וויל סמית' אולי התנצל אבל הנזק שהוא עשה חמור ממה שחשבתן
מעצים? רומנטי? הירואי? וויל סמית' עשה נזק הרבה יותר חמור ממה שחשבתן. בר אומנסקי נמצאת כרגע בארצות הברית, ומשם הדברים נראים אחרת לגמרי
יש חור לוגי ממש גדול בטיעון שמחבק את וויל סמית', שהתנצל הלילה בפני כריס רוק והאקדמיה באינסטגרם שלו. איכשהו זה מגיע רק מישראל כי פה באמריקה מדברים על התקרית בצורה אחרת לגמרי, ואומר "הוא בסך הכל רצה להגן על אשתו". תחשבו רגע על המשפט הזה, מה הוא בעצם מספר לנו? מה הוא מלמד אותנו על החברה, על המשמעות של "נשיות" ו"גבריות" בעידן בו האלימות היא השפה השלטת, בלי קשר למגדר? מה הוא מלמד אותנו על הצביעות שלנו, על היכולת למסגר אירוע של אלימות פיזית ונפשית כ"מעצים" וחיובי.
"ככה עושים את זה": בנו של וויל סמית' גאה באבא, בהוליווד מגנים
ככה לא נראית אהבה זוגית, זה לא רומנטי ולא מרחיב את הלב ולא "הלוואי עליי". רעיל, רעיל, רעיל. אני הראשונה לטעון שיש מקרים בהם חובה ללמד ילדות, נערות ונשים, לתקוף באלימות בחזרה ולא לשתוק – אבל יש כאן הבדל, והוא אדיר.
"הכבוד הגברי" ו"הכבוד הנשי" שאתן מדברות עליו לא קיים: קרה פה משהו לא בסדר, אין כאן סנריו הירואי מהחיים, יש כאן חיי טלוויזיה שנמדדים על ידי פרובוקציות ולא על ידי מוסר: מעגלים של אלימות שלא נגמרת.
לא הבנתי, ככה פותרים דברים? מה זה החיבוק הזה לאלימות בחסות "כבוד"? כשזה קורה בחברה הבדואית ובחברה הערבית כאן אצלנו, זה זוכה לגינוי מטורף ומבט אליטיסטי שאומר "ברבריות". אז מה נסגר עכשיו? רק כי זה מצופה יהלומי אוסקר אז מותר לצחוק לרגע???
אם הייתה שם אישה בצד השני היינו מזדעזעות מהתמונה, מהסיפור ומהמסרים שאנחנו רואות. פמיניזם בשבילי זה לא לקום להוריד סטירה למישהו שהשפיל אותי בחסות "בעלי". מצטערת. אי אפשר שלא למתוח קו בין המושג הרעיל "רצח על כבוד המשפחה" לבין מה שקרה באוסקר. תרבות שמקדשת איזה אידיאל מטורף שתפקידו של הגבר הוא "להגן" על הכבוד, הרעיון והאידיאל של מי ששייכת לו ולא עליה בעצמה.
שימו לב: הנשיות שותקת. בינתיים הכל עוסק בגבריות, וג'יידה עם כל מה שקרה לה (זה קרה לה! לא לוויל סמית' עם כל האהבה לנסיך המדליק שלכן), בעצמה נדחקה הצדה. אתן מבינות שוויל סמית' הוא סמל של הקהילה האפרו-אמריקאית בארצות הברית, ושהקהילה הזאת נאבקת בתדמית האלימה שהוצמדה לה משחר ימי העבדות כנגד כל הסיכויים? ילדים אפרו-אמריקאים נרצחים ברחוב על יבש, בלי שעשו דבר. הם רק רוצים לחיות אבל מוצאים את עצמם בכלא או מתים בגלל מערכת גזענית.
ועכשיו זה. כמו אתי כרייף, יש כאן סמל שהשתמש בפריווילגיה שלו בלי לחשוב. יש לתקרית הזאת משמעות והיא תשרת נהדר את הימין הקיצוני והגזען שרק מחכה שמישהו מהקהילה האפרו-אמריקאית יעשה טעות כזאת.
ובכלל, למה אף אחת לא תוהה האם ג'יידה רצתה את הטיפול האלים הזה בסיטואציה? זה קרה לה, לא לבעלה, אבל על זה לא מדברות. זה שולי. למה אנחנו לא חושבות, כמה זה לא מכבד לפעול בלי תיאום בתוך זוגיות? להפעיל אלימות מתוך תחושת "כבוד" מדומיינת זה לא רומנטי, לא מרגש ולא מחמם את הלב.
אם בשנת 2022 אנחנו חושבות שלגיטימי לפתור עימות מילולי במכה פיזית – אנחנו בבעיה. אם אנחנו חושבות שג'יידה הייתה מכה אותו אז זה היה לגיטימי ומעצים – אנחנו בבעיה. צריך לקרוא לדברים בשמם: להתלהב שוויל סמית' מכה את כריס רוק זה כמו להתלהב מכך שאח בכור רצח את אחותו כי קראו לה "זונה". הכל עוסק כאן במילה הרעילה הזאת, כבוד. והכבוד, שימו לב, אף פעם לא שייך לאישה. הכבוד "נלקח" מהגבר שלצדה. הוא לא ייתן שיתנהגו אליה ככה, אבל באקט שבו הוא "מוחה", הוא משמר תרבות רעילה של גבריות שלא רואה נשים ממטר. כמה מפתיע.
בר אומנסקי היא אשת תקשורת, יועצת ומרצה