הקורונה כבר כאן, וזה פחות מצחיק

הפוסט שלפניכן עלה בתחילת השבוע. אנחנו רגילות כבר לקרוא בקבוצת מאמאצחיק פוסטים שמצליחים להיות גם מצחיקים וגם רציניים, אבל הפוסט של מאיה פחימה, שעלה היום בקבוצה, השאיר אותנו קצת בהלם. פחימה חזרה מתאילנד ויום אחר כך עלה לה החום. אם זה היה קורה לפני חודש זה מייד היה מסווג כ"וירוס מטוסים" סטנדרטי והיא פשוט הייתה מרוויחה עוד כמה ימי חופש, אבל עכשיו, כשבהלת הקורונה משתוללת בעולם, הסיפור התגלגל אחרת לגמרי. אבל לא נעשה לכם ספוילר, פשוט תקראו בעצמכן.

היום, כשנוסעי ספינת הקורונה הגיעו לארץ ובוודאות אפשר להגיד שיש קורונה בישראל, זה כבר הרבה פחות מצחיק. עוד ידובר רבות בסוגיה האם היה צריך להחזיר את הישראלים מיפן והאם מעבר לטיפול הרפואי, הטיפול למניעת הפצת הנגיף היה מיטבי, אבל נראה לנו שכדאי לחכות כמה ימים לפני שיוצאים בהאשמות. בינתיים מה יש לנו לעשות חוץ מלצחוק קצת?

>> סמל הסטטוס החדש שיהפוך אתכם לבריאים יותר

"חוזרת מתאילנד אחרי חופשה חלומית ומנסה להתאושש. יום אחרי מפתחת חום, מתקשרת לרופא והוא, שרק שומע שחזרתי מתאילנד, מבקש שלא אגיע למרפאה ומודיע לי נהיה בקשר במייל. יום אחרי החום ממשיך לטפס
ואני דואגת לעדכן את הרופא. אחרי שעה מקבלת הנחיה לנסוע למיון עם חשד לקורונה, לא לפני שהוא דואג לומר לי להגיע עם מסיכה על הפנים וכפפות.

'כפפות? מאיפה אביא כפפות ד"ר', שאלתי.
'לא יודע' תאלתרי', אמר.
אז שמתי מסיכה ולקחתי את כפפות האפייה ויצאתי לדרכי מבלי לדעת מה מחכה לי.

מאיה והמסכה | צילום מתוך פייסבוק

מגיעה לשער של הכניסה למיון והשומר עוצר אותי ק"מ מהמחסום וצועק: 'את החשד לקורונה?'
אני: כן, כנראה.
'סעי ואל תעצרי', הוא צועק לי, 'עד הכניסה למיון'.

מגיעה לכניסה, מחנה אתה האוטו, באה לצאת ובחור שלבוש בחליפה כמו של מתקפת אב"כ יוצא אליי וצועק לא לצאת מן האוטו. יושבת באוטו וממתינה ורואה איך כל האנשים במיון יוצאים בריצה, מחסומים נפתחים ואנשים נעמדים משני הצדדים שלופי מצלמות. שיט, אפילו לא התאפרתי.

ואז מגיעים אליי שני בחורים וצועקים 'צאי עכשיו'. יוצאת מן האוטו, מובלת אל תוך המיון, שם מכניסים אותי מאחורי וילון ומבקשים ממני לא לצאת. נכנס רופא שלהערכתי היה הכי בתחתית הסולם ונבחר לא מרצון לטפל בי, מסתכל עליי ואומר 'טוב מאיה, כמה דקות ונלך לחדר לבדיקה'.

בנתיים האחראית בקבלה צועקת לי  'כן, שם'.
אני: שנייה, אביא לך את התעודת זהות שלי.
היא: 'מה פתאום, אל תצאי מהווילון. תצעקי, אני אשמע'.
וככה אני עומדת באמצע המיון, מסתתרת מאחורי וילון וצועקת את מספר תעודת הזהות שלי שכל מי שנמצא יכול חופשי לשמוע.

אחרי כמה דקות הרופא מגיע ולוקח אותי לחדר צדדי ומבודד, נכנס עם האחות ולוחץ על כפתור בקיר ושואל: 'אנחנו בחדר, מה לעשות עכשיו?'.
והקול בקיר: 'לבדוק מדדים ולקחת דם'.
לוקח הרופא את הסטטוסקופ ובעודי עם המעיל מנסה לשמוע את הריאות שלי.
אני: נראה לי שקצת קשה ככה לשמוע.
הוא: 'הכול בסדר אני שומע'.
ואז לוחץ על הכפתור בקיר ואומר 'סיימתי, תפתחו לי תפתחו לי, תנו לי לצאת'.
ובורח מהחדר

רק אני והאחות נשארנו היא בחדר. היא לוחצת על הכפתור ושואלת, 'מה איתי?'.
הקול מעבר לקיר: 'עוד כמה דקות, קחי לה דם'.
מרוב שהיא פחדה מיותר לציין שהיא חוררה אותי עד שמצאה וריד, ואיך שסיימה צעקה לעבר הכפתור 'סיימתי, פתחו'.
'רגע, שנייה, צריך גם משטחים', אמר הקול והיא כמעט חטפה התקף חרדה.

אם חשבתי שמה שעברתי עד כה זו ההשפלה הכי גדולה, הגיעו המשטחים – נחיר ימין, נחיר שמאל ולסיום סיומת גרון. הרגשתי כמו מישהי שביצעו בה מעשה סדום. כולי דומעת עוד ממה שעברתי, וגם האחות נעלמה במהירות שיא מהחדר. הושארתי בחדר לבד שעתיים, כשמדי פעם הקול מהקיר שואל אם אני בסדר ונעלם.

אחרי שעתיים נכנס הרופא הנעלם לחדר ומודיע לי רשמית שאני משוחררת לבידוד עצמי בבית, ומוסיף ואומר כדאי לך לשים את המעיל על הפנים, כי יש המון אנשים עם מצלמות בחוץ. ואז הוא צועק לעבר המסדרון 'החולה יוצאת, פנו נתיב הליכה', וכל יושבי בית החולים עומדים מהצד ומצלמים. בחיים לא ידעתי איך סלבס מרגישים עד אותו רגע.

אחרי 24 שעות בבידוד קיבלתי את הטלפון המיוחל ממשרד הבריאות שאני בריאה, אבל כנראה שאני בחיים לא אשתה יותר קורונה".

הטופס במיון | צילום מתוך פייסבוק

>> קרן אלאלוף שרעבי, מייסדת מאמאצחיק, היא האישה החזקה בפייסבוק