כל הדרך לניצחון: "הרגע בו פגשתי את הצעירה הבריטית נשאר איתי בכל צעד"

בינואר 2020, בשדה התעופה בקפריסין, יצא לי לפגוש לרגע את הנפגעת מאיה נאפה, פנים אל פנים ממש. מאז, הרגע ההוא נשאר איתי בכל צעד שעשיתי כמנכ"לית תנועת כולן.

>> שלא נדע: המדריך המלא להתמודדות עם תקיפה מינית

מפגש בין נערה צעירה שיצאה לחופשה, עברה אונס קבוצתי ואז הורשעה בכך שבדתה אותו, ואני, שקמה בכל בוקר יחד עם חבורה של נשים הנלחמות להיות הקול הציבורי של מי שקולה מושתק. מוקדם יותר באותו היום היא שוחררה ממאסר של חצי שנה, אבל הורשעה בתלונת שווא. ברגע הקטן שלי מולה, חוץ מלומר לה שאנחנו איתה, לא היה לנו הרבה, אבל זכינו לעמוד שם רגע לפני שטסה חזרה לבית שאותו עזבה לחופשה. היא הודתה כל כך, ולי הייתה איזו תחושה של הקלה זעירה מאוד בלב.

באותו הרגע, חוץ מלומר לה שאנחנו איתה, לא היה לנו הרבה. הצעירה הבריטית בקפריסין | צילום: Gettyimages

>> 4 שנים ל-ME TOO. הגבר שכתב "גם אני פגעתי" מסכם: "הגברים עדיין מבולבלים"

כשנפלה קרבן לאונס קבוצתי, הצעירה הבריטית בוודאי חשבה שלא יכול להיות גרוע מכך. מי יכלה אז, בימים הראשונים ההם, לדמיין פגיעה חמורה יותר מאונס קבוצתי אלים. לא יכולנו לדמיין שהסיקור התקשורתי בישראל יהיה מוטה כל כך, מלא בציטוטים מסנגורי הנאשמים ובהאשמות שווא נגד הנפגעת. לא יכולנו לדמיין, אבל נאלצנו לראות את הנפגעת, נערה בת 19 ללא גישה לעורך דין מטעמה, עומדת למשפט באשמה שבדתה את האישום באונס. ברגע ההוא ידענו שזה יהיה המקרה הבוחן שלנו – של תנועת כולן, של הקהילה הפמיניסטית, של התקשורת ושל החברה הישראלית. ידענו שאסור לנו להשאיר אותה לעמוד לבד מול ההתגלמות הרקובה ביותר של האשמת נפגעות בתרבות האונס. התגייסנו כדי לנסות להיות הקול שלה בתקשורת הישראלית, שליחות של הסיפור שלה, כמי שעברו דברים דומים. עמדנו מחוץ לבית המשפט, צעקנו אמונה בנפגעות, בפנים כל אחת כואבת. לקראת סוף הדיון המשפטי ידעו לספר לנו שהיא שמעה כל קריאה וקריאה שלנו.

שמעה כל קריאה וקריאה | צילום: עמותת 'כולן'

הנפגעת הבריטית הפכה, שלא מבחירה, לסמל של מאבק. כך גם שירה איסקוב בסיפורה ומאבקה. וכל אחת מאיתנו חבה להן חוב ענק על ההחלטה שלא לוותר מול מערכת דורסנית ושונאת נשים

בשנתיים שעברו מאז, אנחנו רואות את ההישגים של המאבק בהאשמת נפגעות בכל מקום. אנשי ונשות תקשורת רבים למדו לדבר על אלימות מינית בהוגנות, והכיסוי התקשורתי של מקרה האונס הקבוצתי באילת היה שונה מהותית. המשטרה, בתי המשפט וכלי התקשורת כבר יודעים שלא נשתוק מול החלטות שמעקרות מתוכן את זכותנו להגנה ולצדק. השינוי מגיע לאט מדי, אבל הוא בדרך.

השינוי מגיע לאט מדי, אבל הוא בדרך | צילום: Gettyimages

הנפגעת הבריטית הפכה, שלא מבחירה, לסמל של מאבק. כך גם שירה איסקוב בסיפורה ומאבקה על זכותן של נשים לחיות ללא חשש מאלימות. שתיהן קיבלו ניצחון זעום, מידה קטנה של צדק, כדי לאחות בה את הלב והגוף הפצועים, וכל אחת ואחת מאיתנו חבה להן חוב ענק על ההחלטה שלא לוותר מול מערכת דורסנית ושונאת נשים.

מערכות הצדק יכולות לעשות יותר, אבל הן משאירות טעם מריר בפה, בתוך מערכת שמוחקת אלפי אחרות ומאשימה נפגעות בסיפור שלהן עצמן

לפני כמה ימים נגזרו על אביעד משה 23 שנה על ניסיון הרצח, ואתמול זכינו לשמוע שבית המשפט בקפריסין קיבל את הערעור של הצעירה, ביטל את ההאשמה על בדיית האונס והכריז שלא שיקרה בעדותה. אלו ניצחונות משמעותיים, אבל הם אינם חזית המאבק, אלא המינימום האפשרי שחובה עלינו לדרוש. הם מוכיחים שמערכות הצדק יכולות לעשות יותר, אבל הן משאירות טעם מריר בפה, בתוך מערכת שמוחקת אלפי אחרות ומאשימה נפגעות בסיפור שלהן עצמן. התקדמות זעומה שסוחבות על גבן נפגעות שלא בחרו להיות שם.

קראנו: "אנחנו מאמינות לך" | צילום: עמותת 'כולן'

אלימות מינית כרוכה קשר הדוק בשתיקה, בהשתקה ובהטלת פחד ואימה, ולכן למי שעומדות ועומדים מנגד יש תפקיד אדיר. אל תעמדו מנגד. הטראומה של הפגיעה היא עמוקה וקשה מספיק. יש לנו את הכוח כחברה להקל עליהן את המאבק, לעמוד לצידן, להילחם עבורן. הגברת קולן של נפגעות הוא אף פעם לא כדי להשמיע את הנפגעת האחת, זוהי הגברת קול שמפצה על אלפי שנים בהן נשים נפגעו ונאנסו ואף אחד לא ידע על כך. לפני שנתיים כשעמדנו מחוץ לבית המשפט ואמרנו "אנחנו מאמינות לך", רבים בחברה הישראלית ורוב כלי התקשורת התייחסו לנפגעת כשקרנית. נדרש זמן רב כדי לשכנע, אבל השיח הציבורי על נפגעות אלימות מינית הולך ונהיה מתון והוגן יותר. הסביבה היא זאת שתאפשר לעוד ועוד סיפורים לצאת לאור, ותייצר לחץ ציבורי שיגרום למערכות הצדק להפנים שהשינוי כבר כאן.

הכותבת היא מנכ"לית תנועת כולן.