכות היחסים המשפחתיות. טיפול יכול להיות מפלט טוב שיעזור להתמודד עם הקושי. אבל מה באמת אנחנו יודעים על טיפולים פסיכותרפים? איך יודעים לאיזה מטפל לפנות, כשחשים צורך? אילו גישות, שיטות והתמחויות קיימות, ומה מכל אלה מתאים עבורנו?

כיצור חברתי, מתקשר האדם הבריא עם סביבתו ללא הרף. במצבים כמו תסכול, דכדוך, אכזבה, חרדה, או התלבטויות שונות בחיים, עולה הצורך בפריקת המשא, על ידי תקשורת עם אדם אחר. הפסיכותרפיסט דומה, למעשה, למאזין טוב שמפגין פתיחות, קבלה ללא שיפוטיות, אמפתיה וסובלנות. פעמים רבות טמון הכוח שבטיפול באווירה נוחה, שמאפשרת למטופל "להוציא את הדברים", להשמיע ולהסביר לעצמו מה מטריד אותו. טיפול פסיכותרפי מעניק מסגרת המחייבת התייחסות רציפה, יציבה ואחראית לבעיות, התמקדות בהן, ומתוך כך – חתירה לפתרונן. תנאי הטיפול מבטיחים פרטיות וסודיות, מעניקים בטחון ומאפשרים לבטא כל דבר.

הטיפול הנפשי המקצועי מבוסס על מספר רב של מונחי יסוד, מהם נגזרות גישות ושיטות טיפול מגוונות. מטפלים עשויים לנסות לשנות התנהגויות מסוימות של המטופל, לשפר את מיומנויותיו הבין אישיות, להשפיע על דרכי חשיבתו, למתן תגובות המגבילות את המטופל בחייו, או לצמצם עד למינימום תנאים סביבתיים שגורמים להתנהגויות לא רצויות. כל התמקדות כזו יכולה להדגיש היבטים שונים. למשל, אם הטיפול סובב סביב שיפור מיומנויות בין אישיות, מטפל מסוים יתמקד במשחקי תפקידים עם המטופל, אחר ישנה את דרכי חשיבתו של המטופל ואת האופן בו הוא תופס את סביבתו החברתית, ומטפל נוסף יחזור אחורה לקשריו של המטופל עם הוריו וינסה לאתר משם את הבסיס לקשיי התקשורת הבין אישית בהווה. כל אחת מהגישות עשויה להוביל לתוצאות מספקות, והדבר תלוי בעיקר באיכות הקשר שבין המטפל למטופל וההתאמה הספציפית של השיטה לאדם. שני מטופלים עם בעיות דומות יכולים להפיק תועלת מטיפולים שונים לחלוטין.

על מגוון הצורות הרחב של הפסיכותרפיה, נוספו במהלך השנים שיטות וגישות חדשות. מבין כל אלה ניתן לציין חמש גישות עיקריות לטיפול פסיכותרפי אינדבידואלי.

הגישה הפסיכואנליטית

הגישה הפסיכואנליטית היא הגישה הוותיקה ביותר, שפותחה בידי זיגמונד פרויד וממשיכי דרכו ובעבר משלה בתחום הטיפול הפסיכולוגי בישראל. מדובר בתהליך טיפולי ממושך ומקיף, החותר לחשיפה של מחשבות, זכרונות, חרדות וקונפליקטים מודחקים, שמקורם בתקופת הילדות המוקדמת. התהליך מסייע למטופל בהתמודדות יעילה עם חייו הבוגרים, והטיפול כולל בין שלושה לחמישה מפגשים בשבוע ועשוי להמשך אף מספר שנים. הכלים הבסיסיים של הגישה הם בין היתר אסוציאציות חופשיות וניתוח חלומות, ומטרתם להגיע לחומר לא מודע שמניע את הקשיים והבעיות שחווה המטופל. המטפל בגישה זו נייטרלי ומרוחק, ומאפשר למטופל להכנס פנימה, אל תוך עצמו, ושם למצוא את ההבנה העמוקה לבעיותיו.

הגישה הפסיכודינמית

גישות הטיפול העדכניות יותר הן הגישות הפסיכודינמיות, שניחנות ביתר גמישות. הטיפול קצר יותר ותכוף פחות (בין פגישה לשתיים בשבוע), ומתאפיין בדגשים על חומרים מודעים יותר ועל ההיבט הבין אישי בחיי האדם. בבסיס הטיפול הפסיכודינמי עומד העיקרון, לפיו טבע היחסים הבין אישיים של המטופל עם סביבתו מושפע ממערכות היחסים המוקדמות שלו, עם הוריו או בני אדם משמעותיים אחרים. המטפל בגישה זו הוא פחות נייטרלי ומרוחק. הוא יתמקד בבניית השקפה מדויקת וחיובית על הסביבה הבין אישית ויעניק חשיבות גבוהה יותר לשיפור המצב בהווה, ופחותה יותר – לניתוח ופירוש של העבר.

הגישה ההתנהגותית

הגישה ההתנהגותית היא "היריבה" הוותיקה של הגישות הפסיכואנליטית והפסיכודינמית המתמקדת בשינוי או בהעלמת ההתנהגויות המפריעות לחיי המטופל, וכן בהשגה וחיזוק של ההתנהגויות הרצויות. הכל נעשה באופן ישיר, עם דגש על ההווה ומבלי לחקור טראומות מן העבר, תחושות, קשיים ורגשות פנימיים. המטפל כאן פעיל יותר וחותר להקנות למטופל שליטה על התנהגויות ותגובות רצויות, שיתמידו לאורך זמן. אחד הכלים הבולטים בגישה זו קרוי "הקהיה שיטתית", והוא מיועד לטיפול באנשים הנמנעים ממצבי חיים מסוימים בגלל פחדים וחרדות שונים. השיטה מיועדת ללמד את האדם להתגבר על פחדיו, תוך חשיפה לגירוי שמעורר תחושות אלה. הטיפולים ההתנהגותיים נמשכים פרק זמן קצר יותר ומתאימים בעיקר לבעיות מוגדרות וספציפיות.

הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית

בשיטה זו פועל המטפל לשינוי הקוגניציות של המטופל, במטרה להשפיע על מחשבותיו, רגשותיו והתנהגותו הגלויה. כמו בטיפול ההתנהגותי גם כאן אין מסע אל העבר בחיפוש אחר מקור הקושי, אלא מיקוד על הבעיות המטרידות, והענקת כלים להתמודדות עמן. שיטה זו תטפל במערכת האמונות הלא רציונליות של האדם, שמפריעה לפתח תפיסת מציאות יעילה וגורמת לאדם לאמלל את עצמו. המטפל ישאף לרכך דרישות נוקשות של האדם מעצמו ומסביבתו, ולשנות פרשנויות אישיות מוטעות. הטיפול על-פי גישה זו קצר יותר, מובנה, וכולל תוכנית עבודה ברורה, משימות שונות ומטלות התנהגותיות.

הגישות ההומניסטיות או האקזיסטנציאליסטיות

התפיסה בגישות אלה היא שהמטופל הוא האחראי העיקרי להצלחתו של הטיפול, ולמטפל אין כלים מוגדרים וחד משמעיים. כך לדוגמה, הטיפול נועד לסייע למטופל לקבל את עצמו, להיות עצמו, ולמצוא משמעות בחייו. המטפל לא יכוון את הטיפול, יפרש, יתן תשובות או ינתח את עברו של המטופל, אלא רק יסייע לו, בחופשיות, בקבלה ובפתיחות, להגיע בעצמו להבנה והשלמה.

 

בנוסף להתאמה בין גישת הטיפול ואופי הבעיה, ישנה חשיבות מכרעת להתאמה בין הגישה לאדם עצמו | אילוסטרציה: shutterstock
בנוסף להתאמה בין גישת הטיפול ואופי הבעיה, ישנה חשיבות מכרעת להתאמה בין הגישה לאדם עצמו | אילוסטרציה: shutterstock

בליינד דייט פסיכולוגי

בנוסף להתאמה בין גישת הטיפול ואופי הבעיה, ישנה חשיבות מכרעת להתאמה בין הגישה לאדם עצמו. "ישנו מבנה אישיותי או כלים אישיים שמביאים אדם להיות מתאים לטיפול בכלל, ולגישת טיפול מסוימת בפרט", טוען ד"ר איתן בכר, הפסיכולוג הראשי של בית החולים "הדסה" עין כרם". "הטיפולים הפסיכואנליטיים והפסיכודינמיים מתאימים לאדם בעל יכולת מילולית טובה, יכולת, ובעיקר רצון להתבונן פנימה ובעל תחושה ששינויים בתוך עצמו הם שיביאו לאיכות חיים טובה יותר. זה יכול להיות אדם שרוצה להכיר את עצמו טוב יותר, שרוצה להבין איך עברו משפיע על ההווה, או אדם שיש לו "עסק לא גמור" עם הוריו. יכולת מילולית חשובה גם להצלחת הטיפול ההומניסטי-אקזיסטנציאלי, אך פה יש פחות צורך ועניין מצד המטופל להגיע להיכרות מלאה של עצמו, עברו וקשריו, ויותר צורך במציאת כיוון, מימוש עצמי ומשמעות חיים. לטיפולים הקוגניטיביים-התנהגותיים יתאים יותר מי שחש שיש לו בעיה ספציפית והוא שואף לקבל כלים ברורים מהמטפל".

ד"ר בכר מוסיף כי "בפגישה הראשונה עם המטפל חשוב שהמטופל יחוש ב'כימיה' ביניהם, ושירגיש נוח לדבר עם המטפל, להיחשף ולהגיע לתובנות אישיות. בנוסף, רצוי שהמטופל ירגיש שהשיטה הטיפולית מתאימה לו ולבעיותיו". לכן, כדאי לנצל את הפגישה הראשונה ואת הפגישות הראשונות, כדאי לשאול שאלות על דרך הטיפול, השיטות, הערכת משך הטיפול וכדומה. לדברי ד"ר שדך, מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, "הפגישה הראשונה נועדה גם לצורך הסכם עבודה, או 'חוזה'. צריך לקבוע יום ושעה קבועים לפגישה ומאוד לא מומלץ להשאיר את הנושא הזה גמיש. חשוב גם לברר ולסכם מראש את ענייני התשלום, מה קורה כשמפספסים פגישה וכו'. ניתן, ואף מומלץ, להפגש בהתחלה עם מספר מטפלים, כדי לעשות את הבחירה בלב שלם. זכרו, ההתאמה בין המטפל למטופל עושה כבר חצי מהעבודה".

גומרים יפה

מרגע שמחליטים להתחייב למטפל ולתהליך טיפולי מסוים, ישנם מספר דברים שהמטופל עצמו יכול לעשות כדי להביא להצלחת הטיפול. כשלטיפול מתווספים אמון, מחויבות וסבלנות, גדלים באופן משמעותי הסיכויים לסיפוק והצלחה. "ככל שמטופל יתן למטפל יותר נגישות לרגשותיו ומחשבותיו, למרות הבושה והחרדה, כך הטיפול ייעשה יעיל יותר", אומר ד"ר שדך. "תמיד יהיו סודות, אבל הבסיס צריך להיות פתיחות". כמו כן חשוב לדעת שטיפול, בכל גישה, מכיל תסכולים ורצון לנטוש ולנתק מגע. "כל מטופל כמעט יחווה זאת, אומר ד"ר שדך. "זה חלק מהטיפול, כיוון שבאופן טבעי התהליך מקרב אדם לרגשותיו, והחרדות או התסכול מתורגמים לא פעם לרצון לעזוב הכל ולוותר. חשוב לא להבהל ולדבר על זה עם המטפל, שיסייע לצמוח מתוך התחושות האלה. לא פעם קורה שבדיוק ממצבים כאלה, מתפתח הטיפול לכיוונים חיוביים. אם בעיני המטופל, לא מוצא חן משהו בטיפול, שידבר על זה עם המטפל. זה יכול להיות הצעותיו של המטפל, או דרך הבנתו, אבל גם שעון על השולחן שמפריע, או העובדה שביציאה מהטיפול עליו לחלוף ליד אנשים נוספים בחדר ההמתנה. המטפל יעריך ויכבד בקשות כאלה, וזה יסייע לתהליך".

סיום הטיפול הוא חלק חשוב ומשמעותי לפחות כמו יתר חלקיו. ד"ר שדך מבהיר שזהו "דיאלוג שאורך זמן. אם מדובר בטיפול של שנה, חודשיים מתוכה יוקדשו לסיום, וצריך לתת לזה את כל המשקל הראוי. זה כמו להשתתף במירוץ – רצים, נהנים, נמצאים במיקום טוב, ואז פורשים לפני ההגעה לקו המטרה".

באופן אופטימלי סיום הטיפול הוא החלטה משותפת של המטפל והמטופל, "אבל גם אם צד אחד יוזם אותה, היא צריכה להתגבש יחד, באופן שיספק את שני הצדדים", מבהיר ד"ר שדך. "הסיום יכול לכלול סקירה של המטרות מול מה שהושג. להסתכל אחורה ולראות אם הדברים טופלו באופן משביע רצון. המטופל צריך לבדוק אם הפנים צורת הסתכלות ושפה, ואם חיזק קולות של ערך עצמי ובטחון. אם הוא מרגיש שקשה לו להוציא מעצמו ובעצמו פתרונות והסתכלות חיובית – יתכן שהעזיבה מוקדמת מדי. יש לצאת בהרגשה שהושגו דברים, שעכשיו אני במקום טוב יותר משהייתי כשפניתי לטיפול בהתחלה".