למה לא חוגגים את יום "הרווקה שהודפת דושים בטינדר"?

לפני שנתיים כתבתי טור על הוולנטיין, על למה אני לא מצפה לחגוג אותו, והנה שנתיים אחרי, אני עדיין פה – לא חוגגת אותו. זה לא כי היום אני חלק מהסטטיסטיקה של הזוגות הדביקים שמצהירים בגאווה: 'אצלנו כל יום הוא יום האהבה'. זה כי כן, אני עדיין לבד, עדיין רווקה, ועדיין מחפשת את האחד. וזה גרם לי לתהות.

>> ניצן שיק מ"חתונמי": "כנראה שלא רציתי זוגיות בכל מחיר"

יום המשפחה עבר, יום האם סומן בווי מלא הערצה עם מיליון פוסטים מעוררי השראה על האישה הכי חשובה ויום האב קיבל גם הוא מקום. ימי האהבה מפוזרים לנו לאורך השנה, מט"ו באב העברי, דרך טקס הצמדת השפתיים בליל הסילבסטר וכלה בוולנטיין דיי, יום האהבה הנוצרי, שכמובן יקומו אלה ששכחו לקנות מתנה ויצהירו כי "זה חג של גויים – אותו לא חוגגים".

היום עצמו לא באמת מפריע לי, הרי זה לא שאני רוצה זוגיות כדי לחגוג את יום האהבה. בדיוק כמו אותם הזוגות הדביקים, גם אני לא צריכה יום מיוחד בשנה בשביל להיזכר שאני לא בזוגיות אבל רוצה אחת. לא צריכה שבתות, לא חגים ומועדים ולא עונה גשומה, אני רוצה זוגיות בכל ימות השנה. אני רוצה זוגיות ככה סתם ביום חול, כשאני חוזרת הביתה מהעבודה ופותחת את הדלת אל השקט המהדהד, ומרגישה כאילו הגעתי לסדנת ויפאסנה שממש לא ביקשתי להירשם אליה.

בספר בראשית נכתב "לא טוב היות האדם לבדו"? בתורה נכתבו עוד כמה דברים ועוד כמה איסורים, והנה יש לנו יום מיוחד לחגיגות הגאווה, אז מי אמר בעצם שחיים יחידנים הם לא חיים?

 

אני מרגישה את הרווקות היטב, לא רק כשהקניונים מתמלאים דובונים והרחובות מוצפים לבבות ורודים. אני מרגישה אותה גם ביום נטול סממנים, היא חלק ממני ואני מכירה אותה לעומק. אני רוצה לשנות אותה, ולא בשביל תאריך כזה או אחר או בשביל ההצגה החברתית. גם לא בשביל ללכת יד ביד בשדרה ואז להעלות תמונת סלפי מתוקה. אני רוצה אותה, כי אני באמת רוצה אהבה, בכל ימות השנה.

אני מפרגנת לזוגות ובעד שיחגגו את האהבה שלהם תמיד, אבל הבעיה שלי עם הוולנטיין דיי היא עצם זה שהוא משמר לנו סטיגמות ומקבע עבורנו מהו הדבר הנכון לעשות. הרי אם יש יום שכולו מוקדש לזוגיות, משמע הדבר כי לשם עלינו לשאוף ויהי מה. ולמה? כי בספר בראשית נכתב "לא טוב היות האדם לבדו"? בתורה נכתבו עוד כמה דברים ועוד כמה איסורים, והנה יש לנו יום מיוחד לחגיגות הגאווה, אז מי אמר בעצם שחיים יחידנים הם לא חיים? מי אמר שאני חייבת לשנות את אורח חיי? מי מבטיח שיהיה לי יותר טוב בזוגיות, ומי החליט שהאדם הזוגי הוא מוצלח יותר?

אנחנו חיים בעולם שמנסה לעשות תיקון חברתי לכל הטעויות שזרענו לאורך השנים: לשנות את אידיאל היופי, לקבל את השונה ולחגוג את השונות. אז אם העולם הזה מלמד אותנו היום שמידת המכנסיים שלנו לא מעידה עלינו דבר, בטח לא על האופי שלנו ועל מי שאנחנו, אז למה דווקא הסטטוס הזוגי עדיין מעיד עלינו? למה סימון וי ברובריקה "נשואה" שווה יותר מאשר הרובריקה "רווקה"? עובדה שאנחנו לא מציינים את "יום הרזה הבינלאומית", אז למה עדיין מציינים ימים שמקדשים את הסטטוס זוגי כסטטוס הנכון? בסופו של דבר זה חלק מהסטיגמה שנוצרת סביב הרווקים, וחלק מהמנגנון שהופך אותנו פגומים בעיני החברה.

עובדה שאנחנו לא מציינים את "יום הרזה הבינלאומית", אז למה עדיין מציינים ימים שמקדשים את הסטטוס זוגי כסטטוס הנכון? בסופו של דבר זה חלק מהמנגנון שהופך אותנו, הרווקים, פגומים בעיני החברה

 

הרי לא יעלה על הדעת לשאול מישהי: "מה, את נשואה? איך יכול להיות שמישהו התחתן איתך? ותגידי, די, לא נמאס? לא הגיע הזמן לקצת לבד? להתמודדות? להכיר את עצמך? לדעת לדאוג לעצמך ואפילו להרוג את הג'וק לבד? לא חבל? מתי תצטרפי כבר אליי?". אנחנו לא נשאל את השאלות האלה, כי אנחנו בצד הדחוי והמקולקל של החברה. אנחנו בצד שלא חוגגים אותו, אלא בצד שמקבל מהחברה תזכורת מצלצלת: "בושו והיכלמו, איך לא מצאתם מישהו שיאהב אתכם, מה לא בסדר איתכם?".

מעבר לסטיגמה שהוא משמר על מיהו האדם המוצלח מבין השניים (הרשו לי להזכיר לכם שגם רוצחי נשים וגם רוצחי ראשי ממשלה הם אנשים נשואים, ואני לא בטוחה שהם יותר מוצלחים ממני), החג הזה, לפחות בארץ, מבליט עוד יותר את האפליה על רקע הסטטוס הזוגי – הסינגליזם הידוע לשמצה. הרי שנוסף לסטיגמות, גם אפליה כלכלית היא חלק בלתי נפרד מהסטטוס היחידני.

חיי היומיום לא ערוכים לחיים יחידנים, החל מקרטון החלב שיחמיץ אם לא תשתו אותו מספיק מהר בזוג עד שכר הדירה שלא יתחלק בשניים מעצמו. ואם כבר הצלחתם למצוא דירה ראויה למחייה לאחד או אחת (כלומר, אתם לא ישנים במטבח), אז בא הוולנטיין ומציע בריש גלי הנחות לזוגות בלבד – ממסז' זוגי במבצע עד תפריט טעימות זוגי במיוחד עבור הערב המתקתק בשנה (רק ברור לכם שעם כל ההנחות, בסוף זה עולה לכם יותר, כן?).

בקיצור, זה קצת מרגיש כאילו כל העולם מתאגד ביום הזה כדי להפנות זרקור ענקי לכיוונך ולצעוק: "הנה! תסתכלו! היא רווקה!".

ובכלל, למה ב-2022 אנחנו עדיין צריכים דובים ולבבות ותאריכים שרירותיים בלוח השנה כדי לציין אהבה? הרי לכל זוג יש את יום השנה שלהם, יש להם את יום "הפעם הראשונה שיצאנו לדייט", יום ה"התנשקנו לראשונה" ויום ה"הוא אמר לי שהוא אוהב אותי!", ואחרי זה את תאריך החתונה, ומה לא? גם בחגים המשפחתיים כל אתרי הבידור ממהרים להתמלא בתמונות דביקות של זוגות המפורסמים שחוגגים ומציינים את המועד. אפילו כאן אצלנו ב"את", יהיה שיתוף מתקתק ומרגש של סלבריטאית נוצצת בדברי אהבה לבן זוגה, ולאו דווקא את הפוסט הסוחף של הרווקה שחוגגת את עצמה. אחרי הכל, עוד לא ראיתי בלונים וסיסמאות שנתלים באוויר בכדי לקדש את בחירתו של אדם לחיות לבד.

אפשר למצוא ליום הזה שמות יותר קונקרטיים, כמו למשל יום "זו שמוצאת כוחות נפשיים להמשיך לצאת לדייטים ועדיין אומרים לה שהיא בררנית", או יום "זאת שעשתה הקפאת ביציות ומימנה מכיסה את הפרוצדורה, איזה מלכה"

 

אני אומרת שהגיע הזמן לחגוג את "יום הרווק/ה". נכון, זה גם כיף וסקסי וחופשי ומאושר, זה נטול אחריות מסוימת, זה מאוורר, ומי שיודע למצוא את הטוב בכל דבר – ימצא את הטוב גם ברווקות וגם בזוגיות. ועדיין, יש נטייה לחשוב ש"כל יום הוא יום הרווק", ולשכוח שלהיות רווק זה אומר לשאת המון אחריות על הכתפיים, לבד. אני לא מדברת רק על אחריות כלכלית, אלא על אחריות גורלית ומורלית. הרי כשאת נופלת או שוקעת, מי ירים לך את מצב הרוח בחזרה וייתן לך דחיפה? רק את בעצמך.

אפשר למצוא ליום הזה שמות יותר קונקרטיים, כמו למשל יום "זו שמתמודדת עם דושים סדרתיים בטינדר", יום "זו שמוצאת כוחות נפשיים לצאת לעוד דייט כל פעם מחדש ועדיין אומרים לה שהיא בררנית", או יום "זאת שעשתה הקפאת ביציות ומימנה מכיסה את הפרוצדורה, איזה מלכה" – כולם, אגב, ראויים לציון. אפשר להגדיל ולעשות ולצאת עם תפריטים ייחודיים במסעדות עם הנחות מיוחדות למי שיושבת לבד.

כי וונדר וומן זו לא רק אישה קרייריסטית שמגדלת ילדים במקביל ועוד מצליחה לשמור על הגזרה, זו גם הרווקה שלמרות כל החיצים מהסביבה, קמה בבוקר, דואגת לעצמה, מתעלמת מרעשי הרקע ויודעת ליהנות מהכאן ועכשיו. הרווקה הזו יודעת שאסור לה לתלות את האושר רק במה יהיה בעתיד, כי כרגע זה מה שיש. אולי יום אחד זה ישתנה, אבל עד אז היא ממשיכה לחיות את חייה באופן עצמאי עם חיוך על הפנים. ותאמינו לי, זה מאתגר, ככה שיש כאן הרבה מאוד מה להעריך.

יש נטייה לחשוב ש"כל יום הוא יום הרווק", ולשכוח שלהיות רווק זה אומר לשאת המון אחריות על הכתפיים, לבד. כשאת נופלת או שוקעת, מי ירים לך את מצב הרוח בחזרה וייתן לך דחיפה? רק את בעצמך

 

אז בוולנטיין הזה, יהיה נחמד אם כל אישה שנמצאת בזוגיות, תזכור שמדובר קודם כל ביום של הפגנת אהבה. תרימי טלפון לחברה טובה, למישהי שאת אוהבת ורוצה שיהיה לה טוב, למישהי שאת מעריכה אותה ויודעת שהיא מתמודדת עם המון. אם במהלך 364 הימים האחרים בשנה היא נלקחת כמובן מאליו, אז תוכלי לגרום לה להרגיש מוערכת לשם שינוי. ולא, יום "הכיף להיות רווקים" שכביכול נחגג ב-11 בפברואר ממש לא נחשב. אם כבר חגים אמריקאיים מונפצים, אז עדיף לחגוג את ה"גלנטיין"- יום החברה הטובה, שנחגג ב-13 בפברואר. התאריך הזה הומצא בסדרה "מחלקת גנים ונוף", כדי להזכיר לנו שחברות טובות קודמות לכל.

סביר להניח שכמו שאידיאל היופי הרווח ימשיך איתנו לעוד אי אלו שנים, גם אידיאל הזוגיות הרווח לא ילך לשום מקום. בינתיים אנחנו אלה שצריכות ללמוד לאהוב את עצמנו בעצמנו, כמו שאנחנו, בלי רעשי הרקע ובלי להרגיש פגומות בגלל תכתיבי החברה.

"לא יעלה על הדעת לשאול מישהי: "מה, את נשואה? לא נמאס? לא הגיע הזמן לקצת לבד, לדעת לדאוג לעצמך ואפילו להרוג את הג'וק לבד? לא חבל?'"

 

אז אל תחכו ליום מיוחד, אל תשבו בבית בוולנטיינס ברחמים עצמיים עם הגלידה והנטפליקס ושירים של אדל בריפיט, ואל תרגישו כאילו כל העולם עשה יד אחת עם אמא שלכן בשביל להפנות סכין היישר ללבכן ולהדגיש את מה שאין. תתעסקו במה יש, ותצאו לבלות עם עצמכן בכל דרך אפשרית. גם אם כל החברות בזוגיות, אל תיכנעו למרמור ולתסכול – לכו תחגגו את עצמכן.

בסוף, בואו נודה באמת, רוב הנשים מתלוננות על כך שבן הזוג שכח מכל העניין או שהוא סתם קנה מתנה עלובה. במובן הזה אכזבה זאת נחלתן המשותפת של רווקות ולא רווקות. אז עזבי אותך, אל תחכי להיות מאוכזבת ביום האהבה – ותתחילי בזה שלא תאכזבי את עצמך. לך יש את הכוח לשמח את עצמך: לצאת לבית קפה, לבר, למסעדה, לטייל עם הכלב, ללכת לים, לטפס על קיר טיפוס או סתם לרוץ בשכונה – לעשות כל דבר שעושה לך טוב בלב. תכלס, רק תחשבי על הפוטנציאל של כל הגברים שיצאו לרוץ בערב הזה, כל עוד הם מזיעים בשורטס ברחוב במקום לבלוס בארוחה רומנטית, את יכולה להיות בטוחה שהם רווקים! רואה? על הדרך סידרנו לנו אחלה ספיד דייטינג שבעולם. אז יאללה, צאי מהבית ולכי לחגוג.

>> הרימי לחייך! כל הסיבות לצאת לבר לבד