"תהיי ביץ' אבל לא כלבה": המוטו של מייסדת קבוצת "מאמאצחיק"
למעלה מ־400 אלף חברות, חיזורים מבית הנשיא והרבה הומור שחור. איך הפכה קרן אלאלוף שרעבי, מייסדת קבוצת הפייסבוק "מאמאצחיק" לאישה החזקה בפיד?
כמו בסדרה "דברים מוזרים" כך גם בהורות, קיים העולם שלמעלה וזה שלמטה. בעולם שלמעלה מדברים בקול רך עם הגננת, מעדכנים את הוואטסאפ הכיתתי ונותנים אקמולי לילדים. אבל בעולם שלמטה, קורה משהו אחר. שם נשים מדברות על כל הדברים המטונפים שמרכיבים את הזהות האימהית שלהן. הן מספרות על השגעונות ועל רגעים שבהם נמאס מהצאצאים, על רצפת האגן הגמורה ועל ההתלבטות האם להעניק מין אוראלי הערב לבן הזוג. זהו העולם של "מאמאצחיק", קבוצת הפייסבוק הפופולארית שהיא מזמן הרבה מעבר לקהילה. לאחרונה חגגה את חציית קו ה־400 אלף חברות, מספר שבא עם מתנה מיוחדת במינה: ברכה אישית מנשיא המדינה. "שלום לכן מאמאצחיקיות יקרות, כאן רובי ריבלין, נשיא המדינה. באמת, זה אני", כתב כאחת האימהות בפוסט בקבוצה, והזמין את החברות ואת זאטוטיהן לרבוץ בסוכת הנשיא בחג. הפוסט גרף כ־43 אלף לייקים וכ־7,000 תגובות נרגשות.
>> "לא אחשוף את הילדים במצבים אינטימיים": הקווים האדומים של כוכבת הרשת מורן טרסוב
>> מייקאפ במקום אפידורל: כל השקרים שמספרים לנו על לידה בטלוויזיה ובקולנוע
מאז נוסדה לפני שנתיים וחצי, הפכה "מאמאצחיק" לתופעה שמבהירה את מה שרובנו ידענו מזמן – אימהות רק נראות אסופות ומסודרות מבחוץ, בפנים אנחנו לא שונות מכל פלוגה טיפוסית במילואים. מאות פוסטים עולים בקבוצה ביום, מקבלים עשרות אלפי לייקים ואלפי תגובות – ואלה רק הפוסטים שמנהלת הקבוצה והמייסדת שלה, קרן אלאלוף שרעבי, מאשרת לפרסום.
"יש משהו מאוד משחרר בלדעת שאת לא המלוכלכת היחידה", אומרת אלאלוף שרעבי (44), ומגלה שגם היא התרגשה מאוד מהמחווה הנשיאותית, למרות שהתכנים בקבוצה רחוקים מלהיות ממלכתיים. "הקבוצה מראה לנשים שהן לא לבד. לנשים יש ראש פתוח, סוטה לפעמים, מותר לנו לחשוב בצורה גסה ובוטה. הכול מותר בקבוצה, העיקר שיהיה מצחיק".
"חברות הקבוצה ידעו שאני בהיריון חמישי לפני אימא שלי. כולן כתבו תנצב"ה וז"ל, צחקו עלי שאף אמצעי מניעה לא עובד עלי. מה אפשר לעשות. ככה זה כשאת נשואה לתימני"
אלאלוף שרעבי, שחקנית ואשת תוכן במקצועה, גילתה את כוחו המרפא – או המשפיל, תלוי איך מסתכלים על זה – של ההומור בקבוצה, על בשרה. כשהקימה את "מאמאצחיק" היא הייתה אימא לארבעה, עד שיום אחד שיתפה את מאות אלפי חברותיה החדשות בכך שאופס, גם בגיל 43 פתאום יכול לאחר המחזור. "בעצם חברות הקבוצה ידעו שאני בהיריון חמישי לפני אימא שלי", היא משחזרת, "את לא מבינה מה עשו לי שם, איך צחקו עלי. כולן כתבו תנצב"ה וז"ל, צחקו עלי שאף אמצעי מניעה לא עובד עלי. מה אפשר לעשות. ככה זה כשאת נשואה לתימני", היא צוחקת.
אז היום היא אימא לחמישה, שנעים בין הטינאייג'ריות של גיל 15 לחיתולים של גיל 10 חודשים, אבל האימפריה שנולדה לה מתחת לאף היא למעשה בגדר ילד שישי, שאולי מקבל את מרבית תשומת הלב. כשאני פוגשת את אלאלוף שרעבי בבית הקפה, לוקח לה זמן להגיע לשולחן כי נשים עוצרות אותה בדרך ושואלות אותה אם היא זו באמת היא. "אמרו לי שאני כבר יכולה להקים מפלגה עם כל הנשים האלה", היא צוחקת, "באמת מדהים כמה שזה תפס תאוצה".
לא תיארת לעצמך שזה יקרה?
"ידענו שחסרה קבוצה כזו, של הומור נשי, אבל לא ידענו לאיזה מקום זה יגיע. המטרה אף פעם לא הייתה להיות הקבוצה הכי גדולה בפייסבוק. פתחתי את הקבוצה עם בת דודה שלי, רויטל טודרס, ביום שבו חטפנו עצבים על פלטפורמה אחרת בפייסבוק. העליתי פוסט בקבוצת אימהות אחרת, כזו שאמורה להיות לכאורה קלילה וכיפית, ומחקו לי אותו כי טענו שהוא גס וקיצוני מדי. אמרתי די, נמאס לי שסותמים לי את הפה. צריך קבוצה כזו שתהיה מוקדשת רק להומור, בלי אג'נדה, מקום שבו אם זה לא מצחיק זה לא מקובל. שאפשר לכתוב דברים קשים אבל אם הם בהומור זה בסדר".
"חטפתי אינספור ריקושטים, לרלורים והכפשות. אומרים עלי שאני אדם כוחני ודיקטטורית, אבל זה לא נכון. אני מנהלת שלא מתנחמדת ולא יכולה לרצות כל כך הרבה נשים"
איך נראה יום במשרד הווירטואלי שלך?
"יש לנו צוות של עשרות מגשרות שעוזרות לנו לאשר פוסטים. פוסטים עולים בקבוצה רק באישור, ורק בשעות קבלת קהל שהגדרנו. אנחנו כמו ביטוח לאומי. הבנו בשלב די מוקדם שמבול הפוסטים הוא בלתי ניתן להכלה, אם לא היינו מגדירות שעות לא היו לנו חיים בכלל. אחרי הכול אנחנו לא עובדות בזה, אין לנו משכורת, אנחנו לא מבקשות מנוי של חמישה דולר מכל אחת".
ומה יקרה אם פוסטים יעלו בלי אישור?
"אז זה כבר לא יהיה מצחיק כמו שזה היום. לפעמים נשים כותבות פוסטים לא מצחיקים ואני עונה להן שינסו לתרגם לי את זה למצחיק, שזה עוד לא שם. לפעמים את ממש רואה אותן משתפרות, ואני גם עוזרת, משפצרת ומשכתבת. להרבה נשים זו נהייתה מטרה – שיאשרו להן פוסט ב'מאמאצחיק'. אפילו הייתה אצלנו אישה ללא ילדים שהעלתה פוסט על זה שהיא לא רוצה ילדים בגלל הסיוט שאנחנו מתארות, אבל מצד שני היא רוצה שיהיו לה נושאים לפוסטים".
אין כניסה לסחיות
ל"מאמאצחיק" אין מודל אחד ברור. לפניה כבר הוקמו בפייסבוק קבוצות נשים פעילות ומדוברות לא פחות כמו "מאמאזון" ואחריה "סופרגירלס", אבל לצד הומור שנכח בהן, תמיד הייתה גם נימה רצינית, מכובדת, "מעצימה" עד כדי גלגול עיניים. לכאורה, "מאמאצחיק" היא האחות הנשית של "אבא פגום", קבוצת הגברים המפורסמת שחוגגת את הכשל ההורי ושחבריה מזוהים ברחבי הארץ על־ידי סטיקרים המשיגים להם הנחות והטבות כלכליות. אך בעוד שלקברניטי הקבוצה הגברית יש מחסן מרצ'נדייס ואירועים ממותגים, אלאלוף שרעבי לא ששה למנף את הקבוצה כלכלית מעבר לסטיקרים למכוניות. "את הסטיקר הוצאתי מתוך לחץ פיזי מתון של הנשים בקבוצה, אבל אני לא מתחברת לקונספט של מרצ'נדייס. אולי בעצם נוציא קרטיב בצורה פאלית, מה את אומרת?", היא צוחקת. בינתיים, האגדות מספרות שכמו שגברים מפנקים מכונית עם הסטיקר "אבא פגום" בשוקולד וממתקים, נשים לקחו את זה לצד יצירתי אפילו יותר. אישה אחת דיווחה שמישהי השאירה לה ג'וינט על שמשת האוטו כשראתה עליו סטיקר של מאמצחיק, כדי להעביר בכיף את הצוהריים עם הילדים. "זה נכון, זה באמת קרה", מדווחת אלאלוף שרעבי, "יש גם כאלה שמשאירות קונדומים, כדי שלא יהיו לך עוד ילדים. זה פרגון!".
חוץ מהסטיקר, יש עוד תוכניות מסחריות?
"לא כרגע. מתקשרים אלינו מחברות מסחריות שלוש או ארבע פעמים ביום, יש מנהלי שיווק שרואים את הפוטנציאל המסחרי שלנו אבל אני לא רוצה ש'מאמאצחיק' תהפוך למסחרה".
"אני כבר לא יכולה להיות בקבוצות של נשים, הן רעות אחת לשנייה. בכל הפורומים כולם מחנכים את כולם, אצלנו החינוך הוא רק שזה חייב להיות מצחיק"
אחד האלמנטים הבולטים בקבוצה הוא השפה הפנימית שהתפתחה. אלאלוף שרעבי הגתה את הביטוי "רוח הקבוצה" שהפכה ל"רוחה", מכשפה בספרדית. הביטוי "מפה לשם" הפך ל"מפות לשד", הבעלים הם "תורם הזרע", הילדים הם "דעאש" והילדים היותר גדולים הפכו מ"מתבגרים" ל"מתפגרים".
יש ביטוי אחד שאת משתמשת בו הרבה – סחיות. למה הכוונה?
"סחיות מבחינתי זה טרחנות, שיפוטיות. אני לא יכולה לשאת את זה. סחיות זה נשים שיתנו לך תחושה שמשהו בך לא בסדר, זה יכול להיות בקבוצת וואטסאפ של הגן או של הכיתה. אני כבר לא יכולה להיות בקבוצות של נשים, הן רעות אחת לשנייה. בכל הפורומים כולם מחנכים את כולם, אצלנו החינוך הוא רק שזה חייב להיות מצחיק".
ואיך את מונעת מסחיות להיכנס לקבוצה?
"אני מוציאה נשים שלא מתנהגות בהתאם לחוקי הקבוצה. למשל, את לא תישארי ב'מאמאצחיק' אם תכתבי למישהי שזה לא בסדר שהיא העלתה פוסט שבו היא צוחקת על מחלת הסרטן, אסור לטרחן ולהעביר ביקורת ולתת למישהי להרגיש אימא פחות טובה ממך. לא תהיי כלבה, תהיי ביץ' אבל לא כלבה. ביצ'ית זה מצחיקה, כלבה זה רוע. תחשבי כמה אומץ מישהי הייתה צריכה כדי להעלות פוסט ולהתלונן על הילדים שלה, אז עד שהיא עשתה את זה, מי את שתחרבני למישהי את המצחיק? אחת כזו מוסרת אוטומטית מהקבוצה אבל אם היא מבקשת סליחה אני אחזיר אותה".
במקביל למדיניות הסילוקים הנוקשה, קיים גם סינון למניעת טסטוסטרון.
"גבר לא יכנס לקבוצה, זה מיד ישנה את האנרגיה".
באיזה אופן?
"זה ירגיש כאילו יש לנו מציצן בקבוצה. ההומור שלנו הוא נשי, הרי יש תחרות סמויה כזו בין המגדרים, מי יותר מצחיק, נשים או גברים. אני רוצה שנשים ירגישו בנוח להעלות פוסטים עם דברים מיניים בלי להתמודד עם הערות של גברים ושנמשיך להחפיץ גברים חופשי בלי שגברים יחפיצו נשים בחזרה, יש להם את הפלטפורמות שלהם לזה".
זו העדפה מתקנת, ההחפצה הזו?
"נראה לי שכן, זה אולי מאוד ילדותי אבל יש אצלנו המון הומור של ילדות. לא שגברים צריכים להתלונן – שתדעי שבקטע של ליבידו, הקבוצה מאוד מרימה. הרי כשנשים צוחקות משתחררות הצ'אקרות שלהן, ובקבוצה יש אלמנטים מחרמנים מאוד. פגשתי גברים שאמרו לי שהאישה שלהם ירדה להם לראשונה בעקבות פוסט שלי 'אחרי שנים שהיא ייבשה להם את התחת'".
לא קשה להבין שאלאלוף שרעבי אינה בדיוק מנהלת קבוצה סולידית וממלכתית. בהיותה שחקנית במקצועה, תשומת לב הוא דלק בשבילה ובפוסטים האישיים שלה בקבוצה היא הפכה נושאים כמו מין אוראלי או העובדה שאף אמצעי מניעה לא עובד עליה, לסוג של קאלט. במקביל, הפוסטים המנהלתיים שלה קשוחים לעיתים, כאשר היא דורשת שאף סחית לא תזהם לה את המרחב. הסטייל המובהק הזה גם מציב אותה במרכז לא מעט סערות רשת. "חטפתי אינספור ריקושטים, לרלורים והכפשות. עברתי שיימינג אמיתי. אומרים עלי שאני אדם כוחני ודיקטטורית, אבל כל מי שמכיר אותי יודע כמה זה רחוק מהאמת. אני מנהלת שלא מתנחמדת ולא יכולה לרצות כל כך הרבה נשים".
איך את מתמודדת עם זה?
"היו לי ימים של בכי שאמרתי די, כולן כל כך כפויות טובה. לא בהכרח נשים מהקבוצה עצמה אלא המסביב. וזה רק ילך ויסלים. מישהי כתבה עלי שאני שום דבר וכלום מחוץ לפייסבוק. זה לא קל לקרוא דברים כאלה, אבל אני לא אפסיק עם הקבוצה, היא השתלטה עלי. זה כמו שאת פותחת עסק ורואה אותו גדל, את לא יכולה לבוא יום אחד ולהגיד 'התעייפתי'. אני מתמלאת מהתגובות של נשים שהקבוצה שינתה את חייהן. כשמישהי מספרת שהייתה לה לידה שקטה והיא מבקשת מהמגיבות להגיב לה בהומור שחור, וכותבות לה 'לא נורא, תוכלי לישון בלילה', זה סוג של ביטוי עצמי שהיא לא תמצא בשום מקום אחר. מישהי אפילו העלתה תמונה של הקבר של הבן שלה, עם סטיקר של 'מאמאצחיק'. עם כמה שזה קשה, היא כתבה לנו שהקבוצה נתנה לה מרחב נשימה בתקופה הכי קשה בחיים שלה".
חמש לידות ולוויה אחת
החיבור של אלאלוף שרעבי אל הומור שחור נמצא שם כמעט כל חייה. היא נולדה בירושלים וגדלה עם שלושה אחים לאבא חולה סוכרת שלא הפסיק לצחוק על עצמו. "הוא היה עצמאי בעולם הדפוס והאיש הכי מצחיק בעולם", היא משחזרת, "היינו צוחקים שאסור להכעיס את אבא כי זה יעלה לו את הסוכר, וגם הוא היה משגע את אימא שלי, מביא לה תכשיט בתוך קופסת בורקסים, שהיא תתעצבן עליו שהוא קונה אוכל שאסור לו ובסוף תמצא את התכשיט".
היא חלמה להיות שחקנית ולמדה לימודי משחק בתיאטרון חולון, ובאותה תקופה הכירה את בן זוגה, עידו ("תימני", מתברר, אינו שמו הפרטי), רואה חשבון מרחובות, העיר שבה הם גרים היום. קצת אחרי שהחליטו להתחתן הלך והחמיר מצבו של אביה. "הוא נכנס לניתוח לב פתוח ויצא משם צמח", היא אומרת, "ככה הוא היה ארבעה חודשים שבמהלכם גם התחתנתי, ועשרה ימים אחרי החתונה הוא נפטר. זה היה נורא. כרתו לו את הרגל, עברנו דברים קטסטרופליים, אבל עברנו הכול בהומור. אצלנו במשפחה לא מבטלים חתונות, אז אני מחפשת שמלה ומארגנת אירוע בזמן שהאדם שאני הכי קשורה אליו בעולם שוכב צמח בבית חולים. ניסיתי להעיר אותו, לספר בדיחות, אחרי שכרתו לו את הרגל אמרתי 'תראו, האח מסתובב עם הרגל של אבא כמו תיק גוצ'י'. אלה דברים מחרידים אבל הם עוזרים לך להתמודד ברגעים הקשים".
בתה הבכורה, ליה (15) נולדה כשאלאלוף שרעבי הייתה בת 28. מאז הצטרפו אליה ליעד (13), שי לי (9), ענבר (6) וגוני (10 חודשים). זהו מספר שומט לסתות במגזר החילוני אבל אלאלוף שרעבי זורמת עם כל לידה שמגיעה. "אל תוציאי אותי סחית אבל יצאו לי ילדים מדהימים, נוחים בסך הכול, ילדים שאת מרגישה שעומדים להיות משהו מדהים, כל אחד בפני עצמו. זה לא שאין לי רגעים של מרמור. אני קוראת לבעלי בקבוצה 'השיח', כי אני עושה את הרוב בבית ועכשיו החלטתי לא לרשום את התינוקת לגן ולהישאר איתה עוד שנה בבית. אז אני יודעת שיהיו פוסטים ממורמרים אבל המטרה היא לקחת את המרמור למקומות כיפיים".
זרמת ככה מהרגע הראשון?
"ממש לא. כשרק הפכתי לאימא רציתי למות. הייתי בדיכאון קשה והתרחקתי מחלונות. זה לא אובחן, הייתי לבד. בא לי לבכות כשאני חושבת על זה. הרגשתי שאף אחד לא יודע, שזה סוד נוראי שאני לא מתחברת לדבר הזה. לא האמנתי לאיזה תהומות הגעתי, לא יצאתי מהחדר, הייתי חרדתית עליה".
איך יצאת מזה?
"תוך חודשיים־שלושה זה התחיל לעבור, ומילד לילד זה נהיה קל יותר. לפני 15 שנה לא היה פייסבוק. לא היה עם מי לדבר, רק עם חברות וגם מהן התביישתי. אם היה 'מאמאצחיק' אז, זה היה מאוד עוזר".
"כשרק הפכתי לאימא רציתי למות. הייתי בדיכאון קשה והתרחקתי מחלונות. לפני 15 שנה לא היה פייסבוק, לא היה לי עם מי לדבר, התביישתי. אם היה 'מאמאצחיק' אז, זה היה מאוד עוזר לי"
לאורך השנים הופיעה אלאלוף שרעבי בהצגות ילדים ואף פתחה תיאטרון בובות פרטי. הפריצה לעולם המבוגרים עוד לא התרחשה, והיום נדמה לה שזו ההקרבה שגבתה ההורות. "אם יש משהו שעוצר את הקריירה לפני שהיא אפילו מתחילה, זה ילדים. התימני התביית עלי ישר אחרי הלימודים, נכנסתי ללופ של הצגות ילדים ושל לעשות ילדים".
והיום, מה בא לך שיקרה?
"אני רוצה לעשות סיטקום או קמפיין מצחיק. אני יודעת שאני מצחיקה. כבר קרה שפוסט שלי הפך לפאנץ' בתוכנית טלוויזיה, ובמקרה אשתו של התסריטאי חברה בקבוצה. היום אני יודעת שזה עוד יכול לקרות".
