הפרומו של "חתונה ממבט ראשון" שיקר, אבל רותם שיחקה אותה

האם לכל סיר יש או אין מכסה? זו השאלה. הפרומו הבטיח פרק של פריצות דרך, מה אני אגיד לכן? הפרומו שיקר. משה הזיל דמעה, טל אמרה משפט אחד יותר מהרגיל ויואנה דיברה בשירים, אבל מפה ועד פריצת דרך? נו באמת.

>> ניתוח לב פתוח: משתתפות "חתונה ממבט ראשון" מדברות על הכל בפרויקט מיוחד

שבוע לפני תום הניסוי, הזוגות שלנו חוששים מרגע ההחלטות וכבר עכשיו הלחץ חונק אותם ומשפיע על הזוגיות. וכמו שלכל אחד יש "שפת אהבה" אחרת, ככה גם כל אחד מתמודד עם לחץ אחרת. אז בעוד יואנה רוצה לשמוע "אני אתגעגע, אני לא אצליח לנשום בלעדייך" – תומר שבאמת יתגעגע, הוא אדם שכלתני ומשימתי שמבין שמדובר בסך הכל בכמה שעות שאותן יוכל לנצל לעבודה. לעומת זאת, נעם שרוצה לדבר ולפתוח את הנושא, נתקלת בציניות של משה, שמפחד להגיד משהו אמיתי – אולי זה כדי לא לפגוע בה, ואולי בעיקר כדי לא להיפגע בעצמו. על כן, משה עוטה את השריון, וכשנעם מנסה להגיד "אני אתגעגע אליך" ונעזרת בשקשוקה שהכין בשביל להעביר את המסר, הוא משווה ומעלה "אני אתן לך את המתכון". הם אמנם ציניים ומדברים בהרבה מטאפורות, אבל לצד שיח על כמה הסלט טעים, הם מנהלים שיחה על "היום שאחרי". אבל למרות שנעם יותר בעניין ממשה, היא דווקא זו שתצהיר בקול רם שלא לכל סיר יש מכסה.

כשהמשפחה שלה מגיעה, אפשר לראות את תהליך ההיכרות של הזוג קוצר פירות, ולא בגלל שהם קוראים אחד לשנייה "מאמי". הדוד של נעם דוחק את משה לפינה בשאלות על העתיד ומשפחה, ואם בירח הדבש, נעם ישבה בשקט אל מול השיח הקרינג'י של משה עם המלצר, הפעם היא נחלצת לעזרתו ומעמידה את הדוד במקום. משם אנחנו מגיעות לשיחה אצל גלעד, וסוף סוף, הנושא הלא מדובר, מדובר. סיפור הילדות המסתורי של משה עולה בסשן, וגלעד מסביר למשה שהוא ילד שמסתתר מאחורי קיר – מאחורי חזות של גבר קשוח מסתתרת פגיעות, ושהוא יכול לאהוב גם את הקיר וגם את הילד שנמצא מאחוריו. האם זה מה שצריך כדי לגרום למשה לבחור להישאר?

יואנה ותומר מחפשים את הפרפרים. סליחה, יעל הלכה לצוד אותם עבורם. ונשאלת השאלה, למה? איפה נראה הרגע שאין להם פרפרים? הם מחייכים חיוך דבילי כשהם מביטים אחד בשנייה; אם לא יוצא להם לדבר אחד עם השנייה אז הבטן מתהפכת; ורק המחשבה של לא להתראות יומיים גורמת ליואנה לא להרגיש טוב, כי הפרפרים מערבבים לה את הבטן. יואנה מסבירה את זה בצורה בוגרת, ואומרת שאין לה את הפרפרים של הלחץ ושל הספק, אלה שלא עושים טוב ואותם היא גם לא רוצה. יש לה פרפרים של ביטחון ושל התרגשות. מה שנקרא – תהיי עם גבר שהורס לך את השפתון, לא כזה שהורס לך את המסקרה. הפרפרים הם לא פקטור. יואנה ותומר מדברים על הכאן ועכשיו, ולא על כמה חם, כמה הסלט טעים ומתי הם יעברו לגדרה.

למדנו כבר בפרקים הקודמים ובחיים עצמם שיש שפות אהבה, אז גם אם המילה "אהבה" לא נאמרה, האם זה כל כך נורא? האם זה שיואנה מתרגשת להראות לתומר את ילדותה, או זה שהוא דואג לה לדוד תקין – זו לא אהבה? האם זה שהוא חושב על אירועים ספציפיים כמו למה יתחפשו כזוג בפורים זה לא יותר משמעותי מאשר לזרוק אמירה פומפוזית כמו "אני רואה איתך עתיד"?

>> יואנה מ"חתונה ממבט ראשון" נחשפת: "הלב התאכזב ונשבר"

האם תומר חייב להרגיש בנוח להגיד "אני אוהב אותך"? ברור שזה נעים ומרגש ועוצמתי, אבל מילים תמיד אפשר להגיד. וואלה, ראינו את רון אומר לטל תוך עשרה ימים "אני אוהב אותך", אבל לא מראה את זה במעשים, לא בהקשבה ולא בהתעניינות. אז למה המילה הזו כל כך חשובה? ובמקום לריב ולהיאטם כשהתגובה שיואנה ייחלה לה לא התקבלה, היא עוצרת ומסבירה לתומר שהיא לא תמיד צריכה פתרון מעשי, אלא רק צריכה שיראה אותה ויביע חמלה. לומר את המילים הכה פשוטות האלה, זה לא הדבר הפשוט לעשות. הרבה יותר קל להיכנס לפאסיב אגרסיב, להתעצבן ולהיעלב כשלא קיבלתן את התגובה שרציתן ולהסתגר בתוך ה"כלום, לא קרה כלום".

רון מדגים זאת היטב, כשטל מעזה לרגע להגיד את מחשבותיה. היא אפילו לא מעבירה עליו ביקורת, אלא אומרת לו מה שיושב עליה, אבל הוא מצדו נאטם, מסתגר ומנהל עם עצמו לופ של מחשבות דרמטיות – האם היא האחת והאם "האחת שלו" יכולה לעבוד בעיר אחרת ממקום מגוריה. כדי להסביר לה כמה שהוא צודק, הוא לוקח אותה לעבודה שלו, בתקווה שהדרך תדגיש לה כמה שהוא מסכן ושיש לרחם עליו. לא רק שטל לא מתרשמת, אלא שהיא נשאבת למשחק של "מי יותר מסכן". וכך, מה שהיה אמור להיות דיאלוג בריא של זוג אוהב ומאוהב, הופך להתנצחות של מי נמצא יותר זמן על הכביש, למי יש נוף פחות יפה ומי סובל יותר מהפקקים. טל מנסה רוצה להשאיר את מקום העבודה שלה קרוב לבית, אבל אז רון מרגיש שיש בבחירה הזו סמל לחוסר אמון בקשר, ודי בצדק. הוא מאויים מחוסר הרצון שלה להתמסר ולהשאיר קצוות פתוחים למקרה שהזוגיות לא תעבוד, וזה בהחלט מה שהיא עושה. אבל במקום לכעוס עליה, להתעלם ולבהות במסך, אפשר לדבר איתה, להתעניין, להקשיב ולהבין מה חסר לה.

>> חתונה ממבט ראשון: לריקאפ של כל הפרקים

את רון מלחיצה אי הוודאות: הוא צריך לדעת איפה הוא גר ואיפה הוא שם את הלב שלו. עד שהוא מתחיל לפרוק, הוא מסתגר ומעמיד את טל במקום כשהיא מזלזלת בתחושותיו. במקרה הזה, מה שיכול להיחשב תוקפני ואגרסיבי, הוא באמת הגיוני. עד שרון שיתף משהו אמיתי, הוא נתקל בביקורת, כשטל אומרת לו שהוא מדבר בסיסמאות. טל לא מבינה שדווקא עד עכשיו אלה היו סיסמאות ריקות מתוכן, כאשר רון חזר 28 פעם על "את מדהימה", בלי סיבה. טל מתנצלת ומסבירה שזה לא משנה מה סיבת הריחוק, מה שחשוב זה שהוא ידבר איתה ולא יסתגר. רון מסכים עם זה שהוא רגיל להתנהל לבד ולא יודע לחשוב בזוג, וחוזר שוב לעניין המוחשי בו הוא יכול להיאחז, ומסביר שקשה לו אי הוודאות בעניין המגורים. טל מבינה שהאחריות על כתפיה, ומציבה לעצמה דד-ליין של שבועיים בשביל לקבל החלטה, וביחד הם יחליטו איפה היא תפתח את העסק.

יש הבדל בין חשש להתאהב לבין החשש להתחייב, ואצל טל זה המקרה. בא לי לעצור אותך רגע, ולהגיד שאתם עוד לא חייבים להתחייב. מותר לכם קודם להרגיש, לבחור באמת אחד בשנייה, ולקחת את הזמן להכיר. החשש מלהתחייב תוך 42 יום גם לזוגיות חדשה, גם למגורים משותפים וגם למקום עבודה חדש, הוא לגמרי מובן. מדובר בהמון שינויים בבת אחת, ואם את רון מלחיצה אי הוודאות, אז הוא מכולם צריך להבין את טל. מישהו סיפר להם שבתום 42 הימים, התוכנית נגמרת והם לא חייבים להמשיך לגור ביחד? מישהו יכול לגלות להם שזה ממש בסדר שכל אחד יחזור לביתו והם יתחילו לבסס קשר כמו זוג בתחילת הדרך, כשנפגשים פעמיים בשבוע ואז שוב בסופ"ש? זה ממש בסדר להתגעגע, וזה ממש בסדר ללמוד לשלב את הזוגיות בתוך החיים הרגילים שלכם, ולא מיד לזנוח את החיים שלכם ולהחליף אותם בחדשים.

אצל רונן ורותם, שצלחו כבר כמה ריבים, חיי היומיום נראים קצת יותר מרנינים. הם מפזרים חיבוקים ונשיקות, רואים סדרות ביחד, הוא מביא לה פרחים, היא מוחמאת ואפילו לא מבקרת את הפרחים ולא שואלת "מה למה אדומים". רונן הוא זה שמחפש את הביקורת, ומוסיף "שבוע שעבר היו יפים יותר". הוא צריך את תשומת הלב שלו בביקורת, אחרת הוא לא מבין שהתקבלה תגובה. בדיוק כפי שרותם תסביר לו מאוחר יותר, שלא משנה מה היא אומרת ובאיזה טון, הוא חווה את זה כביקורת. על אף המאמץ של רותם, רונן מסרב לשחרר את הכעס והפגיעות, ובעיקר מפחד להתחייב לקשר כזה. ה"מכסה" שלהם מגיע בצורה הפיזית כשהם מגיעים להורים של רונן – שכזכור, לא היו בחתונה – ואימא שלו מתרגשת עד עמקי נשמתה שהמכסה של הסיר חזר אליה (ומי מאיתנו לא מכירה את הרגע הזה?).

>> רונן מ"חתונמי" בטקסט קורע לב: "אי אפשר להשתחרר מהכאב"

רונן למד שהוא בזוג והוא שומר על רותם. כשהוא יוצא לעשן (ותהייה להפקה – למה יש כל כך הרבה עישון העונה?), הוא דואג לא להשאיר אותה לבד, רואה אותה ומציע לה להתלוות אליו. רותם בוחרת להישאר עם ההורים שלו, ולמרות האמירות ההזויות של אביו שלא מפסיק להתפעל מיופייה, היא נשארת סבלנית ומנומסת – ורק על זה מגיע לה צל"ש. אבא של רונן צודק, רותם כביכול "התייפתה", אבל בעצם אנחנו רואות אותה יותר מחויכת ורגועה מאשר קפוצה ולחוצה, ובעיקר – היא הסירה את השריון בדמות משקפי השמש והוראות הסמס, ונפתחה. היא אפילו הביאה לו פותחן עם תאריך החתונה שלהם כמתנה, ואני לוקחת את זה כמתנה מטאפורית, לקשר שנפתח. עכשיו רונן, תלמד להשתמש בו.