הבטיחו לנו כלה מהאגדות וקיבלנו את הדוש על הסוס הלבן

אני ילדת דיסני. באמת. אני כל כך אוהבת אגדות, ועם כל הפמיניזם של 2023, גם אני עדיין רוצה להיות נסיכה יפת מראה וטובת לב שהאביר על הסוס הלבן דואג לה. אז כשמבטיחים לי "כלה מהאגדות", אני מתיישבת עם שביב התמימות שנותר בי מגיל 5 בציפייה דרוכה וכיליון עיניים.

>> לריקאפ המלא של "חתונה ממבט ראשון"

איזה אגדות ואיזה נעליים? הובטח לנו חתן נפעם ונרגש שלא יכול לעצור את עצמו אל מול כלתו עוצרת הנשימה. ובמציאות? קיבלנו חתן שלא יכול לעצור את עצמו מול עוד כוסית וויסקי וצ'ייסר ערק. אני באמת באמת משתדלת שלא לשפוט ולא לצאת בהכללות. הסיטואציה מביכה, אתה כמו בתוך טריפ שמשודר בפריים טיים והכל כל כך ביזארי שאפשר להבין את הצורך ללגום וקצת לרכך את החוויה. ועדיין, קצת שליטה עצמית? או לפחות איפוק ולא לעצור בצד הדרך "להשתין", רגע אחרי שהכלה, ביקשה שנייה אחת של מחמאה, בכל זאת "אתה כבר לא ילד".

אז ברכותיי, הזוג הרביעי כבר כאן. החתן רונן, עו"ד בתחום המקרקעין, "כבר" בן 38 והוא "כבר לא ילד" – דואגת יעל להזכיר בכל משפט שני. מהצד השני ישנה רותם, בת 32, מפיקה בתחום הנדל"ן ש"ארגנה 30 מסיבות רווקות, דואגת לכולן שיהיה כיף ולא דואגת לעצמה", מציין פאנל המומחים.

אני חייבת שוב לעצור ולהזכיר, כן, אני רווקה בת 39, שנייה מ-40, ואם לשבריר שנייה היה לי חוסר ביטחון כלפי הגיל והסטטוס שלי בחיים, הייתי מסיימת את הפרק הזה בוכה, נכנסת לטינדר ומניחה את ההינומה על המאצ' הראשון. "לא דואגת לעצמה?" – מה עם לחזק רווקות מאוחרת? מה עם להדגיש את היתרונות שבבחירה מושכלת? מה עם היכולת "לדאוג לעצמה"- להתפתחות אישית, לעשייה, ליצירה, לדיוק והגשמה? למה עדיין כולאים אותנו בנרטיב של שנות ה-80? להיות לבד, לא אומר שאת לא מוצלחת, שנכשלת, שאת פגומה או שאת שלא דואג לעצמך. ככל הידוע לי, בגיל 6 נכנסים לבית הספר, כעבור 12 שנה הולכים לצבא, וזהו. מכאן, עניין הגיל לא צריך להיות פקטור. את יכולה להתחתן בגיל 19, ואת יכולה לגדל כלב ולגור לבד בגיל 39 – ולהיות ממש בסדר. כל עוד זה הרצון וההקשבה שלך לעצמך, הכל קול. אז אנא מכם, מומחי חתונמי, שחררו אותנו מהתבניות האלה כי אתם עושים נזק. תודה.

>> פער גילאים? מעין דורי מדברת על הפער הבאמת חשוב ביחסים

את רונן אנחנו פוגשות לראשונה במדבר הצחיח עם שלושת חבריו הטובים, שמסבירים לו שזוגיות זה לא פיקניק. הוא מצידו מצטנע תוך כדי ציון כיבושיו ואומר: "היה מבחר". אבל אז, רגע לפני שאנחנו ממהרות להכתיר אותו כדוש העונה שיעשה גוסטינג שנייה אחרי החופה, הוא פורט לנו על מיתרי הלב. רונן מספר על הרגע במבצע "צוק איתן", בו חדרו 13 מחבלים למוצב, ורק החיילים בעלי המשפחות סירבו לצאת ולהקריב את חייהם. באותו רגע הוא הבין שגם הוא רוצה מישהי שתחכה לו בבית. הלב ממשיך לצאת אליו כשאנחנו נתקלות בהורים שלו ובצורך לרצות אותם. ברגע אחד מעטה הביטחון העצמי מתפוגג והוא חוזר להיות ילד חסר ביטחון שנע באי נוחות מול ההורים ומבקש שרק לרגע יראו אותו, שרק לרגע יבחרו בו. הם מצידם לא יכולים לבטל את נסיעת העבודה שלהם, ורונן, כמו שהעיד על עצמו מול גלעד הפסיכולוג, ממהר להבין את האחר, לפני שיבין את עצמו.

רותם פיינברג ורונן מימון. "חתונה ממבט ראשון" | צילום: לירון סער

>> "חתונה ממבט ראשון" מציגה את הפרק הכי גזעני בהיסטוריה

גם רותם היא בחורה מרצה, שאכן דואגת לאחרות ולא לעצמה. היא מוכנה לאהוב את כל מי שיאהב אותה, אבל היא פחות מתחשבת בקצב פעימות ליבה. או כמו שאימא שלה אמרה עליה: "היא לובשת את החליפה של הבחור שהיא איתו ומאבדת את הצבע שלה".

גלעד הפסיכולוג מקבל את הזוג, ואני יודעת שיש כאן נשים שהדיבור המלטף, השקט והכביכול לא מאיים שלו עושה להן את זה. אני בעיקר מתגעגעת ל-ר' המתגלגלת של דני, להנהון ולישירות שלו. כי להדגיש שהאלגנטיות, המלכותיות והריחוק נועדו להסתיר את הרגש, זה הכי אובייס שיש. אז נכון לכרגע, רותם שמה את חליפת האיפוק, היא לא חושפת רגש, היא מתאפקת לא לבכות גם מול המומחים וגם בחופה, "רק שלא ייהרס האיפור".

במקום ללכת על רצף קלישאות קלאסי במכתב שלה לחתן המיועד, היא בוחרת להרחיק עוד קצת ומצטטת את השיר "כל הדברים היפים באמת" של דניאלה ספקטור, אבל בכתב יד. החתן, לא מרוצה מהשיר ועסוק בהשוואות – מי כתב יותר מרגש ויותר פתוח, ונדמה שעוד רגע הוא שולח את כתב ידה לאילון הגרפולוג. היא מצידה מתרגשת שהוא קרא לה "אשתי לעתיד", כאילו זה התיאור הכי מפתיע ולא צפוי שיש. או כמו שאימא שלה מגיבה ומייבשת: "כן, כי את תהיי אשתו. נו". כיף פה.

רגע החופה הגיע, ושמשון ויובב, חבריו של החתן הולכים ומפזרים רעל בכל שיחה. פעם הם שואלים על הגיל, פעם מנסים להוציא ספוילרים על המראה של הכלה ופעם מספיילרים לנו בעצמם שגם את הקשר הזה הוא עתיד להרוס. לעומתם, מגיחה הדודה של רותם במניפסט שתופר לרווקים את האגו והבטחון והיא מסבירה: "כשאלת המזל דופקת בדלת – תפתח. לפעמים היא לא נוקשת בדלת. אז מה? מה לעשות? האם יש כללים? האם רק מי שגבוהה, יפה וחתיכה ורזה ואופה – מתחתנת?". לרגע אחד תחושת "אני בסדר כמו שאני" צפה בלבבות הרווקות שבקהל.

>> עקיצה ממבט ראשון: הבנו מה יואנה באמת רוצה מתומר

בניגוד למה שמכרו לנו בפרומו, המפגש בין השניים אכן היה חביב ונעים, אבל איפה הזיקוקים מהאגדות שהבטיחו לנו? יותר מזה, כשהכלה רקדה, החתן יצא לעשן. כשהכלה החמיאה לחתן, הוא יצא להשתין. הוא אכן מרוצה מההתאמה שציוותו לו, אבל נוכח האלכוהול שזרם בגופו ונוכח אופיו המתלהב, נדמה שהיה מתלהב לא משנה מה.

ומילה אחת על הביקור החפוז בירח הדבש של נעם ומשה. נעם יושבת במים הרדודים, ומספרת על ריב אימתני סביב נושא הפמיניזם, שהתרחש ביניהם אתמול. כזה שגרם לה כמעט לפוצץ את הכלים, אחרי חמישה ימים מלבבים. אבל אופסי מישהו שכח לצלם את הריב? החומרים נמחקו? או שמא רצו לתת לנו את ההבנה שהם לא מצולמים 24/7? מה פשר השיח על הריב שלא ראינו ואי אפשר להחליט בצד של מי אנחנו? זו פשוט תעלומה.

נעם מבינה לאן הגיעה, ומה שלא קורה במציאות, קורה בחתונמי. הסיבות שבגללן היינו ממהרות לחתוך ולוותר על דייט נוסף, מתפוגגות, כי תחת הניסוי – צריך להתעמת, צריך לדבר, צריך לגלות סובלנות ולא ישר למהר לשפוט. לכן, רונן, נוכח ההורים שלך, צוק איתן ועצם הסיטואציה הלא טבעית, אני נותנת לך עוד צ'אנס ומחכה לראות אותך מחר בבוקר אחרי הקפה, במצב קצת יותר רגוע, שתוכל לפנות מקום גם לכלה שלצידך וגם לעצמך.